טוען...

פסק דין מתאריך 04/03/13 שניתנה ע"י יוסף אלון

יוסף אלון04/03/2013

בפני: כב' הנשיא יוסף אלון

המערער

סלימאן סלאמה

נגד

המשיבה

מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז דרום

נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד סאבר אבו ג'אמעה

ב"כ המשיבה עו"ד שגב פלץ

<#1#>

פרוטוקול

עו"ד אבו ג'אמעה:

לצערי, לא הגשתי את הבקשה להגשת ראייה נוספת במועד שנקבע לכך. היה לי עומס קשה במשרד. חוץ מזה פנינו למרכז למיפוי ישראל ונאמר לנו שקיימות תמונות כאלה, שצריך להזמין אותן, הזמנו את התמונות, התמונות הודפסו רק לפני שעה והן בדרך לביהמ"ש.

לשאלת ביהמ"ש, הרי בישיבה הקודמת אמרתי שהחומר נמצא אצלי במשרד, אני משיב כי אכן קיימת אצלי מפה במשרד, אך היא מראה לי שנים רחוקות. ביקשתי לראות תמונות עדכניות לפחות בשנים הסמוכות לשנת 2002, ואכן קיימות תמונות כאלה במיפוי ישראל והן בדרכן לביהמ"ש ולכן נבקש לדחות את הדיון בשעה אחת נוספת על מנת לקיים את הדיון כמו שצריך בביהמ"ש.

לא רק עצם קיום המבנים מלפני שנת 2002, גם טענו טענת התיישנות וזו נדחתה על ידי ביהמ"ש קמא שלא בצדק. טענו טענה של הגנה מן הצדק.

לגבי ההתיישנות, טענו שהמבנים קיימים יותר מחמש שנים מיום הגשת כתב האישום, מלפני הגשת כתב האישום. באה המשיבה וטענה שנכון שהמבנים קיימים יותר מחמש שנים, אבל אפשר להחיל את הסיפא של הסעיף כי ההתיישנות הופסקה בעת תחילת החקירה בשנת 2007 ועל מה היא מסתמכת בהליך החקירה, על דו"ח הגיליון שפקח אחד רשם. הוא לא גבה הודעה מהמערער. זה דו"ח גיליון. ביהמ"ש קמא לא נתן לנו את האפשרות לחקור את עורך דו"ח הגיליון כדי לעמת אם זו תחילת החקירה כהגדרת הסיפא של הסעיף או שזה דו"ח גיליון רגיל של מפקח שיוצא לשטח רושם אותו.

נקודה זו היא לב לבו של הערעור.

נקודה נוספת, טענו טענה של הגנה מן הצדק, מכוח הטענה כי אכיפה נגד המשיב היא אכיפה בררנית וסלקטיבית וקיימים מבנים רבים סביבו שלא ננקט כנגדם הליך זהה, ונוסף לכך נטען כי הבנייה של המערער היא בנייה שהיא מוסכמת על ידי הרשויות, נכון שהיא איננה מלווה בהיתר מכוח אחת מהוועדות של תכנון הבנייה אבל עדיין הבנייה הזו.... לא ניתנה לנו האפשרות לחקור.

אני פירטתי בצורה מדוקדקת שלא ניתנה לנו ההזדמנות לחקור את עורך דו"ח הגיליון ואת המפענחת של התצ"אות מטעם המשיבה.

נוסף לזו, נטען שזו נורמת חיים מקובלת אצל כל הבדואים בדרום לבנות בנייה כזו. לא צריך אישור בכתב כדי לבנות מבנה כזה בשנת 2005, עובדה זו לא נסתרה בבימ"ש קמא.

בדרך לביהמ"ש תמונות מטעם חברת מיפוי ישראל שמראות לנו את קיום המבנים משנת 2000.

אני עצמי לא ראיתי אותן וביהמ"ש יתכבד וישהה את הדיון בשעה נוספת אנו נציגן לביהמ"ש.

כל ההשתלשלות שהייתה בפני ביהמ"ש הייתה מופעלת תחת לחץ לא מובן, גם הדחיות הקצרות, גם הימנעות ביהמ"ש קמא מלהתיר לנו לחקור בחקירה חוזרת גם עדי תביעה בטרם שהמשיבה מכריזה שאלה עדיה. ביהמ"ש קמא הכריח אותנו לעבור לשלב פרשת ההגנה ולהיכנס לדיונים ללא היערכות. ביהמ"ש נדבק להודעת המשיב. בן אדם שהוא מיוצג, צריך לתת למייצג לעשות כל מה שהוא יכול לעשות.

עו"ד פלץ:

ביחס לטענת האכיפה הסלקטיבית, הטענה נדחתה בדין על ידי בימ"ש קמא. גם אין לקבל כל טיעון שלא ניתנה הזכות הראויה להוכיח טענה זו שכן הנטל להוכיח טענה זו מוטל על הנאשם, בראיות, כאמור, פרשת ההגנה נוהלה על ידי ב"כ הנאשם הנוכחי וזה אכן הביא עדים להוכחת טענות ההגנה שלו. מאידך, ב"כ המערער בחר שלא להביא כל ראיה להוכחת הטענה הסלקטיבית ומכאן שלא הייתה בפני ביהמ"ש כל ראייה. כתב האישום ייחס למערער של בנייה ושימוש ללא היתר, כבר בדיון הראשון הודה הנאשם בכל העבירות השימוש שמיוחסות לו, עד היום המערער אינו חוזר בו מטענה זו ואינו מכחיש את האשמות שיוחסו לו ביחס לעבירת השימוש.

לגבי הבינוי וההתיישנות. החקירה נפתחה ביום 18.9.07 להוכחת טענה זו ולהוכחת טענה זו הוגש ת/1. במועד זה ערך המפקח ביקורת במקרקעין, ערך דו"ח ביקור, צילם תמונות של העבירות במקרקעין, גבה עדות מן המערער, והוגשה ת/2, שהינו גיליון גביית עדות מהמערער, עדות מפורטת והמערער גם היום אינו כופר באותה העדות. הוא לא ביקש לחזור בו מאותה הודעה.

מן הראיות עולה בבירור כי החקירה נפתחה בשנת 2007 משכך מבנים שהוקמו בפרק זמן של חמש שנים ממועד תחילת החקירה לא התיישנו.

כתב האישום הוגש ב- 1.11.

לשאלת ביהמ"ש, כיצד אני מתייחס לעובדה שתוך כדי ההליך השיפוטי, בין הכרעת הדין לגזר הדין, מינהל מקרקעי ישראל, הרס את המבנים, ללא צו שיפוטי במסגרת הליכים אלה או במסגרת אחרת והאם לא אמורה להיות לכך השלכה דרסטית לעניין גזר הדין, אני משיב שאין בכך שרשות מרשויות המדינה פועלת לצורך אכיפת סמכויותיה באמצעות הכלים שניתנים לה.

כך למשל ניתן כנגד עבירה של הפעלת עסק ללא רישיון, לפעול מכוח דיני רישוי עסקים ניתן לסגור את העסק מכוח צו סגירה לרישוי עסקים. במקביל ניתן לקבל צווי הריסה מכוח דיני התכנון והבנייה, ניתן לפעול במקביל מטעם איכות הסביבה.

אני לא יכול לתת היום פרטים נוספים כיצד בדיוק בוצעה ההריסה ואיזה סוג של התראות ניתנו, אם בכלל, נמסר לי מהיועץ המשפטי של ממ"י שהודבקו מספר התראות על המבנים בדבר הכוונה להרוס אותם על ידי המינהל. אני לא יודע מכוח איזה חוק ביצע המינהל את ההריסה, אנו יכול לשער שאולי זה היה מכוח חוק הפלישה למקרקעי ציבור.

<#2#>

פסק דין

המערער שבפני הואשם בבית משפט השלום בבאר שבע בעבירות של בנייה ללא היתר ושימוש ללא היתר במקרקעין המיועדים לשטחי יעור ומרעה הנמצאים דרומית לרהט.

על פי הנטען בכתב האישום (שהוגש בינואר 2011), בתאריכים שונים לאחר 2002 בנה המערער גדר היקפית ותחם בה שטח של 1680 מ"ר ובתוכו בנה חמישה מבנים ששטחם הכולל 130 מ"ר.

המדובר במבנים הבנויים מקלונסאות ברזל, בדי יוטה ויריעות שונות.

בהכרעת הדין מיום 13.9.12 הורשע המערער בכל המיוחס לו ובגזר הדין מיום 15.11.12 (שניהם על ידי כב' השופט י. עטר) נגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 80,000 ₪ והוא צווה לחתום על התחייבות להימנע מעבירות.

ביהמ"ש לא הוציא צווי הריסה כיוון שבין מועד הכרעת הדין לגזר הדין נהרסו כל המבנים בפועל על ידי מינהל מקרקעי ישראל, בנסיבות ובמסגרת שלא הובהרו לביהמ"ש קמא ולא הובהרו לי כנדרש.

בפני ערעורו של המערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

טענתו הראשונה של ב"כ המערער, עו"ד אבו ג'מעאה, הינה כי הגם שהמערער לא נענה להמלצת ביהמ"ש לקבל ייצוג משפטי ובחר לנהל ההליכים בעצמו, בכל השלבים הראשונים, הרי שמשעה שהופיע הסנגור הנוכחי לא נעתר ביהמ"ש לדחיית הדיונים לפרק זמן ניכר והמשיך וקבע מועדים סמוכים וקרובים אשר לטענת הסנגור לא איפשרו לו להיערך כראוי בייצוג המערער.

עוד טוען הסנגור, כי עבירות הבנייה ללא היתר שיוחסו לעורר התיישנו כולן כיוון שמדובר בבנייה שנעשתה למעלה מחמש שנים בטרם הוגש כתב האישום.

טענה נוספת של הסנגור הינה כי מן הדין היה שביהמ"ש קמא יקבל את הטענה בדבר אכיפה בררנית ובעקבותיה הגנה מן הצדק.

אפתח בעניין הטענות לעניין ניהול ההליך ואי מתן הדחיות לאורך התקופה שביקש הסנגור.

אינני מקבל טענות אלה.

עיון בפרוטוקולים של בימ"ש השלום, והדברים באים לידי מיצוי גם בהכרעת הדין, מלמד כי ביהמ"ש השלום הקפיד כחוט השערה על זכויותיו של המערער.

בישיבת ההקראה ובישיבות שלאחר מכן פנה ביהמ"ש שוב ושוב למערער והציע לו כי ימתין להמשך הבירור עד למינוי סנגור, אולם המערער סירב לכך בכל פה.

גם לאחר שהעידו המפקח מטעם המדינה והמומחית מטעם המרכז למיפוי הציע ביהמ"ש למערער לבחון אפשרות לזמנם לחקירה נגדית, אולם המערער, כמפורט בפרוטוקול, סירב לכך.

על אף כל זאת וכשהופיע הסנגור הנוכחי לישיבה נוספת, הסכים ביהמ"ש לדחות הדיון למספר ימים, זמן שיש בו די והותר להיערך להמשך ההליך.

טענת הסנגור כי על ביהמ"ש היה לדחות הדיון לפרק זמן ארוך נוסף – אינה מקובלת עלי.

ומכאן לטענת ההתיישנות.

בפני ביהמ"ש העיד המפקח שערך ביקור במקום בספטמבר 2007. במהלך אותו ביקור הוא ערך גיליון מפורט ובו תיאור ממצאיו לגבי המבנים, שרטוט המבנים, צילומים של כל המבנים – כל אלה בת/1.

בנוסף, באותו מעמד הוא גבה עדות מפורטת מהמערער, עדות שהמערער לא מתכחש לתוכנה עד עצם היום הזה (ת/2).

בנסיבות אלה, אין ספק בלבי כי צדק בית משפט השלום בקובעו כי פעולותיו של המפקח הנ"ל בספטמבר 2007 היוו חקירה שנפתחה, כמובן הדברים בחוק סדר הדין הפלילי לעניין חישוב תקופת ההתיישנות.

כתב האישום הוגש בינואר 2011 ולכן לא התיישנו העבירות.

אשר לקביעותיו של בימ"ש השלום, שנסמכו בעיקרן על עדותה המפורטת המנומקת והזהירה של מומחית המיפוי, תוך השוואת תצ"אות מתאריכים שונים, הכל לעניין המועדים בהם נבנו המבנים – לא מצאתי בטענות הסנגור או בעדויות ההגנה שהעיד מטעמו מקום לסתירת הממצא העיקרי לענייננו והוא כי לפני 2002 לא היו מבנים במקום.

אני סומך בעניין זה את ידי על הניתוח המפורט של כב' השופט י. עטר בהכרעת הדין.

בנוסף, המערער לא חלק ואינו חולק כי הוא עושה שימוש במבנים כולם.

אין חולק כי למבנים מעולם לא ניתן היתר על פי דין.

גם הסנגור אינו טוען כי ניתן היתר על פי חוק התכנון והבנייה, אלא שלטענתו הייתה "הסכמה שבעל פה" מרשויות שונות לבנייתם.

יובהר, אין על פי דין היתר אלא על פי חוק התכנון והבנייה ועל פיו בלבד.

אותן הסכמות שבעל פה להן טוען הסנגור לא הוכחו בשום צורה, לא בעדות ולא ברמז בהליכי בית משפט השלום.

בנוסף יש לציין כי המערער בגרסאותיו השונות, הן בהודעתו ת/2 והן בתשובתו לכתב האישום – מודה למעשה בכל המיוחס לו, דהיינו בניית המבנים והשימוש בהם ללא היתר על פי חוק התו"ב.

המחלוקת היחידה שהייתה התייחסה לתאריכי הבנייה, ומחלוקת זו הוכרעה על פי ממצאים אובייקטיבים וחד משמעיים של התצ"אות ועדות המומחית למיפוי.

בדיון הראשון שהתקיים בערעור זה ביום 19.2.13, טען הסנגור כי נמנעה ממנו הבאת ראייה נוספת בדמות תצ"א או מפה שנמצאת במשרדו ושעשויה לדבריו להפריך את מסקנות בית משפט השלום. לפנים משורת הדין איפשרתי לו להגיש תוך שבוע בקשה להגשת ראייה נוספת בערעור ולצרף לאותה הבקשה את אותה תצ"א או את אותה המפה ולשם כך נדחה המשך הדיון בערעור זה להיום.

לצערי, הסנגור לא הגיש בקשה שכזו עד עצם היום הזה.

ומכאן לעניין הטענה לאכיפה בררנית. טענה זו אינה יכולה להיטען כלאחר יד אלא יש להוכיחה. עיון בפרוטוקול בית משפט השלום ובעדי ההגנה שזימן הסנגור מלמד כי לא הובאה ראייה שכזו. אדרבא מהתצ"אות שהוגשו ניכר כי אין בינוי נוסף כלשהו בהיקף גדול מאוד מסביב לשטח המבנים דנן.

לאור כל זאת, אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין.

לא כך הדברים ביחס לגזר הדין.

באופן שלא התחוור לי, וגם לא לבית משפט השלום, בפרק הזמן שבין מתן הכרעת הדין לבין גזר הדין נהרסו המבנים נשוא כתב האישום, כנראה על ידי מינהל מקרקעי ישראל.

הדברים בוצעו שעה שההליך המשפטי בתיק זה תלוי ועומד בפני בית משפט השלום וממתין לטיעונים לעונש, ומבלי שמי מרשויות המדינה הקדימה לכך פנייה כלשהי לערכאה שיפוטית

אם ביהמ"ש השלום בעניין דנן ואם ביהמ"ש אחר. גם לא הוצג בפני, ואף לא בפני בית משפט השלום מסמך או אסמכתא אחרת שבדין מכוחם בוצעה אותה ההריסה של המבנים שעניינם היה אותה שעה תלוי ועומד בהליך שיפוטי.

יש להביע מורת רוח קשה מהתנהלות זו.

בנסיבות העניין ומטעם זה אני נותן ביטוי לדברים בכך שאני מבטל את רכיב הקנס שהוטל על המערער בגזר הדין קמא.

אני מחליט כך מחמת הנראות הקשה והתחושה המכבידה המתעוררת במצב הדברים שתואר לעיל. פלוני, נאשם, עומד לדין בגין עבירה של בניית מבנים שלא כחוק, הוא ממתין לדיון שיפוטי בו יישמעו הטיעונים לעונש – ובכללם מטבע הדברים תיבחן גם שאלת הריסת המבנים – והנה מבלי התראה ומבלי יידוע בית המשפט והצדדים הורסת רשות מרשויות המדינה את אותם המבנים.

אינני יכול לחוות דעה אם אותה הריסה הייתה כדין או שלא כדין – שכן כמפורט לעיל המדינה לא טרחה כלל, ואף לא רשות מרשויותיה לתת הסבר בעניין זה אם לבית המשפט קמא ואם לבית משפט זה של הערעור.

סוף דבר – מתוך המפורט לעיל, החלטתי כאמור לקבל את גזר הדין על דרך ביטול רכיב הקנס (בסך 80,000 ₪) שהוטל על המערער וזאת כמובן לרבות המאסר חלף אותו הקנס.

כל יתר רכיבי גזר הדין קמא יישארו ללא שינוי.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ב אדר תשע"ג, 04/03/2013 במעמד הנוכחים.

יוסף אלון, נשיא

הוקלד על ידי שולמית אברהם

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
04/03/2013 פסק דין מתאריך 04/03/13 שניתנה ע"י יוסף אלון יוסף אלון צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
מערער 1 - נאשם סלימאן סלאמה צאבר אבו גאמע
משיב 1 - מאשימה מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה מחוז דרום שגב פלץ