בפני בקשה למעצרה של המשיבה עד תום ההליכים בעניינה בהתאם לסעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

נגד המשיבה הוגש כתב אישום, המייחס לה על פי אישום מס' 1 עבירת התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, גניבה והונאה בכרטיס חיוב (3 עבירות) בכך שבין יום 28/12/12 ליום 29/12/12 פרצה לביתו של המתלונן בבית שמש וגנבה מתוכו רכוש, בין היתר כרטיס חיוב, באמצעותו משכה ביום 29/12/12 סכום של 400 ₪ מחשבונו של המתלונן, וביום 30/12/12 משכה סכום בן 600 ש"ח.

אישום מס' 2 מייחס למשיבה עבירה של כניסה למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, בכך שביום 29/12/12 בשעה 16:00 או בסמוך לכך נכנסה לבית דיור למבוגרים בבית שמש, שוטטה בין בתי הדיור וניסתה להיכנס לחדרים, והכל בכוונה לבצע גניבה.

נטען כי המשיבה נכנסה לדירתה של הגב' אדטה ריבקינד, ומשזו הבחינה בה, יצאה מהדירה בטענה שמחפשת את "זוהרה". גב' ריבקינד הורתה למשיבה לעזוב את המקום וזאת צייתה.

בנוסף ובהמשך, נטען כי המשיבה נכנסה לדירתה של הגב' רושל רוטנברג, ילידת 1917, המרותקת למיטתה, וחיטטה בחפציה של הגב' רוטנברג. הגב' רוטנברג שהתעוררה משנתה שאלה את המשיבה לפשר מעשיה, והמשיבה נמלטה מהדירה.

עוד נטען בבקשה כי הנאשמת ניגשה לדירתה של גב' גלינה פריפיס, ילידת שנת 1938, עת שכבה במיטתה ופתחה את הדלת, אולם הדלת נפתחה באופן חלקי, שכן היתה נעולה באמצעות שרשרת ביטחון. גב' פריפיס ניגשה אל הדלת ושאלה את המשיבה לפשר מעשיה. המשיבה טענה כי מחפשת את "זוהרה" ועזבה את הדירה.

על פי אישום 3, ביצעה המשיבה עבירה של כניסה למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה ועבירה של איומים, בכך שביום 1/1/13 בשעה 14:50 או בסמוך לכך נכנסה לבית הדיור המוזכר באישום מס' 2, שוטטה בין בתי הדיור וניסתה להיכנס לבתי הדירות, בכוונה לבצע גניבה.

המשיבה נכנסה לדירתו של מר דוד פרנקו, יליד שנת 1933 דרך דלת הדירה שהיתה פתוחה. מר פרנקו הורה למשיבה ללכת למנהלת וזו יצאה מדירתו.

לאחר מכן נכנסה המשיבה לדירתה של הגב' סימה דווידוב, ילידת 1930. משהבחינה בה הגב' דוידוב, ושאלה את המשיבה לפשר מעשיה בדירתה, השיבה כי היא מחפשת את המנהלת ויצאה מהדירה.

גב' דוידוב פנתה אל מנהלת המקום, הגב' רחל עמרי, וסיפרה לה כי המשיבה נמצאת בבית הדיור. הגב' עמרי שהבחינה במשיבה יורדת מהקומה השלישית הובילה אותה למשרדה. במעמד זה איימה המשיבה על הגב' עמרי בפגיעה שלא כדין בגופה, תוך שהיא מקללת אותה ואת משפחתה בהבטיחה לה כי תשוב לבית הדיור ואם יש לה אומץ, שתצא החוצה והיא "תקרע אותה לגזרים".

ראיות לכאורה – תיק החקירה

השאלה הראשונה לדיון הינה שאלת קיומן של ראיות לכאורה, והאם די בראיות אשר הובאו בפני ביהמ"ש, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמת המשיבה מעבר לספק סביר ( בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996)).

כידוע, בית המשפט אינו נותן בשלב זה דעתו לשאלות הנוגעות למשקלן של הראיות לכאורה או למהימנות העדים (ר' בש"פ 2361/09 מצארווה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.5.2009); בש"פ 3742/008 עובייד נ' מדינת ישראל (לא פורסם 20.5.2008).

קיומן של ראיות לכאורה

לאחר שעיינתי בחומר הראיות באתי לכלל מסקנה כי בתיק קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המתוארים בכתב האישום.

כפי שיפורט להלן, הודעות העדים והמשיבה במשטרה, סרטון שהוצג, קפוצ'ון שנתפס וראיות נוספות קושרים את המשיבה לאירועים המתוארים, בבקשה ובכתב האישום ברמת הראיות הנדרשת לשלב הנוכחי:

באישום מס' 1 שעניינו פריצה לבית המגורים, אמנם אין ראיות לעצם כך שהפריצה בוצעה על ידי המשיבה, אך כרטיס האשראי שנגנב מהבית בין התאריכים 29/12/12 -28/12/12 נמצא ברשות המשיבה, ועל פי הודאתה, משכה באמצעותו כספים מכספומט.

לעניין סעיף הגניבה, כאמור אין ראיות כי כרטיס האשראי נגנב על ידי המשיבה. לדברי המשיבה, נמסר לה הכרטיס עם הקוד הסודי על ידי האדם עמו שהתה, אשר את זהותו היא מסרבת למסור, לטענתה, פן יבולע לה.

השימוש בכרטיס נעשה בתכוף לפריצה ומשכך תקום חזקה לפיה המשיבה היא זו שביצעה את הפריצה ויש לקבוע כי לפחות הנטל להוכיח אחרת יעבור בהמשך אל כתפיה.

בענין ההתפרצויות לבית הדיור, האחת ביום 29/12/12 והשניה ביום 1/1/13, מצאתי ראיות טובות להוכחת טענות המבקשת.

המשיבה נתפסה בבית הדיור ביום 1/1/13 אך טענה כי נוכחותה במקום היתה לצורך חיפוש עבודה.

לגבי יום ה-29/12/12 טענה המשיבה כי לא שהתה בירושלים אלא בישוב אדם, בבית אחותה. אחות המשיבה נחקרה ומסרה עדות לפיה המשיבה שהתה בביתה, אך כאמור, בשלב מאוחר יותר, ומשהוצג בפניה הסרטון הודתה המשיבה כי שהתה בבית שמש.

יש לקבוע איפוא כי קיימות ראיות לכאורה אשר בהתקיימן תורשע המשיבה בעבירות אשר יוחסו לה בכתב האישום ובבקשה למעצר עד תום ההליכים.

האם ראוי לעצור את המשיבה עד תום ההליכים?

למשיבה הרשעות קודמות במקביל בעבירות רכוש, אלימות וסמים כולל עבירות התפרצות ואף שוד מזוין בעבר הרחוק יותר.

ככל הנראה וכעולה מבין השיטין סובלת המשיבה מבעיות של התמכרות לסמים ואפשר כי התמכרות זו עומדת בבסיס ביצוע העבירות.

התלבטתי אם להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים בעניינה שכן עברה הפלילי מכביד ואולם חומרת המעשים שבפניי יכולה לתמוך גם בשחרורה למעצר בית בכפוף להמלצת שירות המבחן, איתור חלופת מעצר ראויה, בדיקות שתן תכופות ומעקב ארוך טווח תוך כדי ניהול הליך.

מייחס אני חשיבות רבה מאוד במקרה של המשיבה להמלצת שירות המבחן, במיוחד נוכח העובדה לפיה מנהלת המשיבה שני תיקים על עבירות הרכוש בבית המשפט השלום בבית שמש. תיקים אלו מצויים לקראת סיום והמשיבה הסבירה כי קיים הסדר טיעון לפיו אמורה המשיבה לבצע מאסר בדרך של עבודות שירות.

המשיבה הביע רצונה לשהות במעצר בית, בבית אחותה הגב' קטי אוחנה.

על מנת ללמוד עוד על מצבה של המשיבה ולקבוע האם ראוי לשחררה למעצר בית אמתין לתסקיר השירות ובשלב זה מצווה על מעצרה של המשיבה עד החלטה אחרת.

מתוך טעות לא זומנה המשיבה היום על ידי שב"ס ולפיכך ניתנה החלטה זו בנוכחות בא כוחה עו"ד ארנון איתן.

מפקד יחידת המעצר בבית המשפט ידאג אישית לכך שהפרוטוקול יימסר לידיה של המשיבה.

קובע לקבלת תסקיר ודיון בבקשה ליום 7.2.13 בשעה 08:50.

שב"ס ידאג להתייצבות המשיבה.

מזכירות תשלח בדחיפות העתק פרוטוקול לשירות המבחן.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013, בנוכחות עו"ד ארנון איתן וב"כ המבקשת.