10 נובמבר 2013

1. התביעה הוגשה כנגד החלטת פקיד התביעות מיום 10.10.12 המודיעה לתובע כי על פי בקשת הרופא המוסמך יוזמן בקרוב לוועדה רפואית לדיון מחדש בדרגת הנכות שנקבעה לו, וזאת לאור תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

2. להחלטה צורפה החלטת הרופא המוסמך המופנית אל מזכיר הוועדות הרפואיות, לפיה:

"עיינתי בדוח הועדה הרפואית מ- 31.8.10 שקבעה לאחרונה את דרגת הנכות של מרדכי חזות בשיעור 30%.

לדעתי, דרגת הנכות של מרדכי חזות שונה כיום מזו שקבעה הוועדה הרפואית, מהסיבות המפורטות להלן:

1. הפגיעה: כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל.

2. על פי הנתונים שהתקבלו (צילום וידאו סמוי מ- 21.8.12) התובע מסוגל ללכת ללא צליעה, תנועת עמוד שדרה גבי מלאות".

3. אלה העובדות הרלבנטיות –

א. התובע נפגע בתאונה אשר הוכרה כפגיעה בעבודה ביום 13.12.09.

ב. וועדה רפואית לעררים מיום 31.8.10 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 30% מיום 15.3.10.

בשולי ההחלטה נקבע:

"מאחר והוצע לתובע לעבור טיפול ניתוחי שעשוי לשפר את מצבו, הוועדה ממליצה לפתוח את התיק לתקנה 37 בעוד שנתיים."

ג. ביום 10.10.12 הוגשה בקשה לדיון מחדש לפי תקנה 37 לתקנות.

ד. ביום 22.11.12 נבדק התובע על ידי וועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% מיום 23.9.12.

הנתבע הסכים כי התובע יוכל להגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית תוך 30 יום ממועד פסק הדין ככל שתידחה התביעה.

ה. הצדדים הודיעו לבית הדין בישיבת קדם המשפט כי אין מקום לשמיעת ראיות וכי הם מבקשים לסכם בכתב.

4. טענות התובע –

א. הנימוק אשר פורט בהמלצת רופא המוסד אינו מצדיק העמדת התובע לבדיקה מחדש.

הנתונים שהתקבלו בצילום הוידאו לפיהם התובע מסוגל ללכת ללא צליעה או כי תנועות עמוד השדרה הגבי מלאות אינם רלבנטיים, הנכות אשר נקבעה לתובע הינה בגין עמוד שדרה מותני ולא גבי.

כמו כן הוועדה לא קבעה כל ממצא ולא הסתמכה על צליעה של התובע.

ב. אין להסתמך על העובדה כי התובע נבדק על ידי וועדה רפואית.

כמו כן אין להסתמך על בדיקת ה- ENG אשר נעשתה לתובע לפי בקשת המשיבה.

התובע לא היה מודע לזכותו שלא לעמוד לוועדה ויתירה מכך, הגיש את תביעתו עוד בטרם סיכמה הוועדה הרפואית את קביעתה.

ג. אין גם להסתמך על קביעת הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.8.10 לפתיחת התיק בעוד כשנתיים. קביעת דרגת נכות לצמיתות בצירוף המלצה להעמדת הנבדק כעבור זמן לוועדה לפי תקנה 37 סותרת את עצמה.

ד. על פי הפסיקה נדרש ממצא חדש המעיד על שינוי ואין להעמיד את הנפגע לדיון מחדש על פי בקשת הרופא המוסמך אם אין נתון של שינוי במצבו, ולו לכאורה.

המלצת הרופא המוסמך אינה עומדת בתנאי החוק והפסיקה הדורשים שינויים בנתונים רפואיים רלבנטיים בהתייחס לבדיקת הוועדה הרפואית האחרונה וקביעתה.

5. טענות הנתבע –

א. יש לדחות את התביעה על הסף בהיעדר עילה מהטעם שהתובע כבר התייצב לבדיקה בפני וועדה רפואית ואף נקבעה לו דרגת נכות צמיתה. על החלטה זו קיימת לתובע זכות להגיש ערר.

ב. משהתייצב התובע לבדיקה בפני הוועדה הרפואית, הוא מנוע מלטעון כי החלטת הרופא המוסמך ניתנה בחוסר סמכות.

ג. הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.8.10 המליצה מפורשות על ביצוע בדיקה מחדש לפי תקנה 37 תוך שנתיים. המלצה זו הינה חלוטה משלא הוגש עליה ערעור ולפיכך חלה התיישנות על טענה כנגד החלטה זו.

ד. אף לגופו של עניין דין התביעה להידחות.

החלטת הרופא המוסמך התבססה על צילומי וידאו שהראו כי התובע הולך ללא צליעה, אף שבפני הוועדה מיום 31.8.10 התלונן התובע על כאבים ברגל שמאל ו"הירדמות הרגל".

כמו כן קבעה הוועדה מיום 31.8.10 כי כמעט לא ניתן להפיק תנועה בגב בעוד שבצילומי הוידאו נראה כי תנועות הגב מלאות.

הבדלים אלה הצדיקו בקשה לבדיקה מחדש.

ההכרעה –

6. תקנה 37 לתקנות קובעת:

"עברו ששה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת נכותו של נפגע, אף אם נקבעה לתקופה קצובה, רשאי רופא מוסמך לבקש קביעה מחדש של דרגת הנכות והוראות תקנות אלה יחולו בשינויים אשר העניין מחייבם".

השוואה בין תקנה 37 לתקנה 36 הדנה בבקשת הנפגע לדיון מחדש עקב החמרת מצב, מלמדת כי בניגוד לתקנה 37 אין חובה על רופא המוסד להביא נתון מבוסס לשינוי במצבו הרפואי של המבוטח:

"בהפעילו את סמכותו החוקית להחליט על דיון מחדש, די כי לדעתו המקצועית המנומקת של המומחה דרגת הנכות כפי שנקבעה על ידי הוועדה, אינה משקפת את המצב לאישורו כדי שהנפגע יעמוד לבדיקה מחדש על פי אותה תקנה".

(עב"ל 480/06 המוסד – סופי טרייגרמן, להלן: "עניין טרייגרמן")

כמו כן נפסק כי סמכות זו הינה בנסיבות המתאימות גם חובה:

"רופא מוסמך של המוסד חייב ולא רק רשאי, לעשות שימוש בתקנה 37 לתקנות, ולפנות לועדה רפואית על מנת שתבחן מחדש את נכותו של הנפגע בתאונת עבודה, כל אימת שמתברר לו מנתונים רפואיים רלבנטיים הנראים על פניהם כנכונים כי חל שינוי משמעותי במצבו הרפואי של הנפגע".

דב"ע 5-0 בוכובזה – המוסד לביטוח לאומי)

על השיקולים שבהפעלת תקנה 37 נקבע:

"בשורה ארוכה של פסקי דין שיצאו מאת בית דין זה נקבע, כי אין כל פסול בהפעלת תקנה 37 על ידי הרופא המוסמך, כאשר הועדה האחרונה שבדקה את המבוטח קובעת, כי יכול ומצבו ישתנה בחלוף הזמן, או כי היא מנועה מלהוריד אחוזי נכות בשל העובדה שההליך הובא בפניה במסגרת בקשת המבוטח להחמרה. זאת כל עוד השיקולים עליהם מסתמך רופא המוסד בהחלטתו הינם שיקולים רפואיים להבדיל ממשפטיים." (ראה עניין טרייגרמן)

וכן:

"אותו שינוי במצב אשר עליו דובר לעיל אינו חייב להיות נתון מוכח בפני הרופא המוסמך ודי שבידיעתו המקצועית ובניסיונו יהיה לשמש יסוד סביר שחלוף הזמן הביא לשינוי המיוחד, כך יהיה הדבר עת הפגימות הן מסוג שחלוף הזמן יכול להשפיע על שיפור ופגימות כאלה רבות הן בתוספת לתקנות".

(דב"ע מג/98-0 שליבו עובדיה – המוסד לביטוח לאומי, להלן: "עניין שליבו").

יחד עם זאת הודגש בפסיקה כי על הרופא המוסמך להפעיל שיקול דעת רפואי ענייני, וכי אין מטרת תקנה 37 לשמש דרך נוספת לערעור על החלטת הוועדה.

"הסמכות הנתונה בתקנה 37 ככל סמכות אחרת, צריך שתופעל משיקולים ענייניים. ומהם שיקולים ענייניים עת מדובר בדרגת נכות יציבה שעל דיון מחדש יכול להחליט רופא?

שוב אותה תשובה – שיקולים רפואיים, ולא שיקולים שעומדים ביסודו של ערר, ערעור או אף רווזיה של החלטה של ועדה רפואית לעררים או פסק דין של בית הדין לעבודה לאלה דרכים משלהם". (ראה עניין שליבו).

7. מן הכלל אל הפרט-

הצדדים ויתרו על שמיעת עדויות ולפיכך לא נחקר הרופא המוסמך בדבר שיקול הדעת אשר הפעיל טרם בקשתו לדיון מחדש.

לפיכך יש לבחון האם בסרט הוידאו, אשר היווה בסיס בקבלת ההחלטה, יש כדי להצביע על שיפור במצבו של התובע.

סרט הוידאו לא הוצג בפני, יחד עם זאת התובע לא חולק כי מסרט הוידאו עולה כי הוא מסוגל ללכת ללא צליעה וכי תנועות עמוד שדרה גבי מלאות. אלא שלטענתו ממצאים אלה אינם מלמדים על שיפור במצבו, שכן הנכות אשר נקבעה לו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מיום 31.8.10 הינה בגין עמוד שדרה מותני.

8. אינני מקבלת טענה זו.

בעניין טרייגרמן נקבע כי אין להחמיר בדרישות "כרטיס הכניסה" המאפשר לרופא המוסד להעמיד מבוטח לבדיקה מחדש בפני הוועדה, שכן חזקה על הוועדה כי תדע לקבוע האם חל שינוי במצבו של המבוטח מאז הוועדה האחרונה, וכי תעשה כן מטעמים רפואיים מקצועיים בלבד.

עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מיום 31.8.10 מעלה כי הוועדה מצאה תלונות על כאבי גב תחתון הקורנים לרגל שמאל.

הממצאים אשר עלו מסרט הוידאו מהווים לכאורה שיקולים רפואיים עניינים לכך כי מצבו של התובע השתפר לעומת קביעתה של הוועדה.

הטענה כי הוועדה קבעה נכות בגין עמוד שדרה מותני ואילו בוידאו נראות תנועות מלאות של עמוד שדרה גבי, אין בה כדי לאיין את החלטתו העניינית של הרופא המוסמך להורות על בדיקה מחדש.

כאמור, לא הרופא המוסמך הוא שקובע את אחוזי הנכות אלא הוועדה הרפואית.

בנסיבות העניין ממצא של תנועות עמוד שדרה גבי מלאות לעומת הגבלה קשה שנמצאה בוועדה הרפואית לעררים מיום 31.8.10, לרבות הליכה ללא צליעה, די בהם כדי להוות "כרטיס כניסה" המאפשר לרופא המוסמך להעמיד את התובע לבדיקה מחדש.

זאת ועוד, גם קביעת הוועדה מיום 31.8.10 כי יכול ומצבו של התובע ישתנה בחלוף הזמן יכולה היתה להוות נימוק להפעלת תקנה 37.

כל זאת, כאמור, כאשר השיקולים עליהם הסתמך הרופא המוסמך בהחלטתו הינם שיקולים רפואיים.

9. בהיעדר חקירה נגדית של הרופא המוסמך וכעולה מההחלטה מיום 23.9.12, יש בסרט הוידאו כדי להוכיח כי הפעלת תקנה 37 נעשתה בנסיבות העניין משיקולים רפואיים ענייניים.

לתובע עומדת הזכות להגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית מיום 22.11.12, וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא לו פסק הדין כעולה מהסכמת הנתבע.

10. סוף דבר התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ד, (10 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים.