אחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין מיום 7/11/12 (להלן: "פסק הדין") – אם כי יש להתנותו בתנאים.

ככלל, אין בעצם הגשת הערעור כדי לעכב, מינה וביה, את ביצועו של פסק דין. נטל השכנוע להוכיח קיומו של נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשת העיכוב, מוטל על כתפי הטוען לעיכובו של פסק הדין.

במיוחד אמורים הדברים כאשר עסקינן בפסק דין כספי אשר ביצועו לא יעוכב אלא במקרים חריגים, בהם יוכח כי לא ניתן יהא לגבות מן הזוכה את כספו חזרה – באם יזכה בערעור.

חרף האמור, והגם שבנדון דידן עסקינן בפסק דין כספי, אני מוצא בנסיבות העניין, להיעתר לבקשה ולהתנות העיכוב בהפקדה כספית – כתנאי לכך.

לא ניתן להתעלם מן העובדה שפסק הדין, בענייננו, ניתן על בסיס החלטת בית המשפט קמא - הדוחה את בקשת המבקשים ליתן להם רשות להתגונן מפני התביעה.

בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור נמוכים המה, שכן פסק הדין ניתן שלא על בסיס שמיעת ראיות ועדים.

דומה, כי לא בכדי הורה בית המשפט קמא – בהחלטתו מיום 20/1/13 – על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד להחלטה אחרת.

עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי מאזן הנוחות נוטה, על פני הדברים, לטובת המשיבה שכן זו זכאית, מחד, לממש לאלתר את פסק הדין, ומאידך המבקשים לא הצביעו על העדר יכולת להיפרע מהמשיבה – ככול שהערעור יתקבל.

אשר על כן אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור – זאת כנגד הפקדת ערבון כספי בקופת בית המשפט בסך 150,000 ₪ וזאת עד ליום 2/9/13.

המבקשים יהיו רשאים להמיר את הערבון הכספי במתן ערבות בנקאית בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן.

בשלב זה יעוכב פסק הדין עד ליום 2/9/13. היה ועד מועד זה לא תופקד הערובה דלעיל, עיכוב הביצוע יהא בטל בלא צורך במתן החלטה נוספת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לבאי כוח הצדדים – לאלתר.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים ובאי כוחם.