לפני שתי תביעות בשני תיקים לעיל.

ביום 15.10.13 הוגשה בקשה לאיחוד שני התיקים לעיל משמדובר באותו אירוע כפי שיתואר בהמשך.

הצדדים ביקשו לאחד את התיקים וניתנה החלטה לאחר את התיקים.

שתי התביעות הוגשו בסדר דין מהיר כאשר תביעה מס' 34409-01-13 הוגשה על ידי התובע (להלן:" מר מוחמד") והינה בגין נזקי רכוש בסך של 33,664 ₪ אשר נגרמו לכאורה בגין אירוע של תאונת דרכים שהתרחשה ביום 25.01.12 כאשר הנתבע 1 הינו הנהג ברכב הפוגע (להלן: "מר תופיק") והנתבעת 2 הינה המבטחת של נתבע 1 (להלן: המבטחת").

התביעה מס' 11384-11-12 הינה לתשלום נזק אשר נגרם לתובעת (המבטחת) כאשר היא תובעת מהנתבעים (מר מוחמד ומר תופיק) תשלום סך של 1,438 שהינו הנזק שנגרם לה כתוצאה משתלום שכר טרחה לחוקר בכדי שיחקור את אירוע התאונה הנטענת ומשאותו חוקר מצא כי המדובר בתאונה מבוימת שנועדה בכדי להוציא כספים במרמה על ידי הנתבעים היא תבעה אותם בכדי שיחזירו לה את סכום הכסף ששילמה לחוקר.

רקע עובדתי וטענת הצדדים:

1. מר מוחמד הינו תושב כפר עין מאהל. מר תופיק הינו הנהג שהיה מעורב בתאונה.

המבטחת הינה חברה לביטוח המבטחת רכבו של מר תופיק בזמנים הרלוונטים לכתב התביעה.

1. לטענת מר מוחמד, ביום 01.02.12 ועת היה ברכבו מסוג טיוטה טנדר מ.ר 57-113-54 (להלן: "הרכב") חונה בצד הימני של הכביש בכפר עין מאהל, תוך כדי נסיעת מר תופיק ברכבו בכביש, התכוון לכנס לנתיב השמאלי, סטה מר תופיק מהכביש לא הצליח לבצע את הכניסה לצד השמאלי ונאלץ לחזור חזרה כדי לבצע שוב את הכניסה ותוך חזרתו נכנס ברכבו של מר מוחמד ופגע בו. (להלן: "התאונה").

יצוין כי ,באשר לתאריך התרחשות התאונה ביום 01.02.12 הורה ביהמ"ש על תיקון ס' 4 לכתב התביעה כך שתאריך התאונה יהיה 25.01.12 לאחר שהצהיר ב"כ מר מוחמד בפני ביהמ"ש שזו טעות טכנית.

1. מר מוחמד טוען כי אינו יודע ולא היה באפשרותו לדעת את הנסיבות הממשיות שגרמו לנזק וכי הנזק נגרם על ידי נכס ו/או דבר מסוכן אשר למר תופיק שליטה מלאה עליו.

עוד טוען, כי הוא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת אחריות מר תופיק והמבטחת לאירוע. לטענתו, לאחר שנגרמו לו נזקים תבע הוא את חברת הביטוח וקיבל פיצוי בסך של 30,099 ₪, אך לאחר קבלת הפיצוי נותר בחיסרון כיס ואי לכך בתביעה דנן הוא תובע את ההפסדים שנגרמו לו בסך של 10,113 ₪ שכוללים:

• נזק לרכב לפי חוות דעת שמאי- 9064 ₪
• שכ"ט שמאי- 1100 ₪
• אובדן הנאה מערך הרכב- 15,000 ₪
• הפסד ימי עבודה 10 ימים X 400 ₪- 4,000 ₪
• הוצאות נסיעה ואי נוחות- 1,500 ₪
• השכרת רכב לעבודה- 3,000 ₪

1. המבטחת טוענת כי מר תופיק לא עמד בתנאי הפוליסה, הן לעניין גילוי פרט מהותי במהלך שלב הצעת הביטוח והן לעניין גילוי שינוי שחל בעניין המהותי- עוד טוענת כי הנזקים הנתבעים לא נגרמו כתוצאה ממקרה הביטוח, אלא כתוצאה מאירוע ביום תאונת הדרכים נשוא התובענה דנן בין מר תופיק ומר מוחמד. עוד טוענת כי למר תופיק אין כיסוי ביטוחי מאחר ומדובר באירוע מבוים שנועד להוציא כספים במרמה. המבטחת מכחישה את עצם קרות התאונה ואת הסכומים הנטענים וטוענת שהנזקים מופרזים או שהם נגרמו במתכוון.
2. נטען שיש למחוק מכתב התביעה של מר מוחמד את רכיבי הנזק בגין אובדן הנאה מערך הרכב בסך של 15,000 ₪ וכן למחוק 4000 ₪ בגין הפסד ימי עבודה , וכן למחוק סך של 1500 ₪ בגין הוצאות נסיעה ואי נוחות ובגין הכשרת רכב לעבודה בסך של 3,000 ₪ לאור אי הוכחת רכיבים אלו.
3. המבטחת טוענת שעצם קרות התאונה מוטל בספק ושמר מוחמד לא עמד בנטל הראויה המונח לפתחו ולא הגיש ראיות לקרות התאונה המוכחשת למעט עדויות אשר לטענתה מוטלות בספק.
4. בנוסף טוענת המבטחת שיש העדר יריבות בין הצדדים משום שבעליו של הרכב לא העיד במהלך הדיון כי עד התביעה העיד, שהוא מי שנהג ברכב אך אינו בעל הרכב.
5. ביום 01.03.16 התקיים דיון בפני שבמהלכו המצהירים נחקרו על תצהיריהם ולהלן עיקר עדויותיהם:

עד התביעה מס' 1 – התובע בעצמו (מר מוחמד)

"אני הנהג של הרכב ולא הבעלים.

אני עמדתי בצד הכביש, בתוך כפר עין מאהל, עמדתי בצד ימין, והכביש צר מאוד והיו עובדים שם,

והיו שיבושים, היה חורף, ועמדתי בצד ימין דיברתי בטלפון עם מישהו, אני ישבתי בתוך הרכב. הנתבע

חזר ברוורס ולא ראה אותי, אני גם לא ראיתי אותו, והוא דפק את הרכב מצד ימין"

עמ' 6 ש' 24-28

"ש: עו"ד מטעמך הציג את מכתב התשובה של הפניקס שאמרו שהם התחילו את כל הטעות לגבי תאריך התאונה. מה אתה אומר זה טעות של הפניקס או שאתה בהתחלה אמרת 1.2.12 ?

ת: אני לא אמרתי את זה.

ש:אתה דיווחת לסוכן שלך מתי היתה התאונה. איפה הדיווח ?

ת: מסרתי הודעה בעל פה.

ש: אמרת קודם שהלכת לסוכן שלך.

ת: אני לא אמרתי שהלכתי לסוכן, יש לנו סוכן שלכם בכפר"

עמ' 7 ש' 27-30

עד הגנה מס' 1- עדות הנתבע מס' 1 (מר תופיק)

"אני מודה שאני פגעתי בו. אני לא זוכר בדיוק את התאריך, עברו 4 שנים. אני גם לא

זוכר באיזה יום זה היה. אני ירדתי בירידה לנגריה, העמסתי ורציתי לחזור ברוורס, כאשר נכנסתי לא

היה רכב, וכאשר עשיתי רוורס היתה מכונית שם ופגעתי בה. ירדתי מהרכב, זה היה בערך בשעות

אחה"צ. התובע ירד מהרכב וצעק ואמרתי לו שיש לי ביטוח"

עמ' 7 ש' 20-24

עד הגנה מס' 2 מי שטיפל ברכב

"ש: כמה ימים זה צריך להיות במוסך?

ת: כל רכב והנזק שלו, אני לא יכול לקבוע במדויק"

עמ' 13 ש' 2-3

עד הגנה מס' 3- מר סווידאן זכריה שחקר את המעורבים בתאונה לבקשת המבטחת

"הממצאים שלי הם, לאור הסתירה, לאור נסיבות התאונה והנזק ברכב צד ג', הגעתי למסקנה

שהתאונה לא התרחשה כפי שנטען. לעניין התאריך ב 1.2 כפי שדווח התאונה התרחשה, הרכב נבדק

ב 25.1 על ידי השמאי כלומר שבוע ימים לפני התאונה. המעורבים אמרו לי שהתאונה קרתה בשעה 17:00 לפי התמונות השמאי בדק את הרכב באור יום. רכב צד ג' טען שהפגוש נפגע, זה פגוש ממתכת ואין סיכוי שהוא יזוק מפגיעה בפגוש פלסטיק של התובע, אין לו נזק".

עמ' 14 ש' 3-9

ובחקירה הנגדית:

"מסר לך גרסה מלאה ואמר לך תאריך ושעה של האירוע?

ת: מה שאמר לי שלא זכור לו תאריך האירוע.

ש: אמר לך את זה, ניסית לשאול אותו באיזה תאריך קרתה התאונה?

ת: לא, הוא לא זכר

ש: אתה יודע את התאריך באותו יום שהיית בחקירה?

ת: לא זוכר

ש: הוא אמר לך שהוא פגע בו?

ת: כן הוא הודה שפגע ברכב התובע"

דיון והכרעה

1. בענייננו, מר מוחמד מבקש לייחס למר תופיק ולמבטחת את עוולת הרשלנות היות ולטענתו הן לא נקטו אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע פגיעה כדוגמת האירוע הנטען. בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לצורך הוכחת עוולת הרשלנות נדרש להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות ונזק (לרבות הקשר הסיבתי שבין המעשה הרשלני לבין הנזק). הכלל הוא כי, אדם חב חובת זהירות כלפי אחר כאשר בנסיבות המקרה חובה עליו לצפות מראש שבמהלך הרגיל של הדברים עלולה להיגרם פגיעה לזולת.
2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על כלל נספחיהם, וכן לאחר שהתרשמתי מהעדויות ועיינתי בתמונות שהוגשו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה של מר מוחמד שמספרה 34409-01-13 להתקבל ועל כן דין התביעה של המבטחת שמספרה 11384-11-12 להידחות.
3. המבטחת טוענת כי עולה חשד שהאירוע לא ארע כלל. בנוסף טוענת היא שיש העדר יריבות משום שבעל הרכב לא העיד במהלך הדיון.
4. מצויות בפני גרסאות סותרות באשר לנסיבות התרחשות התאונה. כאשר המבטחת טוענת שככל לא אירעה תאונה וזאת בהתבססות על חקירה שבוצעה על ידי מר סווידאן זכרי. יש לזכור כי, אחריות המבטחת נובעת מכוח היותה מבטחת הרכב הפוגע. משכך, על מנת להכיר בחבותה של המבטחת לנזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע מר מוחמד כתוצאה מהתאונה, עלינו לברר תחילה האם פוליסת הביטוח, מכוחה אחראית המבטחת בתשלום פיצויים לצד ג' שניזוק, עודנה בתוקף, או שמא ניתן להחיל את הכלל בסעיף 25 לחוק- פטור מחמת מרמה, כי אז יוכל התובע להיפרע מנתבעת מס' 1 בהתאם לפסק הדין החלקי שניתן לטובתו.
5. כידוע, הנטל להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח חל על המבוטח או על המוטב, אלא שכאשר טוענת המבטחת לפטור מאחריות, עובר אליה הנטל להוכיח כי מקרה הביטוח נכנס בגדר הפטור. במקרה שמדובר בהוכחת טענת תרמית, כמקרה שלנו, רמת ההוכחה גבוהה מן הנדרש (ירון אליאס, דיני ביטוח - כרך א', עמ' 485 (2002)).
6. הכלל הקבוע בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") פוטר מבטחת מאחריות בשל מעשה מרמה שנעשה בידי המבוטח ו/או המוטב.

וזו לשון הסעיף:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו".

1. המגמה של הפסיקה היא, לפרש סעיף זה לחוק על דרך הצמצום, יחד עם זאת, הפרשנות חייבת להיות כזאת שלא תכשיל את המטרה שלשמה חוקק הסעיף והיא - להרתיע את המבוטח מלבצע את המעשים הכלולים בו בכוונת מרמה.
2. המונח "כוונת מרמה" שבסעיף הנ"ל פורש בפסיקה כמורכב משלושה יסודות: (1) מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; (2) מודעות המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; (3) כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה, [פורסם בנבו] דינים עליון כרך נד, 259).
3. כאמור, הנטל להוכיח התקיימות היסודות דלעיל רובץ על שכמה של המבטחת, ובענייננו, לאחר שהתרשמתי מעדותם של הצדדים והעדים מטעמם, שוכנעתי כי, המבטחת לא עמדה בנטל זה, בהתאם לרמת ההוכחה המוגברת הנדרשת ממנה, כפי שיובהר להלן.
4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים, שוכנעתי כי המבטחת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, המבטחת לא הביאה ראיות ממשיות, להוכיח את טענות "הסברה" אותם העלתה.
5. המבטחת לא הוכיחה כי, המבוטח ו/או הנהגת היו מודעים לכך שמוסרים עובדות כוזבות. כמו כן, המבטחת לא הוכיחה כי, קיים קשר כלשהו מר תופיק לבין מר מוחמד העשוי להעיד כי הם חברו יחד על מנת לסייע למר מוחמד לקבל פיצויים מהמבטחת, ומהו האינטרס שיש למר תופיק להודות בתאונה ולמסור גרסה לרעתה.
6. היסוד השלישי במונח "כוונת מרמה" אף הוא אינו מתקיים בענייננו. כוונת המרמה נבחנת על פי מבחן סובייקטיבי, היינו נדרש שהמבוטח סבר כי, מסירת העובדה הכוזבת תזכה אותו בתגמולי ביטוח שלא כדין (ש. ולר, ביטוח כרך ראשון, עמ' 550-551 (2005)).
7. יוער כי, אינני רואה לנכון לאמץ את מסקנות המבטחת בעניין שיתוף הפעולה בין הצדדים לתאונה. עדות החוקר הינה עדות סברה אשר פסולה כראיה. הכלל הוא כי עד אינו מעיד על מסקנות שהוא מסיק מאותן עובדות שקלט בחושיו. הסקת מסקנה שאינה "מסקנה שבמומחיות" שמורה לבית המשפט, לפיכך, מסקנות עד זה פסולות כראיה (י. קדמי, על הראיות חלק שני, עמ' 754-756 (2009)).
8. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי, מר תופיק ומר מוחמד מסרו למבטחת עובדות כוזבות, בכוונת מרמה, אשר יש בהן כדי לפטור את אחריות המבטחת מתשלום פיצויים. היות ונטל ההוכחה על המבטחת להוכיח את תחולת סעיף 25 לחוק, והמבטחת לא הרימה נטל זה, המסקנה המתבקשת היא כי, מר מוחמד זכאי להיפרע מהמבטחת, ככל שיוכיח את הנזקים שנגרמו לו.
9. יש לדחות את טענת המבטחת באשר לטענה בדבר השקר במועד קרות התאונה משנקבע כבר על ידי ביהמ"ש ולאחר שהובהר לביהמ"ש שמדובר בטעות טכנית של ב"כ מר מוחמד- שיש לתקן את המועד בהתאם.
10. לאור האמור ושמצאתי לתת אימון בעדות מר מוחמד ומר תופיק שתיארו את התאונה בנסיבות דומות הנני מקבל את התביעה של מר מוחמד אם כי לא במלוא הסכום.
11. מר מוחמד צירף לתביעתו חוות דעת שמאי לפיה הנזקים שנגרמו לרכבו ומסתכמים בסך של 9064 ₪. היות והשמאי לא נחקר על חוות דעתו ו/או לא הובאה כל חוות דעת נגדית, הרי שיש לקבלה, ולפסוק לתובע פיצויים בסכום האמור בתוספת שכר טרחת שמאי בסך של 1,100₪. ובסה"כ 10,164.

סכומים אלה יישאו תוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ,ועד התשלום בפועל ,וישולמו על ידי המבטחת.

1. באשר לרכיב אובדן הנאה וירידת ערך- לא הוכח הנזק שנגרם ועל כן אינני פוסק כל סכום עבור רכיב זה.
2. באשר להפסד ימי עבודה והשכרת רכב לעבודה –לא הוכח הנזק הנטען.
3. באשר להוצאות נסיעה- רכיב אשר לא הוכח ולא הובאה כל קבלה ועל כן אינני פוסק כל סכום בגין רכיב זה.
4. כמו כן , הנני מורה על הנתבעים (המבטחת ומר תופיק) ביחד ולחוד באמצעות המבטחת לשלם לתובע מר מוחמד הוצאות משפט ושכ"ט בסך של 3,800 ₪ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

סוף דבר

תביעה 34409-01-13 מתקבלת אם כי לא במלוא הסכום.

על כן תביעה מס' 11384-11-12 נדחית מכאן שעל התובעת בתיק זה הפניקס לשלם לכל אחד מהנתבעים בתיק זה (מר מוחמד ומר תופיק) סך של 750 ₪ בגין הוצאות משפט.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ו, 14 יולי 2016, בהעדר הצדדים.