התובעת (להלן: "המבקשת") ילידת 1946, עותרת למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום השיקום; לצורך בדיקתה וקביעת מידת הפגיעה אם בכלל בכושר השתכרותה בעקבות תאונת הדרכים בה היתה מעורבת ביום 20/05/12.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה וועדה רפואית שליד המל"ל קבעה, כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 15 %.

לטענת המבקשת, עובר לתאונה היא תפקדה ללא דופי, עבדה לפרנסתה כמטפלת בקשישים ואילו לאחר התאונה התקשתה לשוב לעבודתה ונזקקה לחופשת מחלה ממושכת ורופא תעסוקתי שבדק אותה במסגרת קופ"ח קבע, כי היא אינה מסוגלת יותר להמשיך בעבודתה ובתפקידה כמטפלת בקשישים.

הנתבעת (להלן: "המשיבה") מתנגדת לבקשה ועיקר טעמיה, כי אין בתיעוד הרפואי שצירפה התובעת לבקשתה ובמהות פגיעתה עקב אירוע התאונה כדי ללמד על צורך ו/או הצדקה במינוי המבוקש – כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת אם בכלל בצורה קלה בלבד ואם סובלת התובעת מהתחלואים המתוארים על ידה הרי שהללו נובעים ממצבה הרפואי עובר לתאונה.

עוד נטען, כי ההליך המשפטי מצוי עוד בחיתוליו ובית המשפט טרם התרשם באופן בלתי אמצעי ממכלול הראיות ככל שהדבר נוגע לתפקודה של התובעת בפועל, טרם נשמעו ראיות ו/או הוגשו ראיות כמו כן, הבקשה אינה רלבנטית לתובעת מפאת גילה אשר הגיעה כבר לגיל פרישה.

דיון והכרעה,

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הרפואיים הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להידחות, בשלב זה.

הכלל הוא, שבמקרים הרגילים אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה. השאלה אם ומתי למנות מומחה לשיקום, צריכה להיות מוכרעת על פי הנסיבות. כך, למשל, ימונה מומחה שיקומי בנכויות קשות רב מערכתיות, כשרק התייחסות אל הנכויות והמגבלות כמכלול אחד, יוכל לתת תמונה הולמת של השפעת התאונה על התובע (ראו – א. ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים, מהדורה רביעית עמ' 678-680).

בענייננו לא שוכנעתי, כי המקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים בלתי רגילים המצדיקים מינוי מומחה שיקומי, וכי בנסיבות העניין אין צורך במומחה שיקומי על מנת לבחון האם נכותה התפקודית של התובעת שונה מנכותה הרפואית כפי שזו נקבעה על פי דין כאמור.

לא התרשמתי, כי פגיעתה של התובעת כפי שזו תוארה על ידה בכתב התביעה כפגיעה רב מערכתית או מורכבת הדורשת מינוי מומחה שיקומי שיקבע מידת הפגיעה בכושר ההשתכרות אם בכלל ויגזור גזירה שווה או שונה מהנכות הרפואית.

עוד אציין, כי לעת עתה לא עלה בידי המבקשת להצביע על נימוקים ממוקדים בהיבט התפקודי של התובעת המצדיקים את המינוי המבוקש ומכל מקום סבורני, כי ניתן יהיה לקבוע את שיעור הנכות התפקודית שנגרמה לתובעת מתוך הראיות שיונחו לפני בית המשפט.

על יסוד כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ד, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.