1. בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותרת מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותרת כפליטה ולהעניק לה מעמד של פליטה המבקשת מקלט בישראל, ושהמשיבה תבחן את החלטתה מחדש.
לטענת העותרת, נשקפת לה סכנת חיים במולדתה – חוף השנהב, שכן היא ברחה מהכפר בו התגוררה לאחר שהמורדים השתלטו עליו ומאז היא איבדה את הקשר עם משפחתה והיא אינה יודעת מה עלה בגורל הכפר ובני משפחתה.

2. כפי שפירטתי בהחלטותי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א) במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).

במקרים כאלו אין ככלל גם מקום ליתן זמן לצורך התארגנות ליציאה מן הארץ או חיפוש מדינת מקלט אחרת וזאת לאחר שהעותר כבר שוהה תקופה ארוכה בארץ והיה מודע לאפשרות שיגורש, כאשר עילה של התארגנות כזו לא הוכרה בפסיקה כמצדיקה את עיכוב ההרחקה.

כך גם, אין מקום למניעה זמנית של ההרחקה לצורך חיפוש מדינת מקלט אחרת, שכן אם אין סכנת חיים אין צורך במציאת מדינה אחרת למקלט מדיני.

(ב) במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.

(ד) כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

בחינה פרטנית – יישום לנסיבות המקרה

3. כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4. בענייננו, העותרת הגיעה לישראל בשנת 1999 כתיירת באמצעות אשרת שהייה מסוג ב/2 שהייתה תקפה ל-3 חודשים.

כ-4 שנים לאחר כניסתה לישראל הגישה העותרת בקשה להכיר בה כפליטה.

ביום 14.10.03 נערך לעותרת ריאיון, וביום 18.2.08 נערך לעותרת ריאיון נוסף בנציבות האו"ם.

לאחר בחינת בקשתה של העותרת הוחלט לדחותה, אך ניתנה לעותרת אשרת שהייה עד ליום 31.12.08 מטעמים הומניטאריים.

ביום 24.9.08 הגישה העותרת בקשה לעיון מחדש בבקשתה.

ביום 27.12.09 נערך לעותרת ריאיון זיהוי על-ידי המשיבה, בסופו הוחלט ליתן לעותרת אשרת שהייה זמנית בישראל על-פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 שהוארכה מעת לעת עד ליום 31.12.11.

ביום 2.8.11 הודע לעותרת שבקשתה לעיון מחדש נמחקה משלא הוצגו בה ראיות או מידע חדש.

ביום 22.8.12 פנה ב"כ העותרת בבקשה להגיש בקשה נוספת למקלט מדיני מטעם העותרת אך בקשתו נדחתה ביום 29.8.12.

העותרת ועותרים נוספים הגישו עתירה מנהלית כנגד ההחלטה לבטל את ההגנה הקולקטיבית שניתנה לנתיני חוף השנהב, עתירה שנדחתה ואף הערעור עליה נדחה.

5. בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתה של העותרת, בתגובה של המדינה לבקשה זו, ובתגובת העותרת לתגובת המדינה, אני סבור כי דין עתירתה של העותרת להידחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א- 2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותרת בדבר היותה פליטה ו/או בדבר סכנת חיים בארץ מוצאה:

ראשית, עיון בטענותיה של העותרת בעתירתה מעלה כי העותרת אינה טוענת טענת רדיפה או סכנת חיים ספציפית אלא טוענת באופן כללי שאין לה לאן לחזור והיא איבדה כל קשר עם בני משפחתה, ואין די בטענות כלליות אלה כדי לבסס טענת נרדפות או טענה לסכנת חיים.
משתמה ההגנה הקולקטיבית על נתיני חוף השנהב היה על העותרת להוכיח עילה אישית ופרטנית לרדיפה או סכנת חיים ומשלא עשתה כן, בדין נדחתה בקשתה להכיר בה כפליטה. יצויין לעניין זה כי הואיל ובמקרה דנן העותרת הגישה בעבר בקשה פרטנית להכיר בה כפליטה (בטרם החלה ההגנה הקולקטיבית), הרי שבצדק בחנה המשיבה האם בקשה זו העלתה טענה פרטנית לרדיפה, והעותרת אינה רשאית להגיש באופן אוטומטי בקשה חדשה להכיר בה כפליטה.

שנית, עיון בריאיון שנערך לעותרת מעלה כי העותרת טענה שהגיעה לישראל לאחר שהתגרשה מבעלה מאחר וחשבה שישראל היא מקום טוב עבורה, מבלי שציינה טענה כלשהי לנרדפות או לסכנת חיים במולדתה.

שלישית, לא ניתן להתעלם מכך שהעותרת הגישה את בקשתה הראשונה להכיר בה כפליטה כ-4 שנים לאחר כניסתה לישראל כתיירת וזאת לאחר תקופה ארוכה מאוד בה שהתה בישראל ללא אשרה תקפה ובניגוד לדין.

כך גם, לא ניתן להתעלם מהשיהוי הניכר בהגשת העתירה דנן, שכן ההחלטה האחרונה הדוחה את בקשתה של העותרת להגיש בקשת מקלט חדשה נדחתה כבר ביום 29.8.12 בעוד העתירה הוגשה ביום 7.1.13, למעלה מ-4 חודשים לאחר מתן ההחלטה.

רביעית, במידה והעותרת חוששת לחזור לכפר הולדתה (למרות שהעותרת לא הוכיחה כאמור שפחד זה מבוסס) הרי שנראה כי אין מניעה שהעותרת תחזור להתגורר במקום אחר בחוף השנהב (לעניין מיצוי חלופות מגורים ראו: עע"ם 8712/12 ifeanyi okorom נ' משרד הפנים (לא פורסם, 31.1.13)) ,מה גם שמשפחתה של המבקשת מתגוררת בחוף השנהב .

6. לאור האמור, אני סבור כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה להיותה של העותרת פליטה ו/או לסכנת חיים (ראו לעניין העדר ראיות לסכנת חיים ו/או לקיומו של מעמד של פליט, עעמ 6473/11 Guven Elcin נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)), ומשכך הרי שדין העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.