ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בצפת (כב' השופט ב' קנדלפת, תת"ע 5235-03-12

1. המשיב עמד לדין בפני בית המשפט קמא בעבירה של נהיגה בשכרות. בדיון מיום 11.12.2012 הגיעו בעלי הדין לידי הסדר טיעון, על פיו יתוקן כתב האישום (כך שהמשיב יואשם בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול), יודה בו ויורשע על פיו, ובית המשפט יגזור עליו 11 חודש פסילה בפועל, מאסר על תנאי, וקנס.

2. בעקבות ההסדר תוקן כתב האישום, הנאשם הודה בעובדותיו והורשע על פי הודאתו. אחר כך הודיעו התובע והסניגור לבית המשפט כך:

"מבקשים לכבד את ההסדר שהגענו אליו בשל קשיים בראיות. הנאשם נוהג משנת 2005, לחובתו 7 הרשעות קודמות. הנאשם סטודנט."

3. אחר דבריהם של עורכי הדין בא תורו של המשיב, וזה ביקש מבית המשפט כך:

"אבקש לאפשר לי לנהוג עד מחר בשעה 22:00. כמו כן אבקש לא להטיל עליי מאסר על תנאי. אני לומד משפטים שנה ד', והמאסר המותנה יכול לעכב את קבלתי ללשכת עורכי הדין כמתמחה."

4. אחר הדברים הללו בא השופט קמא לגזור את הדין וכך ציין:

"בהתחשב בטיעוני הצדדים, ... ועל מנת שלא לפגוע יתר על המידה בעתידו של הנאשם, אני מאשר את ההסדר, תוך חריגה מסויימת ממנו..."

וגזר את עונשו כשהוא נמנע מלהטיל עליו מאסר מותנה.

5. על גזר הדין, שלא כלל כאמור מאסר על תנאי, מלינה המערערת, בערעור שהניחה לפניי. היא טוענת, כי בקשת של הנאשם שלא לגזור עליו מאסר מותנה לא תאמה את הסדר הטיעון, ונעשתה שלא בתום לב. היא קובלת על השופט קמא כי לא קיבל את הסדר הטיעון, כי אם גזר עונש שלא כלל את אחד הרכיבים החשובים במבחינתה, משמע מאסר על תנאי.

6. המשיב מבקש להותיר את העונש על כנו, כיוון שלטעמו הוא הולם את חומרת העבירה. הוא טוען, כי בידי השופט קמא היה לסטות מן ההסדר לקולה, כפי שהיה בידו לסטות ממנו לחומרה.

7. אכן, סוגיה חשובה עולה בערעור זה, ועניינה בשאלה האם יש בידי בית המשפט לסטות לקולה מהסדר טיעון, כפי שיש בידו לסטות לחומרה מן ההסדר. בשאלה נכבדה זו אין אני צריך להכריע, כיוון שקודם לשאלה אם לכבד את ההסדר או לדחותו היה על השופט קמא ליתן את דעתו למשמעות בקשתו של המשיב, לאחר שבא כוחו והתובע ביקשו במפורש לכבד את ההסכם, משמע כמות שהוא. בקשתו של המשיב סוטה באופן ברור מן ההסכם, שהרי הוא מבקש להימנע מלגזור עליו מאסר מותנה, עליו הוסכם בהסדר הטיעון.

8. אכן, משכך ביקש המשיב, היה על התובע להפנות את תשומת לב בית המשפט לדברים, אלא שגם בלא שהתובע יעשה כן, היה על בית המשפט ליתן את דעתו עליהם. דבריי מכוונים לכך, שבקשתו של המשיב היא, הלכה למעשה, חזרה מן ההסדר, שהרי ההסדר הוא כעין "חבילה" כוללת, שאין הנאשם (או התביעה) יכול להסכים רק בחלקה. ואם מסכים הוא רק לחלק ממנה, ומבקש להימנע מחלק חשוב שלה, משמע שלא באה מפיו הסכמה להסדר.

9. בנסיבות אלה מצאתי לבטל את גזר הדין, על מנת להשיב את העניין לבית המשפט קמא שיתן את דעתו לשאלה, האם המשיב חזר בו מן ההסדר אם לאו, ואם ביקש לחזור בו – מהי משמעות הדבר, כגון האם יש בכך כדי להוליך לביטול ההרשעה, כיצד ימשיך ההליך מכאן ואילך, ועוד כיו"ב השלכות. אם יבוא לכלל מסקנה, כי המשיב לא ביקש לחזור בו מן ההסדר, על השופט קמא יהא ליתן את דעתו לשאלה האם יש בידי בית המשפט לסטות מן ההסדר לקולה, ואם כן – עליו לנמק מדוע הוא מוצא לסטות מן ההסדר.

10. במאמר מוסגר אציין, כי שקלתי אם ליתן את דעתי שלי בסוגיה, על מנת להימנע מלהשיב את העניין לפתחו של בית המשפט קמא. סופו של יום באתי לכלל דיעה, כי ראוי יהא להשיב את הדיון לבית המשפט דלמטה, שחווה ממקור ראשון את מאורעותיו של אותו דיון, ובכלל זה את דבריו של הנאשם, התרשמותו ממנו וכיו"ב (אזכיר כי המערערת טוענת, כי דבריו נאמרו שלא בתום לב), ולכן יהא בידו – יותר מערכאת הערעור – ליתן את דעתו לסוגיה.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.