<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר - עו"ד אורן חקון

ב"כ המשיבה – עו"ד יניב ארקוס

העורר הובא

פרוטוקול

ב"כ העורר:

חוזר על הערר ונימוקיו ומבקש להוסיף, זהו ערר על החלטת בימ"ש לתעבורה שהורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. מדובר בעורר שנעצר ב- 3/1/13 בחשד לביצוע עבירות של נהיגה בפסילה והכשלת שוטר. ב- 4/1/13 התקיים דיון בביהמ"ש השלום בכפר סבא כאשר העורר שוחרר בהסכמת המדינה ולפי הצעת המדינה למעצר בית עד ליום 7/1/13. יצויין כי לא הוגשה הצהרת תובע.

ב- 7/1/13 הוגש כתב אישום ובקשה למעצר העורר עד תום ההליכים והחלטת המעצר ניתנה ב- 8/1 כאשר העורר משוחרר 5 ימים.

השגיאה הראשונה של ביהמ"ש קמא היא אי מתן אפשרות ללמוד את חומר הראיות כדבעי באופן שבא כוחו יוכל להעלות בצורה סדורה את כל טענותיה במיוחד כאשר מדובר בתיק חמור במיוחד. ביהמ"ש דחה את הדיון בשעתיים, זמן דחוק ולשיטתנו נערך דיון בזק וכאמור כפי שציינתי בהודעה נגרמה לעורר פגיעה בזכות הטיעון וכל זאת בניגוד להלכה שנקבעה בבש"פ 8015/09 קוניוק שם ביהמ"ש קבע כי יש להימנע מהחלטה הפוגעת בזכויותיו ומעמדו של אדם אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות הוגנת ונאותה להביא טענותיו בעניין.

ביהמ"ש העליון מוסיף וקובע כי חובת ביהמ"ש לשמור מכל משמר על זכות הטיעון של נאשם נגזרת אף מזכותו להליך הוגן, זכות אשר הוכרה על ידי בימ"ש העליון כזכות עקרונית ובעלת חשיבות מיוחדת.

בהתייחס לדברי ביהמ"ש לעניין הפרות בעבר של העורר בהחלטות ביהמ"ש אציין כי בתיק מ"ת 11586-11-10, שהינו תיק מאוחר לתיק שהציגה המאשימה כראיה להפרה, העורר לא ביצע כל הפרת הוראות ביהמ"ש.

לטעמי בתיק זה קיים כרסום משמעותי בראיות המצדיק חלופת מעצר. בדיון בבימ"ש קמא לא הוצגו טענות מטענותינו בדבר הראיות. אנו טוענים לחולשה מאוד חזקה בראיות.

התיק מבוסס על דוח פעולה אחד ויחיד שנערך על ידי שוטר שהיה במחסום ואני אומר שהיה שוטר נוסף עם אותו שוטר ובנסיבה שאיני יודע מהי השוטר השני לא ערך דו"ח פעולה כלשהו שיכול היה לשפוך אור על הפרשה.

בנוסף השוטר ציין שלכאורה הנהג הגיע, שהוא העורר, הזדהה באמצעות תעודת זהות אותה השאיר וברח. השאלה העולה היכן תעודת הזהות אם אכן השאיר אותה וברח? אני מפנה לכך שתעודת הזהות נשארה בידי העורר, והוא טען במשטרה כשנחקר שהוא לא יודע מי הזדהה או היכן תעודת הזהות האמורה. הוא הגיע לביתו ותעודת הזהות היתה בביתו.

מצוות המחוקק ברורה לפיה על ביהמ"ש לבחון חלופת המעצר שבכוחה לאיין מסוכנות. כמו כן בשאלת המסוכנות הרי היא נקודתית וניתן לאיינה תוך פגיעה פחותה בחירותו של העורר.

אני מסכים לקיומן של ראיות לכאורה בקיומו של הדו"ח אך יחד עם זאת יש כרסום בראיות ואני מפנה לסעיף 9 להודעת הערר המפרט נקודות שביהמ"ש קמא נתן להן משקל וקבע על סמך אותן נקודות שגויות שלא ניתן לאמץ את גרסת העורר כשאני מפנה לכך שגרסת העורר עולה בקנה אחד עם דברי החוקרת לעניין תעודת הזהות ופרטי הרכב.

לכם אם נשקלל את הנקודות המכרסמות לשיטתנו בראיות התביעה כמו גם טענת האליבי שהציג העורר ושלא נסתרה. בנוסף, באותו יום הוא נקרא להגיע לחקירה במשטרה במסגרת התיק הקודם וכך היה, לאחר שסיים את ענייניו בת"א עם אשתו אשר הסיעה אותו לתחנת המשטרה.

נסכים להצעת ביהמ"ש לא לטעון לראיות לכאורה ולכרסום ולשליחת העורר לקבלת תסקיר בלי שיהא בכך לטעת בלבו תקוות או להבטיח לו הבטחות או ליצור הסתמכות איזה שהיא.

ב"כ המשיבה:

לאור העובדה שחברי מסכים לשליחת העורר לתסקיר אציין כי לא התנהל דיון בזק בבימ"ש קמא, כב' השופטת שליזנגר שמאי אפשרה לב"כ העורר לצאת להפסקה של שעתיים אשר בסופו של דבר ההפסקה היתה קרוב ל- 3.5 שעות. חברי תיאר וציין פגיעה בזכויות פגיעה בנאשם וכי יש להעלות בצורה סדורה את כל הטענות. אצין שכפי שכבר ציין חברי בתיק זה מדובר בתיק בדו"ח פעולה יחיד ואין מדובר בחומר ראיות רב וכי ב"כ העורר עצמה הציגה לפרוטוקול כי הספיקה לעיין בתיק ובחומר הראיות במהלך ההפסקה לאור העובדה שביהמ"ש ציין כי בתיק קיימות ראיות לכאורה לא אתייחס לעניין זה.

לגבי שליחת העורר לתסקיר, הרי שהמשיבה מתנגדת נחרצות ואין מקום לבחון חלופת מעצר או לשלוח העורר לקבלת תסקיר כפי שגם מצוין בהחלטת בימ"ש קמא אשר קבע באופן נכון ומנומק להעדיף את האינטרס הציבורי ולהגן על שלומו. בימ"ש קמא מצין כי היו בתיק שתי הפרות כאשר העורר היה במעצר בית. הטענה כי לאחר מכן היה במעצר בית נוסף ולא נרשמה כל הפרה אין בכך משום הוכחה אם ניתן לסמוך על העורר, ברצותו מפר וברצותו אינו מפר וכן לא ניתן לסמוך על עורר מסוכן זה בדרגה גבוהה ביותר.

לא ניתן להעלות על הדעת לשחרר ממעצר או לשלוח לתסקיר עורר כדוגמת זה אשר מהווה כעין רוצח פוטנציאלי אשר בנהיגתו רמס את ההחלטות השיפוטיות.

לעניין סעיף 15 לבקשת הערר, שם צוטטה החלטת כב' השופט זילברטל, שם קבע בימ"ש לגבי עורר שנהג בפסילה, הערר נדחה וביהמ"ש חזר והדגיש פעמים רבות כי נאשם שנוהג בזמן פסילה מהווה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בכביש ואף מהווה זלזול בחוק במעשיו.

לעניין בש"פ 9524/07 לאחר שבימ"ש לתעבורה שחרר לחלופת מעצר בתנאים מכבידים, ביהמ"ש המחוזי החזיר העורר למעצר ובימ"ש העליון נתן לכך אישור בכך כי לא ניתן לאיין את המסוכנות אלא באמצעות מעצר עד תום ההליכים וזאת לאחר שהשתכנע מאופי העבירה של נהיגה בזמן פסילה ומעבר מכביד.

ב"כ העורר:

אני סבור שיש מקום להפנות את העורר לקבלת תסקיר מעצר שבחן אפשרות שחרור לחלופת מעצר שתאיין את המסוכנות הלכאורית הנשקפת ממנו ולאור העובדה שאין להתעלם ממנה שבימ"ש קמא שחרר את העורר למעצר בית במשך 5 ימים כאשר אני מפנה לכך שלא נרשמה נגדו כל הפרה.

לעניין סעיף 15 להודעת הערר הציטוט הוא ברור מאוד. יחד עם זאת מציין ביהמ"ש כי אם קיימת דרך בה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה מאחורי סורג ובריח הרי שיש להעדיף דרך זו.

<#3#>

החלטה

לפני ערר על החלטת בימ"ש לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת שלזינגר-שמאי) מיום 8/1/13 שלפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח ובנוסף הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ביום 8/1/13 הורה ביהמ"ש על מעצר העורר עד תום ההליכים. על יסוד כתב האישום החמור שהוגש כנגדו וזאת לאחר שביום 20/9/11 רשיון העורר נפסל ל- 18 חודשים ונגזר כי עונש מאסר על תנאי למשך שנה שהיה תלוי ועומד כנגדו יוארך בשנתיים ובעת הזו הפך לחב הפעלה (תיק 11589-11-10).

בהחלטת ביהמ"ש צוין כי אמנם ביום 4/1/13 הוגשה לביהמ"ש השלום בפ"ת בתיק מ"י 7774-01-13 בקשה להורות על מעצר העורר בגין ביצוע עבירות נהיגה בזמן פסילה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכי בדיון שהתקיים באותו יום הסכימו הצדדים על שחרור העורר בתנאים מגבילים וכך נעשה ובהמשך כאמור הוגשו כתב האישום והבקשה.

בהחלטת כב' ביהמ"ש נקבע כי יש פוטנציאל ראייתי להרשעת העורר במיוחס לו וכי מדובר בביצוע עבירות חמורות ביותר. בנוסף נקבע כי זו לו הפעם השמינית שבה נתפס העורר נוהג לכאורה כשהוא בזמן פסילה וכי אף מאסר מותנה למשך שנה שהוא חב הפעלה בנסיבות העניין לא הרתיעו.

כב' ביהמ"ש היה ער לפסיקת ביהמ"ש העליון בבש"פ 8015/09 קוניוף נ' מ"י וקבע כי הגם שהעורר שוחרר בהסכמת הצדדים, יש מקום להורות על מעצרו בנסיבות יוצאות הדופן והחריגות וזאת על יסוד ראיות שיש בהן כדי להפריך את טענת העורר על אובדן תעודת הזהוי שלו ושהוצגו בפני ביהמ"ש.

ביהמ"ש קבע בנוסף כי לא ניתן ליתן בעורר כל אמון לצורך שחרורו בשים לב למיוחס לו ולעברו המכביד.

בערר שלפני טען ב"כ העורר כי יש כרסום ראייתי המצדיק בחינת חלופת מעצר ביתר שאת ובהמלצתי חזר בו מטענה זו ועתר לעריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר בטרם תינתן החלטה סופית לגביו וזאת משכבר שוחרר בהסכמת המאשימה קודם לכן והן על יסוד הנטייה, בכל הנוגע לעבירות תעבורה, לחפש חלופת מעצר שיהיה בה בכדי להרחיק הנהג המסוכן מהכביש מבלי להורות על מעצרו שהיא עדיפה בהתאם לפסיקת ביהמ"ש העליון.

ב"כ המשיבה מתנגד לעריכת תסקיר בעניינו של העורר ומחזיק בהחלטת כב' בימ"ש קמא על כל היבטיה. כל חלופת מעצר בעניינו של העורר לא תיכון כפי הנטען.

סבורתני כי כמצוות המחוקק ומבלי לטעת בלב העורר כל תקווה ביחס לאפשרות שחרורו, ועל מנת שבפני ביהמ"ש תהיה תמונה מלאה אודותיו, מן הראוי להפנותו לעריכת תסקיר מעצר בעניינו בטרם תתקבל החלטה סופית.

שירות המבחן מתבקש לערוך תסקיר מעצר בעניין העורר ולהגישו לביהמ"ש לתעבורה בפתח תקווה בעוד שבועיים מהיום.

מזכירות ביהמ"ש לתעבורה בפתח תקווה תקבע דיון לקבלת התסקיר במעמד הצדדים במועד שייקבע על ידה בעוד שבועיים מהיום.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה לשירות המבחן ולמזכירות ביהמ"ש לתעבורה בפתח תקווה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז שבט תשע"ג, 27/01/2013 במעמד הנוכחים.