ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י. מינטקביץ) מיום 11.11.2012 בת.פ. 17558-05-11.

1. ביום 25.5.2010 התנגד אבי המערערת התנגדות פעילה לביצוע צו מעצר שהוצא נגדו. המערערת הגיעה למקום, דחפה שוטר וירקה בפניו. בית משפט קמא הרשיעה בעבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו וגזר עליה 30 ימי מאסר על-תנאי ושל"צ 100 שעות.

בדחותו בקשה להימנע מהרשעה, בית משפט קמא עמד על החומרה שביריקה המאופיינת בביזוי והשפלה וכי אין ראיה לנזק קונקרטי עקב ההרשעה.

2. הערעור מופנה כלפי ההרשעה.

נטען כי מדובר באישה בת 36, נשואה + 1, ללא עבר פלילי, קיבלה אחריות למעשיה, מעידה חד-פעמית שארעה באופן מפתיע בנסיבות של התרגשות וכי העובדה שהייתה בהיריון אף היא השפיעה על התנהגותה. שירות המבחן התרשם כי ההרשעה תפגע בדמויה העצמי. עוד נטען כי בכל בקשה לעבודה בשירות הציבורי יש למלא טופס ובו סעיף עבר פלילי ועל כן ההרשעה תימנע מהמערערת אפשרות לעבודה סדירה ורצופה.

3. דין הערעור להידחות.

תקיפת שוטר הינה עבירה משמעותית ויריקה בפרצופו, כאשר הוא מבצע צו חוקי, הינה מבזה ומשפילה.

אמנם מדובר במעידה חד-פעמית, אולם נוכח חומרת המעשה ובהעדר נזק קונקרטי, לא מצאנו בהחלטת בית משפט קמא טעות המחייבת התערבות ערכאת הערעור.

הערעור נדחה.

ניתן היום, ג' באדר התשע"ג, 13 בפברואר 2013, בהעדר הצדדים.