1. בתיק זה עותרת המבקשת למתן רשות ערעור על החלטתו של כב' רשם ההוצל"פ מאיר עוזי, שדחה הבקשה למנות כונס נכסים על רכב וקבע כי הליך המימוש יתבצע באמצעות מחסן ההוצל"פ.

החלטה ניתנה בתיק הוצל"פ 01-22486-34-6 ביום 31.12.12.

2. החלטה דומה מתאריכים 27.12.12 ו- 31.12.12, הדוחה בקשה למינוי כונס נכסים לרכב ניתנה על ידי כב' רשם ההוצל"פ מאיר עוזי בתיק הוצל"פ

01-19467-34-7 ובקשה למתן רשות ערעור לגבי החלטות אלו הוגשה בתיק רע"צ 26456-01-13.

3. בתיק רע"צ 23105-01-13 עותרת המבקשת למתן רשות ערעור על החלטותיו של כב' רשם ההוצל"פ מאיר עוזי מתאריך 20.12.12 ומתאריך 30.12.12 שניתנו בתיק הוצל"פ 01-19471-34-8.

4. בכל שלושת התיקים נדחתה בקשת המבקשת, הזוכה בכל אחד מהתיקים, למנות כונס נכסים למימוש הרכב, כאשר הנימוק המרכזי לדחיית הבקשה הינו אותו נימוק, עלות נמוכה יותר של מימוש באמצעות מחסן ההוצל"פ לעומת העלויות הכרוכות במקרה של מינוי כונס נכסים, ובמיוחד בהתייחס לשווי הרכב שאיננו גבוה.

5. הרשם הנכבד ציין כי אכן לזוכה זכות קניינית ברכב מכוח המשכון שנרשם לזכותו אך אין לו זכות קנויה לממש את המשכון דווקא באמצעות מינוי כונס נכסים, גם אם החייב הסכים לכך, ודרך המימוש נתונה לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ, ומפנה בעניין זה לסעיף 53 (א) לחוק ההוצל"פ.

כמו כן מפנה הרשם לסעיף 8 (ב) לחוק הקובע את סמכותו של רשם ההוצל"פ להורות שהליך פלוני לא יינקט אם ראה שלפי הנסיבות ההליך הוא בלתי יעיל או שניתן לבצע את פסק הדין בהליך פחות חמור, ולעניין זה מימוש משכון על ידי ההוצל"פ ולא על ידי כונס נכסים.

6. כפי שציינתי הנימוק המרכזי אותו הביא הרשם הנכבד לדחיית הבקשות הינו כי ממוש באמצעות מחסן ההוצל"פ זול יותר ממימוש באמצעות כונס נכסים.

דא עקא שבבקשות שבפניי מפרטת המבקשת בפירוט יתר את העלויות של כל אחד מרכיבי המימוש החל מתפיסה גרירה ועד לאחסון מכירה ושכ"ט כונס ועל פי תחשיביה העלות הכוללת של מימוש בדרך של מינוי כונס נכסים זולה יותר מהדרך השנייה.

לא מצאתי כי המבקשת הביאה את תחשיביה ונימוקיה בצורה המפורטת כפי שהביאה בפני, בבקשותיה בפני רשם ההוצל"פ, על מנת שתהיה בפניו התמונה המלאה ויוכל לשקול האם אכן מימוש על ידי כונס נכסים יקר יותר, כאשר באפשרותו להשוות את המחירים האמיתים מול הגורמים המוסמכים ברשות האכיפה והגבייה.

7. בנוסף לבדיקת העלויות, לא מצאתי כי הרשם הנכבד התייחס בצורה מעמיקה ונתן משקל לזכותה של המבקשת למנות כונס נכסים מכוח שטר המשכון המהווה הסכם התקשרות בין הזוכה לחייב, ועל פיו הסכים החייב למינוי כונס נכסים ולעיקרון כי הסכמים יש לכבד ולאכוף בדרך כלל ובהעדר סיבה מיוחדת שלא לעשות זאת.

יש לשקול האם הפרש לא משמעותי בעלויות, ככל שקיים הפרש כזה אם בכלל, מצדיק התערבות בהסכם שבין הצדדים למינוי כונס נכסים.

כמו כן לא ברור לי אם הביאה המבקשת בפני הרשם הנכבד את הפסיקה הקיימת בסוגיה ועמדתם של רשמי הוצל"פ אחרים למינוי כונס נכסים לרבות בספרו של דוד בר אופיר.

ראוי כי ישקול הרשם פעם נוספת את עמדתו לאור כל האמור לעיל וישקלל את המרכיבים הרלוונטיים למתן החלטה בבקשה למינוי כונס נכסים.

8. החלטה זו מתייחסת לבקשות למתן רשות ערעור שהוגשו בכל שלושת התיקים, באופן שהתיקים יוחזרו לרשם הנכבד והמבקשת תביא בפניו את עמדתה המפורטת, כפי שהביאה במסגרת הבר"ע, על מנת שישקול פעם נוספת את הבקשה למינוי כונס נכסים בכל אחד מהתיקים.

הרשם הנכבד ייתן החלטתו המפורטת ויתייחס לכל השיקולים הדרושים בנדון.

9. הערעור מתקבל בזאת באופן שהתיקים מוחזרים לרשם הנכבד לעיון מחדש בבקשה למינוי כונס נכסים בכל אחד מהתיקים.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ג, 16 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.