1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (מר חילמי ח'גוג) מיום 16.12.12 שדחה את בקשת המבקשת לסגור את תיק ההוצאה לפועל מס' 17-02435-10-5 שנפתח כנגדה לביצוע פסק דין, שבוטל ושלבינתיים ניתן אחר תחתיו.

רקע

2. המשיבה היא הזוכה בתיק ההוצל"פ הנ"ל, נקטה בהליכים לביצוע פסק דין של ביהמ"ש השלום בכ"ס מיום 23.12.09 (להלן: "פסה"ד הראשון") ופתחה את תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת ביום 1.12.10. עפ"י פסה"ד הנ"ל חויבה המבקשת בתשלום של 9,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ושכ"ט. פסה"ד הנ"ל ניתן בהעדר הגנה ולאחר שהמבקשת הגישה בקשה לביטולו הורה ביהמ"ש ביום 30.5.11 על ביטולו והתביעה התבררה מאז 10.1.12 ועד למתן פסה"ד מחדש ביום 25.10.12 (להלן: "פסה"ד החדש"). על פי פסה"ד הנ"ל חויבה המבקשת בתשלום של 17,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות ושכ"ט.

3. אין חולק כי מאז קבלת האזהרה ביום 12.4.10 לא הגישה המבקשת כל בקשה לתיק ההוצאה לפועל ואילו המשיבה לא נקטה כל הליך שהוא מאז ביטול פסה"ד הראשון.

4. לאחר כעבור שנתיים מאז פתיחת התיק פנתה המבקשת ביו 16.12.12 לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לסגירת התיק ובהחלטה קצרה נקבע כי:

"החייב יצרף עותק מפסק הדין החדש על מנת לעדכנו בתיק וכן יידע מה עלה בגורל הליכי הערעור.

משניתן פסק דין חדש איני מוצא מקום להורות על סגירת התיק."

על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור ועתירתה העיקרית היא להורות על ביטול ההחלטה הנ"ל וסגירת תיק ההוצל"פ.

טענות הצדדים

5. לטענת המבקשת עם ביטול פסה"ד הראשון במאי 11' היה על ב"כ המשיבה שזו חובתו או על לשכת ההוצל"פ בעצמה לסגור את תיק ההוצל"פ ומשלא נעשה כך אין המשיבה יכולה להמשיך ולנקוט בהליכים בתיק שנפתח במקורו לביצועו של פס"ד שבוטל.

עוד נטען כי מכח סעיף 7 לחוק ההוצל"פ אין לנקוט בביצוע פס"ד בלא שתומצא אזהרה ואילו במקרה דנן אין בהמצאת האזהרה בזמנו עפ"י פסה"ד שבוטל כדי להכשיר מחדל בהמצאת האזהרה לאחר שניתן פסה"ד מחדש. לא זו אף זו, לא היה מקום לפתיחת תיק ההוצל"פ אלא לאחר 30 יום לאחר מתן פסה"ד כמצוות סעיף 6(ב) לחוק ההוצל"פ. עוד הודגש כי התנהלות זו מנוגדת לנוהל הנהלת בתי המשפט, מנוגדת לחוק ועומדת בניגוד להלכה הפסוקה שצוטטה.

6. ב"כ המשיבה מנה את סדרת בקשות הסרק לטענתו, שהגישה המבקשת ללשכת ההוצל"פ והתעלמותה מהחלטות שנקבעו בעניינה ע"י ביהמ"ש. לטענתו, למרות שאין ספק כי המבקשת יודעת על חיובי פסה"ד החדש אין היא משלמת את חובה ומגישה תחת זאת בקשות שמבטאות התנהלות שלא בחוסר תום לב. מדגיש ב"כ המשיבה בהפנותו לסעיף 18 לחוק ההוצל"פ, כי כב' הרשם פעל על פי דין וההלכה, ובפועל המבקשת אף לא נפגעה מניהול הליכים בתיק, הואיל והמשיבה הטילה עיקול כספים רק על פי פסה"ד החדש וזאת לאחר 40 יום מאז הנתנו.

דיון

7. החלטתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור.

שני הצדדים הצביעו בטיעוניהם על שני אינטרסים עליהם נועד חוק ההוצאה לפועל לשמור. הראשון – זכותו של הנושה כי פסה"ד לטובתו יבוצע במהירות וביעילות, והשני – זכותו של החייב להליך הוגן והעדר פגיעה בזכויות יסוד.

הפסיקה חזרה ושנתה את ההלכה הנוהגת המלמדת על תכליתו של חוק ההוצאה לפועל שנועד להעמיד לרשותו של הציבור מנגנון יעיל, מעשי ובר יכולת אכיפתית שיש בו להגביר את האמון בשלטון החוק.

(ראה: רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 260 (2001))

8. מתוקף האיזון בין האינטרסים הנ"ל נכונה ההלכה כי כעיקרון עם ביטול פסה"ד שעמד ביסוד פתיחת תיק ההוצל"פ יש להורות על סגירתו. ברם, וכפי שמציין סעיף 18 לחוק ההוצל"פ, מסור לרשם ההוצאה לפועל שיקול הדעת אם להורות על הסגירה בנסיבות המקרה.

וכך קובע סעיף 18:

"(א) בוטל פסק-הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם, רשאי ראש ההוצאה לפועל לפי בקשת החייב, לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע, ואם שונה פסק-הדין, רשאי הוא לצוות על תיקון המצב לפי השינוי..."

סעיף זה נועד אמנם להסדיר את סוגיית ההשבה מקום שבוטל פסה"ד, אולם ממנו ניתן ללמוד כי לא לעולם יסגר תיק ההוצל"פ במקרה כנ"ל אלא שבידי רשם ההוצאה לפועל נתון שיקול הדעת בעניין.

נכון הדבר שבעתיים, עת שניתן פס"ד חדש בין אותם צדדים ושלמימושו נדרש הזוכה לנקוט בהליכים מפאת העדר קיומו ע"י החייב. בנסיבות הנ"ל רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על המשך ההליכים לביצוע פסה"ד החדש.

(ראה במקרה דומה רצ"פ (חי) 3499/08 הלל ניסים נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (28.1.09 וכן בר"ע (ת"א) 1362/09 שיף יוסף נ' Unision Gemstones LTD (שצוטט) (27.4.10))

9. המבקשת טענה בנוסף, כי החלטת רשם ההוצל"פ פוגעת בזכויותיה היסודיות, ובעניין זה נראה שיש להדרש למאזן האינטרסים המוזכר לעיל.

מחד, ברור כי אם יסגר תיק ההוצל"פ תאלץ המשיבה לפתוח תיק מחדש תוך תשלום אגרה דבר שיכביד על מימוש פסה"ד באופן מיותר. מאידך, המבקשת, שמודעת לפסה"ד אינה צריכה להנזק בכל שלב שהוא – אם מהעדר אזהרה ואם מגביית חוב שאינו נכון ועדכני על פי פסה"ד החדש.

אני סבורה, כי איזון זה יכול להשמר מכח החלטת כב' רשם ההוצל"פ נשוא בקשת רשות הערעור.

כאן המקום לציין, כי המשיבה לא נקטה בהליכים אלא לאחר חלוף תקופת האזהרה (גם אם לא הונפקה בפועל) ומכאן שלא עלה בידי המבקשת להצביע ולו ברמז על קיפוח זכות מזכויותיה, הגם שמקובלת עלי טענתה שכעקרון ,תנאי מוקדם לנקיטת הליכים הוא המצאת אזהרה.

ב"כ המבקשת טען בדיון שלפני כי נשללה מהמבקשת האפשרות לעתור בנסיבות לקביעת צו חיוב בתשלומים או לעתור לעיכוב הליכים עם עמידה בתשלומים. כמו כן עם מתן אפשרות למשיבה לנקוט הליכים בטרם תממש המבקשת זכות זו "זכתה" הראשונה בשכ"ט עו"ד ב' לנוכח ההליכים שכבר נקטה.

יודגש, כי על המשיבה חל הנטל להתאים את כל החיובים בתיק ההוצאה לפועל לחיובי פסה"ד החדש, ובאם סבורה המבקשת כי הדבר לא נעשה, חרף טענותיו המכחישות של ב"כ המשיבה פתוחה הדרך בפניה לפנות לרשם ההוצאה לפועל בבקשה מתאימה. מנגד, ברור כי אם זכאית היתה המשיבה בחלוף תקופת האזהרה לנקוט הליכים בהעדר ביצוע תשלום ע"י המבקשת ועל כך אין חולק, ממילא היא זכאית לכל ההשלכות הכספיות שיש לכך.

לסיכום

10. לאור האמור, הערעור נדחה.

אני משיתה על המבקשת הוצאות וכן שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ג, 4 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.