בתאריך 6.12.12, סמוך לשעה 08:00, המבקשת נהגה ברכב פרטי, תוצאת פורד מס' רישוי
74-521-51, ברחוב מצדה ממערב למזרח, ובהגיעה לצומת, עם רחוב רזיאל ברמת גן, לא צייתה לתמרור עצור, נכנסה לתוך הצומת בפניה ימינה ופגעה ברוכב אופניים שהגיע מרחוב רזיאל מימין לשמאל, גרמה נזק לאופניים, וחבלה גופנית לרוכב האופניים.

בתאריך 9.12.12, נערך שימוע למבקשת, וקצין מוסמך פסל אותה ל- 60 יום במסגרת סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה, ולפני מונחת בקשת בא כוחה, ה מבקש לבטל הפסילה המנהלית, בטענה כי אין ראיות לכאורה המבססות הגשת כתב אישום נגד המבקשת בגין אחריותה לתאונה, עזיבת המקום מבלי להגיש עזרה ומבלי למסור פרטים לניזוק וללא דיווח לכוחות המשטרה וההצלה.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בתיק החקירה, והגעתי למסקנות הבאות:

1. גורל הבקשה לפני יוכרע על פי שניים:

א. קיומן של ראיות ולו לכאורה, שיש בהן כדי לבסס הגשתו של כתב אישום המייחס למבקשת את אי הציות לתמרור עצור, הפגיעה ברוכב האופניים, גרימת הנזק לאופניים, הסתלקותה מהמקום ללא מתן פרטים ואי הודעה למשטרה על עצם אירוע התאונה ותוצאותיה.

ב. מידת מסוכנות המבקשת כלפי ציבור המשתמשים בדרכים אם יוחזר לה רישיון הנהיגה, מסוכנות הנלמדת מעברה התעבורתי ומחומרת נסיבות המקרה.

2. אשר לקיומן של ראיות ולו לכאורה - בחומר ה חקירה מצאתי תיעוד מוחלט הקושר את המבקשת עם הפגיעה באופניים עליהם רכב המעורב, עצם גרימת הנזק בגלגל הקדמי, מהמגע בינה לבין האופניים ונפילתו של רוכב האופניים על הכביש, כאשר הוא נחבל חבלות יבשות כעולה גם מדו"ח מד"א אשר פינה אותו לבית החולים בשעה 08:26.

אין חולק כי ארעה תאונה והמבקשת עצמה בהודעתה הודתה באירוע הזה בפני החוקר ובפני שוטר שזימנה לחקירה. למרות שבתשובותיה ענתה תשובות מתחמקות מסוג "לא זוכרת", "לא יודע לענות לך" "יכול להיות שהיו..." ותשובות מתחמקות אחרות, היא מודה בעצם פגיעתה באופניים, גרימת הנזק לאופניים, עצם נפילת רוכב האופניים כתוצאה מהפגיעה בהם, למרות שמייחסת נפילה זו לאבדן שיווי משקל, אשר בשים לב לעיוות הגלגל הקדמי, עקב הפגיעה בו, ברור שהוא איבד שיווי משקל ונפל על הכביש, ומנפילה זו נגרמו לו לפי התיעוד הרפואי בתיק. יש בהודעה שלה גם הודיה שלא עצרה בתמרור עצור בכניסתה לצומת בהתאם לדרישת החוק, אלא התקדמה מעבר לצומת כדי לבדוק שדה ראיה מצד ימין ומצד שמאל, אך היא לא זוכרת אם חנו מכוניות בשדה הראיה שלה. בנוסף, לעדות המעורב, על עצם הפגיעה, קיימת הודעה של דותן שרה, והודעה של ירדן שלמה התומכים באירוע הפגיעה באופניים, נפילת רוכב האופניים כתוצאה מהפגיעה, הסתלקות המבקשת מהמקום בלא ליתן פרטים ובלא להזעיק כוחות עזרה או להודיע למשטרה ודי בכך כדי לבסס קיומן של ראיות להגשת אישום בהתאם כנגד המבקשת.

אמנם ב"כ המבקשת טען כי המעורב נסע בניגוד לכוון התנועה, והפתיע את המבקשת, אך בעובדה זו אין בשלב זה כדי למנוע הגשת כתב האישום כאמור כנגד המבקשת ומשקלה יוערך על ידי ביהמ"ש שישמע את הראיות. נהג זהיר חייב ליתן תשומת ליבו גם לכיוון נסיעתו, אפילו מסיק הוא מסקנה שלא יגיעו מכיוון זה רכבים, ולא ליתן מבטו רק לכוון ממנו יש לרכבים זכות כניסה לצומת, כפי שנהגה בפועל המבקשת במקרה הנוכחי, דבר שגרם לה לא להבחין בהתקרבות רוכב האופניים מימינה, ברחוב רזיאל.

3. אשר לעברה התעבורתי של המבקשת - המבקשת ילידת 1971, קיבלה רישיון הנהיגה בשנת 89' ואין לחובתה כל עבירת תנועה. לו זה היה המבחן היחיד למסוכנותה, ברור כי המסקנה היא שאינה מסוכנת לציבור המשתמשים בדרכים.

4. אשר לחומרת נסיבות המקרה - אין ולא יכולה להיות מחלוקת שהנסיבות הן חמורות. המבקשת פנתה ימינה בצומת בלא לוודא תחילה קיומן של רכבים המגיעים מימינה, אפילו שלא כדין וריכזה מבטה אך ורק לצד שמאל, אשר על פי תיאור המקום בתרשים המצוי בתיק, כדי להבחין אם באים רכבים משמאלה, היתה חייבת להיות בכלל בתוך הצומת, ולכן מטעם זה לא עצרה בתמרור עצור, אלא נכנסה בנסיעה שוטפת לתוך הצומת ובהיעדר רכבים מצד שמאל, הנכנסים לצומת, המשיכה בדרכה תוך פגיעה ברוכב האופניים, כאמור לעיל. הגדילה בכך שנטלה לידיה את הדין ונמנעה להשאיר פרטים בידי רוכב האופניים, הגם הבחינה שנגרם נזק לאופניים, כתוצאה מהמפגש משני כלי הרכב, וגם רוכב האופניים נפל על הכביש ונחבל. היא הסתלקה מהמקום בלא שמסרה פרטים כנדרש לפי דין, ואף לא הזעיקה מד"א או הודיעה למשטרה על עצם האירוע.

התנהגות זו, הינה התנהגות חסרת אחריות, ומאחות בית חולים האמונה על מקצועה לא מצפים להתחמקות מאחריות מסוג התנהגות המבקשת. הפגיעה ברוכב האופניים בנסיבות הנתונות, מעידה על חוסר תשומת לב למתרחש על הכביש לפניה, עד כדי סיכון יתר המשתמשים בדרכים.

4. בהיות המקרה מקרה ראשון של מעורבות בתאונה מסוג הנדונה, או בכלל, סבורני שזה המקום להחיל את "הלכת הצינון" לפי פסק דין רבינא, שכן פרק הזמן של הפסילה, עם כל האי נוחות הנגרמת למבקשת, ישמש לה לצורך הפנמת הוראות החוק הרלוונטיות והדרישה להסיק מסקנותיה מהאירוע הספציפי. עצם העובדה שבהודעתה השתמשה בביטויים כאמור לעיל, מעידה על טראומה כלשהי, שכדי להתגבר עליה, טוב יהא אם לא תנהג פרק זמן קצוב לפי החלטת הקצין הפוסל, ותסיק מסקנותיה מהתנהלותה.

5. סוף דבר - על סמך האמור לעיל, לא מצאתי כל פגם בהחלטת הקצין הפוסל ואני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה אל הצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ג, 31 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.