1. שלוש תביעות בגין נזקי רכוש שנגרמו למכוניות בתאונה אחת, אוחדו. בתאונה היו מעורבות במישרין לפחות חמש מכוניות, ובבית-המשפט נשמעו עדויות 7 עדים. הוגשו בהסכמה כל העדויות שגבתה המשטרה ובכללן עדויות שתי עדות שלא העידו בבית-המשפט.

2. התאונה התרחשה בכביש ירושלים תל-אביב. גב' יעל עודד העידה שנסעה בנתיב האמצעי משלושה במהירות 100 קמ"ש "ואז ראיתי שהרכבים שלפני בולמים. לא ידעתי למה אבל גם אני בלמתי והצלחתי לעצור אחרי רכב בצבע כחול מסוג יונדאי, ואז פתאום ראיתי רכב אחר מסוג פרטי סוזוקי שסע בנתיב השמאלי וסטה ימינה כנראה בגלל הבלימה של הרכבים שלפניו, והוא פגע ברכב היונדאי שהיה לפני. עברו כשתי שניות ופתאום הרגשתי חבטה חזקה מאחורה והרכב שלי נדחף קדימה ופגע ביונדאי...". הנוסעת במכוניתה של גב' עודד, נעמי לבב-יורן, העידה במשטרה עדות שפרטיה דומים מאוד.

3. רכב היונדאי הכחול שעליו סיפרה גב' עודד, הוא רכב שבבעלות אלדן (ובגין נזקיו הוגשה התביעה בת"א 18955-01-13). נהג בו אבנר יהודיין. כך העיד במשטרה, סמוך לאירוע: "נסעתי בכביש ירושלים תל-אביב לכיוון מערב בנתיב אמצעי וראיתי שבכביש לפני יש עצירת תנועה ראיתי את זה ממרחק ראיתי שיש אי סדר בכביש הרכבים נוסעים בכל הכיוונים גם לרוחב הכביש לכן החלטתי להאט את הרכב עד כדי עצירה והגעתי עד עצירה במרחק רב מהרכבים לפני ולפני לא היה שום רכב ועצרתי בבטחה ובזמן שעצרתי מיד הרגשתי חבטה חזקה מאחורה ואז רכבי גם הסתובב ושוב נפגע בדופן שמאל בדלת אחורית שמאלית ואז נעצר. ראיתי שפגע בי מאחור וגם בצד אותו רכב מסוג פרטי סוזוקי..."

4. בעדותו בבית-המשפט חזר עד זה והדגיש את ה"בלגן" שהיה על הכביש ואת האופן שבו מכוניות ירדו לשוליים מימין כדי לעקוף פקק שנותר במקום. אין חולק, שמכונית היונדאי שנפגעה פעמיים או שלוש, סוחררה בזווית כלשהי לרוחב הכביש ונדחפה קדימה לא פגעה בכל מכונית עומדת לפניה. מכאן, שלפני התאונה היא אכן היתה במרחק ניכר מהמכוניות שהיו לפניה בנתיב האמצעי (כעדותו של מר יהודיין) ועצירתה לא היתה עצירת חרום.

5. שני נהגים ונוסעת העידו על עצירת תנועה בנתיב האמצעי בכביש ירושלים תל-אביב עוד לפני התאונה. על שום מה העצירה? רמז אפשרי לסיבה יש בדברי מר יהודיין על אי סדר בכביש ועל מכוניות הנוסעות בכל מיני כיוונים גם לרוחב הכביש. בבית-המשפט העידה גב' מירי הרשקו מתנדבת במשמר האזרחי, שסיפרה שנקראה למקום כדי לסייע למכונית שנתקעה בשוליים השמאליים של הכביש. לא ניתן היה לחלץ את המכונית והמשטרה התכוונה לחלצה מהמקום ולשם כך הוקם "אוהל תאונה" צהוב, וסומן אלכסון בכביש באמצעות קונוסים זוהרים לשם סגירת נתיב. גב' הרשקו העידה שעד שהתרחשה התאונה פעלה המשטרה במקום עשר-דקות – רבע שעה וכל העת נמשכה התנועה בכביש, תוך שהמכוניות נדחקות משלושה נתיבים לשני הנתיבים הנותרים. לא קשה לדמיין שהניסיון לדחוס נפח תנועה המזין שלושה נתיבים לשניים בלבד, צפוי לגרום להאטה ניכרת בתנועה בכביש ירושלים-תל-אביב. מכאן שהעדויות שצוטטו קודם אודות עצירת התנועה וה"בלגן" תומכות היטב בטענת השוטרת-המתנדבת שבעת התאונה כבר פעלה המשטרה במקום זמן משמעותי והנתיב השמאל כבר נחסם באופן אפקטיבי מזה זמן.

6. לא כל הנהגים המעורבים העידו שהיו מודעים לכך. נהג הסוזוקי הלבנה (שבבעלות פרי ירוחם ואשר בוטחה בידי מגדל חברה לביטוח בע"מ – בגין נזקיה הוגשה התביעה בת"א 9117-01-13) היה פאול גולדפלד. כך סיפר למשטרה: "נהגתי... ממזרח למערב בנתיב השמאלי באזור נתב"ג במהירות כ– 100-90 קמ"ש ובדיוק סיימתי לעקוף רכב מימיני ואז הבחנתי בזוג שוטרים שעמדו בשול השמאלי ליד רכב משטרה ועוד רכב שעמד בשול, ובאופן פתאומי שוטרת נכנסה לנתיב הנסיעה שלי עם יד מסמנת לעצור. המרחק היה קטן כך שנאלצתי לבלום בלימת חרום כדי לא לפגוע בה ואז הרגשתי חבטה מאחורה. הרכב שלי נדחף קדימה ואז ראיתי רכב כחול שנזרק לנתיב שלי מימין וגם שיפשפתי אותו מהצד..." מר גולדפלד ואשתו העידו בבית-המשפט, ברוח דומה. בעדותו היו סתירות ופרכות רבות. לא רק שעוה"ד התקשו לחלץ מפיו תשובות על שאלותיהם, פעמים רבות נראה היה שהוא מנסה להלך עליהם אימים - והוא אף הוזהר על-כך.

7. מר גולדלפלד סיפר בעדותו שמכוניתו כמעט הגיעה לעצירה כאשר נפגעה מאחור. לדבריו גם היונדאי הכחולה (של מר יהודיין) שנסעה לימינו נפגעה כנראה מאחור, סובבה לרוחב הנתיב ופגעה במכוניתו. גרסה זו מנוגדת לעדויות של גב' עודד ושל הנוסעת במכונית – אך גם מנוגדת לעדותו של מר יהודיין. מכיוון שלפי כל אחת מהגרסאות, למר יהודיין אין כל אשם באירוע (וגם לא חשוב לו מי מהנהגים האחרים גרם לנזקו), עדותו היא בעצם עדות אובייקטיבית שאמינותה גבוהה במיוחד. הוא נזהר בעדותו מאמירת דברים שאינו בטוח בהם, אך בחלקו של מר גולדפלד באירוע הוא היה בטוח לחלוטין. די היה בכך על מנת לדחות את גרסתו של מר גולדפלד בכל הנוגע להתנגשות זו.

8. מעבר לנחוץ, גם בחינת סימני הנזק ביונדאי הכחולה תומכת לחלוטין בעדותו של מר יהודיין:

(א) אין ביונדאי כל סימן לפגיעה מאחור, שעשויה היתה "לזרוק" אותה מנסיעה ישרה בנתיב האמצעי לנתיב השמאלי.

(ב) אין בחלקה קדמי של היונדאי סימני "שפשוף" (ביטוי שלו נזקק מר גולדפלד בעדותו במשטרה), כפי שאמורים היו להיות בה אילו התרחשה התאונה בדרך שתיאר אותה מר גולדפלד.

(ג) את סימני המעיכה הקשים ביונדאי לא יכולה היתה לגרום הסוזוקי הנמצאת במהירות נמוכה.

(ד) מיקום הנזקים וסוגם תואם לחלוטין את עדותו של מר יהודיין: ראשית קיבלה היונדאי מכה מאחור, כפי שהעיד מר יהודיין, אלא שאותו "אחור" לא היה במימד הרוחב של מכוניתו, אלא בסביבות הפינה האחורית השמאלית ובאזור הגלגל האחורי השמאלי (שצירו נפגע, שלפי דו"ח השמאי). פגיעה כזו, ע"י מכונית הנמצאת בסטיה ימינה, אכן צפויה ליצור שקול כוחות שיגרום לסבסוב היונדאי לרוחב הכביש ו"כריכתה" לרוחב חזית המכונית הפוגעת. כך נוצרה פגיעה שניה שעליה העיד מר יהודיין, פגיעת המעיכה העמוקה בדלת השמאלית האחורית. בעקבות פגיעה זו עצרה היונדאי לרוחב הכביש, כשהיא נוטה בזווית שמאלה. החלק החשוף ביותר שלה לאחור היתה הפינה השמאלית. כאשר מכוניתה של גב' עודד נהדפה קדימה ופגעה ביונדאי – זה היה החלק שבו פגעה. הדבר ניכר לעין מהתמונות, כפי שגם ניכר לעין שפגיעה זו היתה בעוצמה נמוכה למדי. זו כנראה הסיבה לכך שהיא לא הותירה כל רושם במר יהודיין, שעדיין היה נתון תחת השפעת סערת האירוע הקודם, שהיה מרשים הרבה יותר

9. לאור המסקנה הקודמת קשה מאוד ליתן אמון בעדותו של מר גולדפלד גם בנוגע להיבטים אחרים של התאונה. עם זאת, הם ינותחו להלן בנפרד ובהתעלם משיקולי מהימנות אישית. עדותו של מר גולדפלד גם בענין מרכזי אחר לא היתה עקבית. לעתים סיפר שנסע ברציפות בנתיב השמאלי אך בעדותו במשטרה סיפר "בדיוק סיימתי לעקוף רכב מימיני". כל ניסיון לחלץ מפיו הסבר לאמירה זו הרגיז אותו מאוד, אף שגם בעדותו במשפט חזר מפעם לפעם לתאר את נהיגתו כ"עקיפה". גם הניסיון לברר לשם מה היה צריך לעקוף תנועה שזרמה כסידרה (לשיטתו) לא זכה להסבר ממשי. מאליה מתעוררת שאלה נוספת: אם נסע מר גולדפלד לתומו בנתיב השמאלי, כיצד זה כה איחר להבחין במה שאמור היה להיות גלוי לנגד עיניו – שוטרים ושתי מכוניות על השוליים משמאל לפניו? (אילו היה רואה אותם, צריך היה להניח שהתרחשה תאונה ועליו להאט, מה גם שנסיעה מהירה כה סמוך להולכי רגל מסוכנת מאוד). אם נסעה מכונית לפניו – כיצד חמקה היא מלפגוע בהם? ואם לא נסעה מכונית לפניו – מדוע לא ראה את הסכנה מבעוד מועד? הסבר אפשרי לכל אלה הוא, שמר גולדלפלד פשוט עקף מכוניות עומדות (או "זוחלות") ואז לפתע נתקל – כשהוא במהירות גבוהה מדי – בסיבה לעמידתן.

10. המכונית שפגעה בסוזוקי מאחור בנתיב השמאלי היתה פיז'ו (המבטחת של מכונית זו היתה שומרה חברה לביטוח בע"מ ובגין נזקיה הוגשה התביעה בת"א 48623-03-13). נהג בה עומר צמח, שהיה אז חייל בן פחות מ -21. הוא נחקר ע"י המשטרה כחשוד וסיפר: "אני נסעתי בנתיב השמאלי ביותר במהירות אולי 80 קמ"ש. היתה תנועה ערה בכביש ופתאום ראיתי שהרכב לפני בלם בלימת פתע ואני בלמתי בלימת חרום. אציין שבקטע הכביש אין שוליים בצד שמאל ולא היתה לי אפשרות לברוח לשוליים ואני תוך כדי בלימה פגעתי ברכב שלפני. אני לא יכול להגיד אם פגעתי בו ראשון או שהוא כבר פגע ברכב שהיה לפניו כי אחרי התאונה ראיתי שנפגעו גם רכבים לפני הסוזוקי. הסוזוקי התנגש ברכב שהיה לפניו והרכב שהיה לפני הסוזוקי סטה כתוצאה מהמכה ימינה לנתיב האמצעי ורכב אחר שנסע בנתיב האמצעי פגע בו... בנתיב האמצעי היתה מונית שנתקעה ברכב שהיה לפני הסוזוקי..." בבית המשפט מסרו מר צמח ושני חבריו (שנסעו עמו) עדויות דומות.

11. בעדות מר צמח פרטים מוטעים רבים: הרכב שבו פגעה הסוזוקי של מר גולדפלד (היונדאי הכחולה של מר יהודיין) לא נסע לפניו בנתיב השמאלי. היונדאי הכחולה לא סטתה מהנתיב האמצעי לנתיב הימני – דווקא הסוזוקי סטתה לשם – והמונית שהיתה מעורבת בתאונה בנתיב האמצעי, פגעה דווקא במיצובישי שבו נהגה גב' עודד. נראה שמר צמח חווה חוויה קשה והוא כנראה לא זוכר היטב פרטים של האירוע שמבחינתו היו כנראה שוליים. עם זאת עמד מר צמח בעקביות על פרט מידע שלכאורה כלל אינו חשוב. ברור שפרט מידע זה נחרט בזכרונו מפני שנגע לחוויה שעבר בעצמו והרשימה אותו. לדבריו, אין במקום התאונה כלל שוליים שמאליים ולכן לא היתה לא אפשרות "לברוח שמאלה", אף שניסה לעשות כן! כך העיד במשטרה ובבית-המשפט וכך גם העידו שני נוסעיו. מהראיות, ברור שזו טעות. כל שאר המעורבים באירוע אישרו שבמקום היו שוליים ובהם עמדו המכונית הניידת והשוטרים. לא מצאתי כל סיבה שבגללה ישקר מר צמח בענין זה. מדוע מר צמח משוכנע בעובדה שהיא בבירור לא נכונה – ומה ניתן ללמוד מכך?

12. ראוי לבחון שאלה זו כשאלה של מיקום יחסי על גבי הכביש. החוייה שהטביעה את חותמה בזכרונו של מר צמח (ובזכרונם של נוסעיו) היתה שכאשר הוא ניסה "לברוח שמאלה", לא היה לו לאן לברוח. משמע, משמאל למקום שתפס הפיז'ו על הכביש, לא נותר עוד מרווח תמרון. יש רק מקום אחד על גבי הכביש שלגביו תיאור חווייתי זה יכול להיות נכון – אלה הם השוליים עצמם. את החוויה שתיאר מר צמח ("לא היה לאן לברוח שמאלה") יכול היה לעבור רק עם נסע ממש על גבי השוליים. את טענתו שבמקום "לא היו שוליים" אפשר להסביר בכך שלא היה מודע בעת התאונה למיקומו המדוייק על גבי הכביש, הוא לא הבין בזמן אמת שבמקום יש שוליים והוא כבר נוסע בהם. ראוי להוסיף עוד פרט אחד שכלל אינו במחלוקת: אין ספק שמר צמח נסע בפיז'ו שלו ממש מאחורי הסוזוקי של מר גולדפלד. אם נסעה הפיז'ו על השוליים, נסעה שם גם הסוזוקי.

13. זה הזמן לשוב ולקרוא את דבריו של מר גולדפלד, שכביכול נסע בנתיב פתוח – וכמו מר צמח כלל לא הבחין בכל עצירת תנועה או האטה – כשלפתע פתאום נעמדה על דרכו שוטרת מנפנפת בידיה. התפרצות זו של השוטרת לתוך נתיב נסיעתו הוזכרה על-ידי רבים מהעדים. כולם סיפרו שכך אמר מר גולדפלד מיד אחרי התאונה. איש מהם לא ראה אירוע זה. השוטרת עצמה הכחישה התנהגות כזו חד וחלק – אין לה "משאלת מוות" והיא לא היתה מעלה על דעתה להתייצב על דרכה של מכונית הנוסעת במהירות 100 קמ"ש בכביש מהיר ולסמן לה לעצור.

14. איני מאמין שהשוטרת "זינקה לנתיב" ונפנפה למר גולדפלד כדי לעצור אותו בעודו דוהר לקראתי במהירות 90 – 100 קמ"ש. פעולה כזו מתאימה (אולי) לשוטרת המנסה לעצור עבריין תנועה, אך אין בה טעם כאשר היא מנסה לתעל תנועה זורמת, במקום שבו נסגר נתיב נסיעה בינעירוני. פעולה כזו גם גובלת בהתאבדות. איני סבור שגב' הרשקו "קפצה" לנתיב נסיעתו של מר גולדפלד, אך נראה שמר גולדפלד אכן נסע הישר אל המקום שבו עמדו השוטרים הניידת והמכונית, או סמוך מאוד לכך.

15.מכלול הראיות מצביע על כך שזה מה שהתרחש בקירוב באירוע:

(א) מכונית נתקעה בכביש ירושלים תל-אביב. ניידת הוזעקה כדי לחלץ אותה. השוטרים המתנדבים חסמו את הנתיב השמאלי כדי לחלץ את המכונית התקועה. פעילות זו נמשכה זמן ממושך. היא נעשתה באמצעים הזמינים שהספיקו לצורך האטת התנועה המהירה מאוד עד לכדי "פקק" שבתוכו מתמרנות מכוניות (אותו "בלגן" שעליו העיד מר יהודיין). האמצעים שנקטו השוטרים היו ברורים דיים ונהגי המכוניות הרבות שנסעו במקום במשך כל אותן דקות הבינו אותם וצייתו להם ללא פגע.

אחרי עשר-דקות או רבע שעה כבר נוצרה במקום המהומה הצפויה בנסיבות כאלה, כאשר נפח תנועה הזקוק לשלושה נתיבים נדחס לצוואר בקבוק של שני נתיבים בלבד. בשלב זה הצורך בהכוונת תנועה ע"י השוטרים פחת מאוד – המכוניות תמרנו כמיטב יכולתן ובאיטיות הבלתי נמנעת.

(ב) כפי שקורה לא מעט במצבים שכאלה, היו במקום גם נהגים שמיהרו יותר. איני מאמין למר גולדפלד שהוא "לא הבחין" במכוניות עוצרות או מאיטות ופשוט נסע במהירות 100 קמ"ש בנתיב פנוי. הנתיב השמאלי ביותר (הפנוי כביכול) לא היה "פנוי" לנסיעה מהירה, אף לא לנסיעה איטית, הוא היה חסום. אילו היה מר גולדפלד נוסע נסיעה ישרה רצופה בנתיב השמאלי – כפי שטען בחלקים מעדותו בבית-המשפט – חייב היה לראותו חסום לנגד עיניו. אלא שמר גולדפלד לא נסע נסיעה רצופה ישרה כטענתו בבית-המשפט. כפי שהעיד במשטרה הוא ביצע עקיפה דווקא.

(ג) מר גולדפלד ראה מכוניות עומדות וזוחלות בנתיב הימני ובנתיב האמצעי והחליט לעקוף אותן משמאל במהירות גדולה. מה שכנראה לא הביא בחשבון היה שלעצירה בתנועה היתה סיבה – וכאשר נתקל בה בשמאל הדרך, הוא נאלץ להגיב תגובת חרום. במסגרת תגובת חרום זו הוא סטה ימינה ופגע במכוניתו של מר יהודיין. יתכן שמר גולדפלד הופתע מנוכחות השוטרת, אבל ההפתעה לא נבעה ממעשי השוטרת (וגם לא היה לה כל קשר לליקוי כלשהו בסימונים שהניחו השוטרים במקום – סימונים שהספיקו היטב לנהגים הרבים שנסעו במקום קודם). ההפתעה נבעה מכך שלפתע מצא עצמו מול הסיבה להאטה, שעד אז לא הבין.

(ד) גם מר צמח, נהג צעיר ולא מנוסה, מיהר מדי. הוא "נצמד" לסוזוקי של מר גולדפלד בתמרוניה. אולי בשל קרבתו אליה לא הבחין במיקומו על גבי הכביש – אי שם על השוליים משמאל – ונראה שטעה בכנות כשהעיד שבמקום "אין שוליים שמאליים". ובגלל שלא שמר מרחק מספיק, לא הצליח לבלום את מכוניתו כשמר גולדפלד נקלע למצב חירום.

15. להלן תידון שאלת האחריות של המעורבים:

(א) מקצת הצדדים נתלו בטענת מר גולדפלד על השוטרת ש"קפצה" לנתיבו וגרמה לתאונה. בשל כך נתבעו המדינה ומבטחתה (חברת הביטוח ענבל) ונשלחו להם הודעות צד ג'. אני סבור שטענה זו אינה סבירה וגם אינה אמת. בהמשך הדברים נתלו הצדדים בפרטים שסיפקה השוטרת אודות הדרך שבה בוצעה חסימת הנתיב. נטען שדרך זו מסוכנת ואף מנוגדת לחוק – היה על השוטרים להציב שילוט במרחק גדול בהרבה מכפי שהוצב בפועל (למען שלמות התמונה אציין, שהטענות בדבר חריגה מנוהלי המשטרה או, ביצוע לקוי של החסימה לא נכללו בכתבי הטענות, היו שינוי חזית אסור ולכן גם לא הובאו לגביהן ראיות). דומה שטיעונים אלה היו יכולים להיות רלבנטיים אילו היתה מתרחשת תאונה סמוך מאוד למועד חסימת הכביש. מרגע שחסימה מצליחה ונוצר צוואר בקבוק ובו תנועה איטית, ממילא אין הנהגים יכולים לראות סימונים המונחים במפלס הכביש. כל שהם יכולים לראות הן המכוניות המשתרכות להן בתוך הפקק. בשלב זה אין כבר לסימונים הרבה משמעות. בנסיבות כאלה לא היה עוד כל קשר סיבתי אפשרי בין מעשי השוטרים לבין התאונות. ממילא, אין המדינה נושאת בכל חבות בגין האירועים.

(ב) מר גולדפלד הוא הגורם הישיר והעיקרי לרצף התאונות. בעדותו הוא הסתבך בסתירות ובפרכות רבות. הוא התמודד עמן בטקטיקה מוכרת ש"ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה". לא רק שסגנון עדותו היה תוקפני ואף מאיים אלא שתוכנה כלל התנערות מוחלטת מאחריות והטלתה על השוטרת, על מר צמח ואפילו על גב' עודד. לבסוף שוכנעתי, שהוא עצמו נהג בצורה מסוכנת מאוד, תוך גילוי אדישות לסיכון שיצר למי שנמצא על הכביש בקרבתו. הוא ניסה לעקוף את הפקק משמאל, נקלע למצוקה, סטה ימינה ופגע במכוניתו של מר יהודיין. בשלב כלשהו גם נפגעה מכוניתו מאחור ע"י מכוניתו של מר צמח – אך אין כל ראיה מהימנה מתי קרה הדבר. על מנת להסיר ספק אציין שאיני מוכן לייחס כל משקל לעדותו של מר גולדפלד ואיני נותן בה כל אמון.

(ג) מר צמח "נגרר" אחרי מר גולדפלד, כמעט במובן המילולי, שכן מר גולדפלד "פילס את דרכו" והוא "נצמד" למכוניתו (מהר מדי וקרוב מדי). נראה שהוא הניח שמר גולדפלד "יודע מה הוא עושה" וכאשר התבררה טעותו לא יכול היה למנוע את התאונה. השאלה האם הפיז'ו של מר צמח פגעה בסוזוקי של מר גולדפלד לפני או אחרי שזו הסתבכה בתאונה אחרת נותרה ללא מענה מניח את הדעת הניתן לביסוס על ראיות מהימנות. מר צמח לא ידע להשיב על שאלה זו. לעדותו של מר גולדפלד איני מאמין.

16. ת"א 48623-03-13 - הנזקים שנגרמו לפז'ו שבה נהג עומר צמח נגרמו לה בשל חוסר הזהירות שבה הוא נהג בעצמו. לפיכך התביעה בת"א 48623-03-13 נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת (מדינת ישראל) בסך 10,000₪ (בשים לב לחזית הזהה בהודעות צד ג' בתביעות הנוספות) וכן בשכר העדים שנפסק.

17. ת"א 18955-01-13 - הסוזוקי שבה נהג מר גולדפלד פגעה ביונדאי של אלדן שבה נהג מר יהודיין. היא חבטה בה פעמיים לפחות. אף שמר יהודיין העיד שהסוזוקי "באה מאחוריו", ברור שלמעשה היא הגיעה משמאלו ומאחוריו (והדבר גם מתאים למיקומי הפגיעות ביונדאי). אחריותו של מר גולדפלד לפגיעה זו ודאית. אחריותו של מר צמח להתנהגות הכביש של הסוזוקי של מר גולדפלד לא הוכחה. מכאן שאני מייחס את כל האחריות לנזקים שגרמו פגיעות הסוזוקי ליונדאי, לנהיגתו של מר גולדפלד.

מר יהודיין לא סבר שרכב נוסף פגע במכוניתו. מתוך עדותה של גב' יעל עודד עולה שמכוניתה פגעה במכוניתו אחרי שנדחפה עליו ע"י "מונית" (הרכב החמישי המעורב באירוע). לנהג המונית יש לייחס את הנזקים בחלקה האחורי של היונדאי. לאחר חילוץ רכיבי הנזק הניתנים לייחוס לפגיעה מאחור, מוערך נזקה של התובעת שבו חבים הנתבעים בסך 14,000₪.

התביעה בת"א 18955-01-13 מתקבלת, והנתבעים ישלמו לתובעת סך 14,000₪ הנושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, שכר העדים שנפסק והאגרה ששולמה. הודעות צד ג' נדחות.

18. ת"א 9117-01-13 - הסוזוקי של פרי ירוחם ניזוקה מפני שמר גולדפלד נהג בה בחוסר זהירות קיצוני. הוא יצר מצב חרום ורק בנס לא קופחו חיי אדם. הפגיעה בחלקה האחורי של מכוניתו נגרם בשל אי שמירת מרחק ע"י מר צמח, והוא האחראי לנזק זה.

התובעת טענה לנזק כולל בסך 37,872₪. סכום זה כולל רכיבים המיוחסים ספציפית למוקדי נזק מלפנים (16,007 ₪) ומאחור (13,394). לפי יחס דומה ייחסתי גם את הרכיבים שלא יוחסו פרטנית למוקד נזק כלשהו. כלל נזקי הסוזוקי בגין הפגיעה בחלקה האחורי זה מוערך בסך 17,254₪.

התביעה בת"א 9117-01-13 מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובעת סך 17,254₪. הנושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ האגרה ששולמה ושכר העדים שנפסק. הודעות צד ג' נדחות.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.