בפני תביעה ע"ס 9,282 שח שעניינה דו"ח שהטילה הנתבעת , עיריית תל אביב , על התובע, בגין העמדת רכבו במקום אסור לחניה .

התובע ביקש להישפט, עניינו נידון בבית המשפט לעניינים מקומיים והוא זוכה מחמת הספק.

התביעה נסבה על הוצאות שנגרמו לתובע בעקבות הגשת כתב האישום נגדו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בפסק דינו של כב' השופט גולדין מיום 23/3/10 החלטתי לדחות את התביעה כי לא מצאתי שלא היה יסוד להאשמה בה הואשם התובע או שהנתבעת התרשלה בהגשת כתב התביעה נגדו.

המחלוקת בין הצדדים היא היכן החנה התובע את רכבו , האם לפני התמרור או אחרי התמרור ומאחר והעירייה לא צירפה תמונות ברורות , הספק פעל לטובת התובע ולכן זוכה מחמת הספק.

אולם, בהליך אזרחי שלפנינו , המצב שונה . בית המשפט לעניינים מנהלים לא קבע בשום שלב שהפקח שיקר או שהעירייה התרשלה בהגשת הדו"ח וגם בתביעה זו התובע לא הרים את הנטל להוכיח את רשלנות הנתבעת בהגשת הדו"ח , שכן מאחר וחלפו מספר שנים הפקח אינו יכול לזכור את נסיבות רישום הדו"ח.

לפיכך אינני יכול לקבוע כי לא היה יסוד להאשמת התובע .

כמו כן העירייה התייחסה לפניית התובע לאחר קבלת הדו"ח ועשתה בדיקת שטח והחליטה לא לבטל את הדו"ח.

לאור האמור , התביעה נדחית.

אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים שרשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.