בפני | כב' סגן הנשיאה, השופט אלון אופיר | |
מאשימה | מדינת ישראל | |
נגד | ||
נאשמים | איוב אלאסד |
גזר-דין |
הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של נהיגת רכב בעודו תחת פסילה פעילה של רישיון נהיגתו.
מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, באר-שבע
בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל שם נאמר באופן מפורש:
"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."
מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע על ידי בית המשפט המחוז, באר-שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:
"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים."
אין חולק כי נאשם זה מורשה במקור לנהיגה ולמעט עבירה פלילית אחת אותה ביצע לפני כ-6 שנים (החזקה ושימוש בסם מסוכן) אין לחובתו כל עבר פלילי והוא מנהל אורח חיים נורמטיבי.
יחד עם זאת, מבחינה תעבורתית רחוק הנאשם מאפשרות להגדירו כנורמטיבי:
אין המדובר בעבירה ראשונה של הנאשם עת נוהג הוא ברכב בעודו תחת פסילה פעילה. ביום 28.4.11 נהג הנאשם לראשונה בעודו פסול, וביום 1.7.11 נהג בשנית תחת פסילה.
כתוצאה מנהיגתו השנייה נגזר על הנאשם רק ביום 21.11.13 מאסר מותנה של 7 חודשים למשך 3 שנים.
לקראת סיום תקופת התנאי, נהג הנאשם בשלישית ברכב (הנהיגה נשוא כתב אישום זה) בעודו תחת פסילה ובכך הפך המאסר המותנה לבר הפעלה בעניינו.
על פניו, כאשר המדובר בנהיגה שלישית של נאשם בעודו תחת פסילה אמור גזר הדין לשקף בחומרתו את היותו רצדיוייסט וכאשר מאסר מותנה הינו בר הפעלה, יופעל זה ברוב המקרים בהם הנסיבות דומות.
יחד עם זאת, יהיו מקרים יוצאים מן הכלל אשר יצדיקו חריגה מהענישה המקובלת, ולאחר בחינת כל נסיבותיו של נאשם זה, נחה דעתי כי יש הצדקה במקרה זה לחריגה מהכלל ואסביר דברי:
נאשם זה נעצר מיד לאחר ביצוע העבירה האחרונה ושהה בתנאי מעצר מלא 23 יום.
לאחר שנמצאה בעניינו חלופת מעצר מאיינת מסוכנות, שהה הוא עוד 5 חודשים (!) בתנאים של מעצר בית מלא, ולאחר תקופה ארוכה זו עוד 4 חודשים בתנאי מעצר בית חלקי.
המדובר בתקופה כוללת בת 10 חודשים במהלכה הוגבלה חרותו של הנאשם בחלקה באופן מלא ובחלקה באופן חלקי.
גם אם בהתאם לפסיקה הנוהגת, אין המדובר בשיקול אשר אמור להשפיע על תנועת בית המשפט בתוך מתחם העונש ההולם, הרי שיש בעיני חשיבות לעובדה כי ניתנה לנאשם היכולת להוכיח כי הוא מציית להוראות בית המשפט והוא עמד בהצלחה במבחן זה.
אדגיש כי בבסיס עבירה של נהיגה בזמן פסילה מצויה התנהגות המפרה הוראה מפורשת של בית המשפט. ככל שמוכיח הנאשם כי הפנים את חובתו לציית להוראות בית המשפט, והוא מצליח להראות זאת בציות ארוך על פני 10 חודשים להוראות מעצר הבית ללא כל הפרה של תנאיו המגבילים, יש בכך משום סימן לתהליך שיקומי חיובי אותו עבר הנאשם.
חיזוק נוסף לכך שראוי הנאשם לענישה שיקומית, מוצא אני בתסקירו של שירות המבחן למבוגרים.
המדובר בתסקיר עמוק, הסוקר את מהלך חיי הנאשם ואת נסיבות חייו אשר הובילו אותו להתנהגותו האחרונה לגביה נותן הוא את הדין.
נאשם זה אדם בן 34 ואב ל-6 ילדים בגילאי 2-11 שנים.
מרגע שחרורו ממעצר הבית המלא (ומעבר למעצר בית חלקי) החל הנאשם לעבוד בעבודה מסודרת בחברת "לידאר תעשיות בטון" והוא מתמיד בעבודה זו.
במקור המדובר במי שהשלים 12 שנות לימוד ואף החל בלימודי אדריכלות אך בשל נישואיו ורצונו לדאוג למשפחתו כלכלית, נאלץ להפסיק לימודים אלה.
במקביל, בנו הבכור נולד כאשר הוא סובל מעיוורון יחד עם שיתוק מוחין, מה שהופך את חייו להתמודדות בלתי פוסקת בין הרצון לסייע לבנו ובין מגבלת ניידותו הנובעת מפסילת רישיון נהיגתו.
שירות המבחן ביצע הערכת סיכון להתנהגות חוזרת דומה מצד הנאשם וכן בוצעה הערכה לפוטנציאל השיקום שלו.
אף שסיכוי לביצוע עבירה דומה בעתיד קיים, סבור שירות המבחן כי לנאשם זה מוטיבציה גבוהה וכנה לשיקום ממשי.
בהמלצתו, לקח שירות המבחן בחשבון הן את עברו התעבורתי והפלילי של נאשם זה, והן את מבנה אישיותו.
המלצת השירות הינה חד משמעית לענישה שיקומית.
שירות המבחן ממליץ על ענישה הכוללת של"צ וברור על פניו כי אין כל המלצה לענישה הפועלת בהתאם לשיקולי גמול והרתעה.
הודאתו המלאה של הנאשם ולקיחת האחריות מצדו לצד העובדה כי הוא מורשה במקור לנהיגה כאשר העבירה נשוא התנאי בוצעה על ידו לפני 6 שנים, יש באלה כדי לחזק עוד את הנטייה לענישה שיקומית בפרשה זו.
אני סבור כי נאשם ספציפי זה מצוי כבר בעיצומו של תהליך חיובי שיקומי.
אין בעיני כל היגיון חברתי לחדול את המהלך החיובי של חייו ולשלוח אותו ל-7 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח.
אני סבור כי הרחקתו מיכולת נהיגה לתקופה ארוכה ומוחשית יחד עם הארכת המאסר המותנה יענו במקרה זה על עקרון ההלימה הקבוע בתיקון 113 של חוק העונשין.
ענישה זו תלווה בצו מבחן לתקופה של שנה במהלכה יבצע הנאשם גם 140 שעות לתועלת הציבור.
ככל שיוכיח הנאשם כי אכן עבר שיקום מהותי, לא יהיה צורך להפעיל המאסר המותנה שיוארך, וככל שיסטה שוב מדרך הישר, או אז לא יהיה מנוס מהפעלת המאסר המותנה שיהפוך כתוצאה מהחלטה זו לחב הפעלה.
החלטתי זו באה גם לאחר ששקלתי את המבחנים להארכת המאסר המותנה כפי שבאו לידי ביטוי ברע"פ 7391/08 יוסף מחג'נה נגד מדינת ישראל, ולאחר ששוכנעתי כי נתוניו האישיים של נאשם זה מתאימים לקבלת המלצות שירות המבחן.
הנאשם מקבל הזדמנות חריגה בגזר דין זה, ואני תקווה כי למען משפחתו יציית להוראות שבגזר דין זה, כפי שציית למגבלות חירותו בהליכי המעצר הארוכים שקדמו להחלטה זו.
אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ז, 21 מאי 2017, בנוכחות הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
21/05/2017 | גזר דין שניתנה ע"י אלון אופיר | אלון אופיר | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מאשימה 1 | מדינת ישראל | רון לוינגר |
נאשם 1 | איוב אלאסד | נואף אבו קוידר |