הכרעת דין

מבוא:

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו בתאריך 01.01.13, בשעה 03:10, נהג הנאשם ברעננה, בהיותו שיכור, בכך שסירב לתת דגימה של אוויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב (א1), 64 ד(א), וסעיף 39 לפקודת התעבורה. ושיכור בכך שהיה נתון תחת השפעת משקה משכר בניגוד לסעיפים 62(3) ו 64ב(א)(4) לפקודת התעבורה – ואציין מיד שברור שיש חפיפה.
2. לנוכח כפירתו של הנאשם, נשמעו הראיות, מטעם התביעה העידו העדים הבאים: עת1, פקד יצחק לוי, ערך מזכר ת/1, עת2 רס"מ רפי ווקסלר ערך את המסמכים הבאים: הזמנה לדין וכתב אישום ת/2, דו"ח פעולה ת/3, דו"ח עיכוב ת/4 ודו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות ת/5. ועת3 רס"מ אסף זנדני אשר ערך דין וחשבון ת/6, פלט ינשוף מס' 990 ת/7, פלט ינשוף מס' 991 ת/8, פלט ינשוף מס' 992 ת/9, עותק פלט כיול ת/10 ומזכר ת/11. בהסכמה הוגשו תעודת עובד ציבור, כרטיס מכשיר, טופס ביקורת תקופתית ותעודת בלון מעבדה ת/12.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בעצמו.

פרשת התביעה:

1. עת/1 מסר בת/1 כי בעת מועד האירוע, שהתרחש בסילבסטר, ביצע פעילות אכיפה לעניין השכרות, כחלק מהשגרה, ובמסגרת עבודתו כמפקד מחסום עצר את רכב הנאשם, בבדיקה שביצע יחד עם עת/2 הנאשם לא שיתף פעולה לעניין הנשיפון האלקטרוני ולא נענה להסבר ביצוע בדיקה תקינה.
2. בחקירתו הנגדית מסר כי עצר את רכב הנאשם בחצות, אינו זוכר שעה מדויקת אולם זוכר את האירוע היטב והסביר כי הנאשם לא שיתף פעולה בכל הנוגע לנשיפון האלקטרוני, נתנו לנאשם מספר פעמים לבצע את הבדיקה כדי שיבין כיצד לבצע אותה, אולם בשל חוסר שיתוף פעולה מצידו נאלצו לקחת אותו לתחנה לצורך בדיקת ינשוף. לעניין בדיקת הינשוף ציין, כי דבריו לא צוינו בזכ"ד והתבססו על זכרונו. כי זו פעולה שהם מבצעים וזכ"ד מיועד אך ורק לעצירת הרכב וביצוע הנשיפון וכי מדובר בנוהל פעולות קבוע שנוהגים לבצע ברגע של חוסר שיתוף פעולה. עוד הסביר, כי במועד האירוע, לא הייתה בשטח ניידת עם ינשוף, הינשוף לא יכול היה להיות נגיש לכולם, בשל הסילבסטר, וקיימת נקודת אם אליה מגיע כל מי שחשוד בנהיגה בשכרות שכשל את בדיקת הנשיפון, הנאשם הובל לתחנה ע"י השוטר עת2, ככל הנראה עם מתנדב נוסף, כאשר הוא עצמו הצטרף לתחנה כרבע שעה מאוחר יותר, ולכן אינו יודע מה התרחש בין צומת רעננה ועד תחנה אליה הגיע הנאשם. לעניין הנשיפון הסביר כי עת2 הוא אשר ביצע את הבדיקה הראשונית כשהוא נכח במחסום ומאחר והנאשם סירב התערב בבדיקה והסביר לנאשם על הנשיפון, אינו יודע כמה רכבים נעצרו כי היו הרבה שוטרים ולעניין מס' החשודים הסביר כי כל צוות אמון על התחום שלו ולפחות שני נהגים נבדקו בו זמנית.
3. על פי גרסת עת/2 בת/5 הוא עצר את הרכב בשעה 03:10, לבדיקה אקראית, הנאשם שלל כי שתה אלכוהול, נדף מפיו ריח אלכוהול קל, לא ביצע בדיקת נשיפון וצוין כי סירב, עוכב לבדיקת שכרות והוסברו ההגבלות, בבדיקת המאפיינים כשל והעד ציין כי לא ניתן לקבוע אם הנאשם שיכור. העד דרש את הסכמתו לבדיקה, הסביר לו את מטרת נטילת הדגימה ואת משמעות הסירוב להיבדק והנאשם חתם על הסכמתו אם לא סומן האם מסכים או מסרב (סעיף 8 ת/5). בתחקור חשוד לאחר הבדיקה רשם את דברי הנאשם לעניין הינשוף: "לא סירבתי ביצעתי את הבדיקה". ובהמשך "אני לא מסכים שנכתב שאני מתנדנד ואני מעוניין בבדיקה נוספת בפני הקצין ובעניין ה7 מ10 בהליכה על הקו" והנאשם סירב לחתום על הטופס.
4. לציין כי בת/2 בנסיבות המקרה ציין העד כי לאחר ששחרר את הנהג שכח להוסיף את מבצע בדיקת הינשוף וקצין התנועה כעדים לאירוע ורק לאחר מכן הוסיף את שמם, דברי הנהג: "לא משנה כבר לקחו לי את הרישיון".
5. בת/3 ציין כי ביצע לנאשם בדיקת נשיפון לאחר שנתן לו הסבר מדויק לגבי אופן ביצוע הבדיקה, אולם הנאשם לא ביצע הבדיקה למרות שהוסבר לו לנשוף לתוך הפיה, הוא הפסיק לנשוף, הוסבר לו שוב ושוב, החל לבצע והפסיק לנשוף מספר רב של פעמים. אז קרא לעת1 שימשיך לנסות לבצע לנאשם את הבדיקה אולם ללא הצלחה, הסביר לנהג כי הוא מעוכב לתחנה לבדיקת ינשוף, ביצע לנהג בדיקת מאפיינים וציין כי לאורך כל ההסברים שניתנו לנהג מבדיקת הנשיפון ועד לבדיקת הינשוף סירב להבין מה שהוסבר לו ועל אף שהוסבר לו בצורה ברורה ותקיפה המשיך בסירובו.
6. בת/4 סעיף 4 ציין כי עיכב את הנהג עקב חשד לנהיגה בהשפעת אלכוהול, בשעה 03:40 הביא את המעוכב לתחנה ומסר אותו לעת3 לצורך בדיקת ינשוף.
7. בחקירתו הנגדית ציין כי הנאשם נעצר ע"י עת1 בשעה 03:10, כאשר שעת המעצר ידועה לו, ככל הנראה, מהקצין שנכח עמו באירוע, את נסיבות המקרה תיעד בסמוך להתרחשות האירוע, אישר כי ערך את הדו"ח סמוך לעצירת הנאשם אולם אינו יכול לנקוב שעה מדויקת, מילוי הדו"חות נעשה ע"פ סדר מסוים ובכל מקרה כתב האישום נכתב לפני שהוכרז הנאשם כמסרב. לעניין נסיבות המקרה בת/2 הסביר כי את שמות עדי התביעה ציין בסוף מאחר ושכח, לעניין השימוע אינו יכול לאשר כי הוא נעשה במקום באותו היום. ובאשר לדברי הנהג בת/2 לא הסכים כי הם נרשמו בדיעבד לאחר השימוע, לטעמו מדובר בסלנג של נהגים והפירוש לו שהנאשם כבר הבין שמתכוונים ליטול ממנו את רישיונו. כן אישר את האמור בת/3, אישר כי הוא אשר עיכב את הנאשם, אינו יכול לדעת את השעה המדויקת שהגיע לתחנה. אך ציין כי 04:39 הועבר הנאשם למפעיל הינשוף (סעיף 9 ת/5), לעניין סעיף 6 ת/5 אישר כי לא מצוין שהנאשם הועבר אליו ע"י עת1 אולם מידע זה הובא בדו"ח פעולה נלווה שערך. לעניין בדיקת הינשוף ציין כי אינו יודע אם הנאשם הסכים לבדיקה, כיוון שלא סומן וי ברובריקה, אולם הנאשם עצמו חתם בחתימתו. ציין כי בשעה 04:57 בוצע תחקור לחשוד וזה השלב הסופי בתהליך, אישר את סעיף 6 בתחקור חשוד לפיו הנאשם לא סירב לבצע את הבדיקה ואת האמור בסעיף 8 וציין כי בתום שלב זה לא מתאפשר לנאשם לנשוף שוב, כי הבדיקה נעשית בסדר מובנה ובסיומה לא חוזרים להתחלה.
8. עת/3, מפעיל ינשוף מוסמך, ע"פ ת/6 בדק את הנאשם במכשיר ינשוף משעה 04:38 לאחר שווידא הפעולות הנדרשות טרם ההפעלה, הפיק במהלך הבדיקות 3 פלטי ינשוף, בטופס דין וחשבון על בדיקת שכרות ציין מפורשות בסעיף 7 כי "לא ניתן היה להשלים את הבדיקה מהסיבה שהנבדק לא נשף אוויר בכמות מספקת".
9. בעדותו ציין כי הסביר לנאשם, בנוסף לעת2, את חשיבות בדיקת הינשוף ומשמעויות הסירוב לבדיקה ובסה"כ ניתנו לנאשם 12 ניסיונות נשיפה בשלושה מחזורים.
10. בחקירתו הנגדית מסר כי אינו יודע באיזו שעה הועבר אליו הנאשם לבדיקת נשיפה, אישר כי הסביר לנאשם את משמעות הבדיקה מבלי שהתייחס לכמות האלכוהול והנאשם חתם על ההסכמה להיבדק, אולם בפועל לא ביצע את הבדיקה כלל. ציין כי הסביר על משמעות הסירוב קודם לבדיקה ורק חידד המשמעות לאחר מכן. העביר את הנאשם לטיפולו של עת2. אינו יודע אם הנאשם הבין את משמעות הסירוב, אינו זוכר אם הנאשם ביקש ממנו לעשות בדיקה נוספת, ציין כי, ככל הנראה, לא היה מציע לנאשם ניסיון נוסף לבצע בדיקה, אם היה מתבקש לאחר סיום הבדיקות.

פרשת ההגנה

1. הנאשם טען כי נעצר תחילה ע"י שוטרים ממשטרה צבאית ואז הועבר למשטרה, ביצע בדיקת "ינשופון קטנצ'יק" אשר יצאה תקינה (עמ' 11 ש' 9) ואז נתבקש ללכת לתחנה עם השוטר, המתין בשטח, היה עומס רב ותור ארוך של כ 20 מכוניות, בתחנה המתין זמן רב כשעתיים, והיו אנשים רבים שאמורים היו לבצע בדיקת ינשוף. לדבריו, השוטרים לא דיברו עמו, ניגש לבצע את הבדיקה, ביצע אותה מס' פעמים, ואז נאמר לו ע"י השוטר המפעיל כי הוא סירב לבדיקה, הוא אמר למפעיל שהוא מעוניין לעשות את הבדיקה, נקרא ע"י הקצין להגיע לחדרו והקצין אמר לו שהוא מייחס לו עבירת סירוב על אף שלא סירב, הקצין לא הסכים לבצע לו בדיקה נוספת, נכנס לניידת ונסע, הוא רדף אחרי ניידת הקצין אולם הקצין אמר לו שלא יעכבו כי סיים את המשמרת שלו.
2. בחקירתו הנגדית אישר כי בילה במועדון גגוס, שלל כי שתה אלכוהול וכי נדף מפיו ריח אלכוהול, ציין כי לא שתה כלל, אישר כי חתם בת/5 סעיף 8 וכי טרם חתימתו קרא על מה חתם. כן אישר כי התבקש ע"י השוטר המפעיל 12 פעם להיבדק, הוסבר לו כיצד לנשוף וכי אינו סובל מבעיה רפואית שמונעת ממנו לנשוף.

דיון ומסקנה:

1. לאור הראיות שנשמעו, נבדקו ונתקבלו כאמור מעל, בית המשפט קובע באופן חד משמעי כי הנאשם נדרש כדין לבצע את בדיקת הנשיפה, הנאשם הכשיל את ניסיונות בדיקת הנשיפה, הוזהר כנדרש לגבי משמעות סירובו לבצע את הבדיקה ואשר על כן אני מרשיעו בעבירות כאמור בכתב האישום.
2. בית המשפט מציין מפורשות כי הוא נותן אמון מלא בגרסאות עדי המאשימה ומנגד דוחה את גרסת הנאשם להתנהלות האירוע.
3. באשר לבדיקת הנשיפה עת3 ציין בעדותו, כאמור מעל, כי לנאשם ניתנו בסה"כ 12 ניסיונות בשלושה מחזורי נשיפה, ובחומר הראיות אכן מצויים שלושה פלטי ינשוף, ועל פי האמור בת/6 לא הושלמה הבדיקה כי הנאשם לא נשף אוויר בכמות מספקת ואכן כך עולה מעיון בפלטי הינשוף ת/7, ת/8 ות/9.
4. ההלכה הידועה היא, כי נשיפת כמות לא מספקת של אוויר הינה ראיה לכאורה לסירוב להיבדק, כאשר נטל ההוכחה עובר לנאשם להוכיח, כי כישלון הבדיקה נובע מסיבות שאינן נעוצות בהתנהגותו.
5. בע"פ 70940/08 מדינת ישראל נ. אלמוג אקב, בימ"ש מחוזי ת"א, כב' השופטת יהודית אמסטרדם:

"אף קביעת בימ"ש קמא, כי לא מדובר בסירוב כאשר משהסכים המשיב לנשוף במכשיר הינשוף, ואז לא ניתן להפעיל החזקה שבסע' 64(ד) לפקודת התעבורה – שגויה, משמעה שגם כך כאשר הסכמתו של הנהג הינה ורבלית בלבד, ובפועל הוא אינו עושה את המוטל עליו ואינו נושף, אלא רק מחזיק את פיית מכשיר הינשוף בפיו מבלי לנשוף בה – לא מדובר בסירוב. אינני תמימת דעים עם מסקנה זו.

"אי הצלחה בבדיקת נשיפה אכן אינה מקימה אוטומטית חזקה בדבר סירוב לבצע בדיקה, ויש לבחון אם הבדיקה לא צלחה מסיבות טכניות או מסיבות רפואיות מוכחות לאי יכולת נשיפה של הנהג. יחד עם זאת, אין לקבל מצג שווא של ניסיון נשיפה כהסכמה אמיתית לבצע בדיקת נשיפה."

בע"פ (מחוזי ת"א), 15773-08-10, מרמלשטיין נ' מ"י, נפסק לעניין "הכשלת הבדיקה" כי:

"כבר נקבע, כי אי הצלחה בבדיקת נשיפה איננה מקימה אוטומטית חזקה בדבר סירוב לבצע בדיקה, ויש לבחון אם הבדיקה לא צלחה מסיבות טכניות או מסיבות רפואיות מוכחות הנובעת מאי יכולת נשיפה של הנהג, יחד עם זה, גם אין לקבל מצג שווא של ניסיון נשיפה כהסכמה אמיתית לבצע בדיקת נשיפה. הכשלה מכוונת של בדיקת נשיפה כמוה כסירוב לבדיקה. "

בב"ש (מחוזי חיפה) 2136/08 איליה וולר נ' מ"י נאמר על בדיקת הנשיפה:

"בדיקת הנשיפה היא בדיקה פשוטה, ותחילה מוסבר לנהג מה עליו לבצע. במהלך הבדיקה מתבקש הנהג לנשוף כמות מסוימת של אויר מריאותיו אל תוך פיית המכשיר, והמכשיר מודד את ערכי האלכוהול באוויר הנשוף. כיוון שהבדיקה היא כה פשוטה, לא צפוי שמי שמבצע אותה בתום לב יכשל בה. אם הבדיקה נכשלה, יש איפוא לחפש את הסיבות לכישלונה, ואלה תהיינה בדרך כלל סיבות רפואיות, המונעות מהנבדק לנשוף את כמות האוויר הדרושה לבדיקה.

כיוון שמדובר בבדיקה פשוטה ביותר, ובהנחה שהוסבר לנהג מה עליו לעשות בבדיקה, הרי שבהעדר סיבות המסבירות את כישלון הבדיקה, כישלון הבדיקה מדבר לחובתו של הנהג. מוכן אני אף להעז ולומר, שעל רקע פשטות הבדיקה, בהעדר סיבות המסבירות את כשלון הבדיקה, נוצרת חזקה, לפיה, לכאורה, הנבדק ביקש להכשיל את הבדיקה או לא היה מסוגל לבצעה בשל היותו שיכור. כמובן, שבמסגרת הבאת הראיות בתיק העיקרי, יוכל המשיב לסתור חזקה זו, ולהראות, כי כישלון הבדיקה אינו נובע מהכשלתה המכוונת על ידו".

1. כשלון של נבדק בנשיפה אינו מקים באופן אוטומטי את חזקת הסירוב, אך עדויותיהם של עדי התביעה מהווה הוכחה לכך שהנאשם הכשיל את הבדיקות.
2. נשיפת כמות אוויר לא מספקת על ידי הנאשם או נשיפה להרף עין ולאחריה הפסקה, כפי שעולה מעדותו של עת3 ופלטי המכשיר, מהווים ראיה לכך שהנאשם סירב לבצע את הבדיקה.
3. אציין כי המאשימה הגישה את בדיקת הכיול שנערכה למכשיר טרם המשמרת ובסיומה ת/10, ואין חולקים על תקינות מכשיר.
4. לטענת ההגנה לא הוסברה לנאשם משמעות הסירוב אלא רק אחרי שנשף אולם הנאשם עצמו אישר בעדותו כי חתם על שהוסברה לו משמעות הסירוב להיבדק (סעיף 8 ת/5) וקרא הכתוב טרם חתם (עמ' 11 ש' 30-33).
5. לא מצאתי כי היה על עדי התביעה להציע לנאשם בדיקת נשיפה נוספת לאחר שהוחלט כי הנאשם הכשיל את בדיקת הנשיפה, שהרי עת3 מסר בת/11 כי אפשר לנאשם לבצע מספר רב של נשיפות 12 במספר שהסתכמו בשלושה מחזורי נשיפה. מצב זה מלמד, כי השוטר פעל באורח רוח, באנושיות, הפגין סבלנות כלפי הנאשם ונתן לו הזדמנויות נוספות מעבר לדרוש אולם הוא בחר שלא לנצלן.
6. למותר לציין, כי חזקת השכרות עקב סירוב נוספה לפקודת התעבורה על מנת למנוע מנאשמים להתחמק מגילוי היותם שיכורים על ידי הימנעותם מבדיקות אלכוהול.

ברע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל, נפסק על ידי כבוד השופט א' רובינשטיין :

"סעיף 64ד לפקודה הוסף כדי להחמיר את המאבק בנהיגה בשכרות: "מטרת המחוקק הייתה להילחם בנגע של מי שנוהגים תחת השפעת משקאות חריפים. לצורך כך, קבע המחוקק חזקה משפטית בסעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה, לפיה מי שסרב להיבדק - יראו אותו כמי שנהג בשכרות. תיקון זה לחוק נובע מכך שנהגים סירבו להיבדק במכשיר הנשיפה, מחשש שניתן יהיה להוכיח מצב של נהיגה בשכרות. המחוקק, שביקש להפוך את הסירוב להיבדק ללא כדאי, קבע לעבירת הסירוב אותה רמת ענישה של מי שהוכח שנהג בשכרות, בהגדירו את מי שסירב להיבדק כמי שנוהג בשכרות" (ב"ש (מחוזי תל אביב) 92315/07 לירן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)- השופטת לבהר-שרון).
מטרת התיקון היתה למנוע מחשודים להתחמק מדרישת שוטר להיבדק (ע"פ (מחוזי ירושלים) 40253/07 אילני נ' פרקליטות מחוז ירושלים (לא פורסם); ב"ש (מחוזי ירושלים) 9899/07 וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) - קרי, לצמצם פרצות בגדר האכיפה, לשים סייג לאפשרות לחמוק מהן".

הואיל ורמת האלכוהול בגוף משתנה במהלך הזמן לאחר השתייה וככל שחולף זמן רב יותר מרגע השתייה, יורדת רמת האלכוהול בגוף, יש צורך בביצוע בדיקת אלכוהול בסמוך עד כמה שניתן למועד הנהיגה.

1. ההגנה טוענת כי הנאשם ביקש לבצע בדיקה נוספת אך נענה בשלילה אולם עת3 ציין בעדותו כי אינו זוכר אם הנאשם ביקש ממנו לעשות בדיקה נוספת (עמ' 10 ש' 10) והיא אף לא הועלתה כלל בת/11 שערך. יתרה זו האמור בסעיף 8 בתחקור החשוד בת/6, מתייחס לבדיקת המאפיינים.
2. עוד טוענת ההגנה כי לו היה הנאשם מבקש בדיקה נוספת לאחר שהוסברה לו משמעות הסירוב היה מקום להיעתר לבקשתו אולם המדובר בטענה תיאורטית בלבד מבלי שניתן לה כל אזכור במסמכים שערכו העדים.
3. למעלה מזאת, עיון בפלטי מכשיר הינשוף מלמד כי נשיפות רבות כשלו על נפח נשיפה שאינו מספיק, חלק מהבדיקות העידו על נשיפה אסורה ולמעשה עולה כי עת3 אכן ניסה לבדוק הנאשם ולא ויתר אולם לשווא. לטעמי ולאור הפסיקה בפרשת מרמלשטיין, הרי הנאשם לא ניסה לנשוף באופן רציני, לא בנשיפון ולא בינשוף, ואיני מקבל המצג של ניסיונות הנשיפה כהסכמה אמיתית לבדיקה אלא כהכשלה מכוונת. לטעמו של בית המשפט פעל הנאשם בפועל להכשיל בדיקת אלכוהול אפשרית, גם אם לא טען כך מילולית וסירובו זה של הנאשם מקים את החזקה לפיה נהג בשכרות.
4. אינני מוצא ממש אף בטענה באשר לחוסר הדיוק בין גרסאות עדי התביעה לעניין שעת המעצר, טענה זו אינה רלוונטית כלל וכלל, כי הרי מדובר בעבירת שכרות מכוח סירוב.
5. אינני מקבל את טענת ההגנה לפיה הדוחות שמילאו עדי התביעה נכתבו בדיעבד, שהרי עת2 מסר בעדותו כי כל הדוחות מתמלאים בסדר מסוים והדגיש כי כתב האישום נכתב טרם הוכרז הנאשם כמסרב לבדיקה (עמ' 5 ש' 12). כמו כן, אינני מוצא ממש אף בטענה לפיה דברי הנהג בת/2 נרשמו לאחר השימוע שנערך לנאשם. עת2 הסביר בעדותו כי מדובר בסלנג של נהגים וזה אחד מהפירושים שהתקבלו לפיהם הנאשם כבר הבין שמתכוונים ליטול ממנו את רישיונו (עמ' 5 ש' 30-31).
6. אף הטענה לפיה השוטר שכח למלא את שמות העדים האחרים שנכחו באירוע והוסיף את שמם רק בשלב מאוחר יותר (בת/2) נדחית, שכן עת2 מסר בעדותו כי אותם עדי התביעה מצוינים בדוחות נוספים והפנה לאותם הדוחות (עמ' 7 ש' 23). עצם העובדה כי העד ציין ששכח לרשום את שמות העדים בדוחות מלמדת על הגינות ואף מחזקת את אמינות עדותו.
7. לעניין בדיקת המאפיינים והתרשמותו של השוטר לפיה לא ניתן לקבוע האם הנאשם נמצא שיכור הרי שבדיקה זו כלל אינה רלוונטית במקרה דנן מאחר ועסקינן כאמור בעבירה אחרת מכוח סירוב.
8. אינני מקבל אף את הטענה כי הנאשם הסכים לבדיקת הנשיפה בינשוף והעובדה כי בת/5 סעיף 8 לא מסומן סימון כלשהו ברובריקה של מסכים/מסרב אין בה כדי להבין כי הנאשם הסכים לבצע את בדיקת הנשיפה. נכון הוא כי אם הנאשם נשף אזי פורמאלית הוא הסכים לבדיקה אולם בפועל סירב. עת/2 ציין אמנם בעדותו כי אינו יכול להשיב לשאלה האם הנאשם הסכים לבדיקה בחיוב או בשלילה אולם מסר כי הנאשם חתם על כך שהוסברה לו מהות הסירוב (עמ' 7 ש' 17-18 ות/5 סעיף 8).
9. למעלה מזאת, בגרסת הנאשם עולות סתירות אשר לא מתיישבות עם הגיונם של הדברים שכן בחקירתו הראשית מסר כי השוטרים כלל לא דיברו עימו (עמ' 11 ש' 13) אולם בחקירתו הנגדית אישר כי חתם על סעיף 8 בת/5, וביקשו ממנו במשך 12 פעם להיבדק ואף הסבירו לו כיצד לנשוף (עמ' 12 ש' 1).
10. הנאשם אף אישר בעדותו כי אינו סובל מבעיה רפואית כלשהי אשר מנעה מבעדו לנשוף (עמ' 12 ש' 3-4).
11. אשר על כן, לאחר ששקלתי את מכלול הראיות, התרשמתי מהופעתם של העדים בבית המשפט, מצאתי כי עדות עדי התביעה, תואמת את נסיבות האירוע והמסמכים שערכו בזמן אמת, כוללים את מלוא הפרטים שיש בהם לבסס את האישום כנגד הנאשם, תוך השלמת פסיפס הראיות הנדרש, הגעתי למסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכי עובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.