1. התובע, יליד 1988, טוען כי ביום 29.1.1999 כאשר היה בן כ- 10 שיחק הוא בקבוצה השייכת לבית הספר לכדורגל המנוהל ע"י הנתבעת מס' 1 - המועצה המקומית אעבלין (להלן : "המועצה" או "הנתבעת") במגרש הכדורגל שבחזקת ובניהול המועצה, ותוך כדי משחק נפגע בידו. התובע עותר לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מן התאונה הנ"ל.

2. על נסיבות התאונה עמד התובע בתצהירו ובכתב תביעתו. עפ"י הנטען, ביום התאונה התקיים משחק במגרש הכדורגל, שכאמור, מנוהל ע"י המועצה. התובע טוען כי המגרש המקורי חולק לשני חלקים כאשר השחקנים (הילדים) שיחקו על מחצית מגרש עליו הוצבו שני שערים ברוחב מחצית המגרש (מחצית המגש הפך להיות מגרש עליו שיחקו הילדים), כך שהשער המקורי של מגרש הכדורגל העירוני נותר במקומו והפך להיות על קו הרוחב של המגרש ה"מאולתר". על מנת להבין את צורת המגרש עליו שיחקו הילדים, נעתיק את השרטוט ששירטט התובע במהלך עדותו ת/1 ואשר מופיע בסעיף 8 לכתב התביעה:

מחצית שער מאולתר שער מקורי

בה שיחק התובע

שער

מקורי

3. התובע טוען כי בעת המשחק רץ אחרי כדור, החליק והתנגש בשער המגרש העירוני שהיה על קו הרוחב של המגרש המאולתר, ואשר לא שימש באותה עת לתכלית כלשהיא. התובע טען כי נפגע במרפק יד ימין, קיבל עזרה ראשונה במגרש ופונה לבית החולים בני ציון. עפ"י הנטען התברר כי לתובע נגרם שבר סופראקונדילרי, נפיחות, דפורמציה, רגישות במישוש והגבלה קשה. לתובע בוצע שחזור פתוח וקיבוע לשבר תחת הרדמה כללית (ראו לעניין זה נספחים ב ו- ג לכתב התביעה). התובע טוען כי אושפז מיום 29/01/99 ועד ליום 7/2/99.

4. התובע טען כי נותרה לו נכות רפואית כתוצאה מן התאונה. לכתב התביעה צורפה חוות הדעת מטעם ד"ר דניאל משה שלפיה נותרה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות מפרק ימין וכן נכות בשיעור 10% בגין הצלקת והירידה בתנועות האצבעות לפי סעיף 75 (1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן : "התקנות").

5. התובע טוען כי הנתבעת עיוולה כלפיו עוולת רשלנות. טענת התובע היא, כי המועצה, הן כמחזיקת המגרש והן כמי שניהלה את בית הספר לכדורגל, התרשלה כאשר גרמה לכך שקבוצת הכדורגל תשחק במגרש שאינו בטיחותי וכאשר שער שאינו דרוש למשחק מצוי על קו הרוחב של המגרש המאולתר, אשר הפך למפגע או מכשול שגרם בסופו של דבר לנזקים לשחקנים.

6. הנתבעות- המועצה ומבטחתה כפרו בעצם התרחשות התאונה. המועצה כפרה באחריותה לנזקים הנטענים, וטענה, כי לא רובצת לפתחה אחריות כלשהיא, שכן אין מדובר במפגע או בחפצים שהיו במגרש, כי אם בשער המהווה חלק אינטגרלי מן המגרש. עוד טענו הנתבעות כי הן כופרות בנזקים הנטענים.

7. הנתבעות הגישו חוות דעת רפואית מטעמן שנערכה ע"י ד"ר מרדכי קליגמן, אשר חיווה דעתו כי לא נותרה אצל התובע נכות כלשהיא כתוצאה מן התאונה.

8. ביום 26.1.2014 מינה בית המשפט מומחה מטעמו - ד"ר דורון נורמן אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% לפי סעיף 35 לתקנות "עקב שבר במרפק הימני הגורם ליישור יתר של המרפק". המומחה ציין בחוות דעתו כי "בבדיקתו במרפאתי נמצא טווח תנועות תקין של המרפק, אך קיים עיוות מסוים הגורם ליישור יתר של מרפק ימין בהשוואה למרפק שמאל".

הראיות:

9. מטעם התובע העיד הוא בעצמו, אביו - מר רוני שומלי אשר היה עד לאירוע אשר צפה, לטענתו, במשחק הכדורגל, מר אברהים חאג' - אחד מן השחקנים ששיחקו בקבוצת התובע ולטענתו היה עד לתאונה, ומר פראג' שומלי שאף הוא היה עד לאירוע- לטענתו.

10. מטעם הנתבעות לא הובאו עדים.

11. הוגשו שני שרטוטים המתארים את המגרש שנערכו ע"י התובע (ת/1) וע"י העד חאג' (ת/2). כמו-כן הוגש מסמך נ/1 - הודעת אימו של התובע על התאונה, ו- נ/2 - מכתב ששלח ב"כ הקודם של התובע אל המועצה המקומית אעבלין.

הכרעה בשאלה האם התרחשה התאונה לפי הנסיבות להן טען התובע:

12. לאחר ששמעת את הראיות השתכנעתי כי התאונה אירעה לפי הנסיבות להן טען התובע. אנמק מסקנתי זו להלן.

13. התובע, כיום מורה לחינוך גופני, העיד בפניי עדות מהימנה שעשתה עליי ושם אמין. עדותו תאמה באופן מדוייק את עדותם של העדים האחרים אף ב"פרטים הקטנים". כך לדוגמא, שירטט התובע את ת/1 אשר תואם את השרטוט ששירטט העד אברהים חאג' (ת/2) ששיחק באותה עת בקבוצת התובע, שניהם העידו כי קבוצתם תוקפת בכיוון החץ (כלפי מעלה בשרטוט - ראו עדות התובע בעמוד 6 שורה 20 ועדותו של איברהים חאג' בעמוד 10 שורה 7 לפרוטוקול). כמו-כן מצאתי התאמה בין הראיות לגבי מיקום התובע ומר חאג' (ראו עדות התובע בעמוד 6 שורה 20 ועדותו של מר חאג' בעמוד 10 שורה 7). כן מצאתי התאמה לגבי נסיבות נפילת התובע והמועד שבו אירעה התאונה (רעו עדות אביו של התובע בעמוד 8 שורה 9 שהעיד כי התאונה אירעה "בין עשר דקות לרבע שעה" מאז תחילת המשחק לעומת עדותו של מר חאג' בעמוד 10 בשורות 4 ו- 5 שם הוא מעיד, כי התאונה אירעה כרבע שעה מאז תחילת המשחק). כן מצאתי התאמה לגבי מיקום העדים (ראו עדות התובע בעמוד 6 שורה 18 ועדותו של מר פראג' שומלי בעמוד 11 שורה 1 לפרוטוקול).

14. נוסף על האמור לעיל סבורני כי המועצה לא הביאה עד רלוונטי מטעמה והוא עובד המועצה אשר אימן את הקבוצה בה שיחק התובע. מדובר בעד בשליטת המועצה (עובד המועצה) אשר כתב את המכתב מיום 30.1.1999 ובו הוא אישר כי התובע נפל במהלך משחק ספורט מבלי לפרט סיבת הפגיעה. על פניו, נראה, כי עד זה יודע היטב כיצד נפגע התובע ואף על פי כן לא מצאה המועצה מקום לזמנו. אי זימון עד בשליטת הנתבעת מס' 1 בנסיבות אלה, פועלת לחובת הנתבעות.

15. הנתבעות טוענות כי יש לדחות את גרסת התובע לגבי התרחשות התאונה משני מטעמים, הראשון המסמך נ/1 בדבר הודעה על תאונה שהוגשה כתביעה עפ"י פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, שם נרשם כי "תוך משחק קיבל מכה במשקוף ונפל ארצה". אני דוחה טענת הנתבעות, לפיה מסמך זה מקעקע את גרסת התובע; אדרבא אני רואה במסמך זה כמסמך המחזק את גרסת התובע, שכן מוכיח כי מעורבות שער שהיה במקום היתה ידועה עוד בשנת 1999 ולא מדובר בגרסה שבדה התובע בשלב יותר מאוחר. אין ליייחס חשיבות יתר לכך שאמו של התובע השתמשה במילה "משקוף" ולא בקורה, שכן מדובר בטעות שגורה, ולא נראה, כי התובע- בן 10 באותם ימים יכול להגיע למשקוף השער תוך כדי משחק.

16. טענה נוספת שמעלות הנתבעות היא הטענה כי ביום 21.3.2011 כתב עו"ד יוסף מעלוף, ב"כ הקודם של התובע, מכתב ששלח למועצה ובו הוא ביקש כי המועצה תפצה את התובע בגין נזקיו כאשר נסיבות התאונה תוארו כך : "כתוצאה מחפצים שהיו מונחים במגרש נפל מרשי ונחבל" מבלי להזכיר קורת השער. מסמך זה אכן התקבל כראייה, אולם התובע נתן הסבר, כי הוא סיפר לב"כ הקודם את סיפר הנפילה ואין לו כל ידיעה מדוע נרשמו הדברים כפי שנרשמו (ראו עדותו בעמוד 5 שורה 25 לפרוטוקול). יצויין כי עו"ד מעלוף לא זומן לישיבה על מנת להעיד.

17. בכל הכבוד הראוי, גרסה לא מדוייקת שנרשמה ע"י צד שלישי, או אי דיוק בגרסה שמסרה האם לחברת הביטוח ולפיה "משקוף" היה מעורב בתאונה, אין בהם כדי לשנות ממסקנתי כי גרסת התובע היתה אמינה עליי ואני מקבלה.

18. לפיכך, אני קובע כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי התאונה ארעה לפי גרסתו: תוך כדי משחק במגרש העירוני הוא החליק והתנגש בשער המגרש המקורי שלא היה לו כל תפקיד במשחק ונפגע כתוצאה מכך.

האם נסיבות התאונה מקימה אחריות:

19. הנתבעות טוענות כי השער ממנו נפגע התובע הינו שער המצוי במגרש, ועל כן אין מדובר במפגע, ואפילו תוכח גרסת התובע, אין בכך כדי להטיל על המועצה אחריות נזיקית. אני דוחה טענה זו של הנתבעת ואנמק מסקנתי בקצרה.

20. מן המפורסמות שמשחק כדורגל הוא משחק שבו " 22 שחקנים רודפים אחרי כדור למשך 90 דקות" (בפרפראזה על אמרתו המפורסמת של השחקן האנגלי גארי ליניקר בשנות התשעים של המאה הקודמת). מטבע הדברים שתי הקבוצות תוקפות את השער של הקבוצה היריבה וכל קבוצה מגנה על שערה. על כן, אמורים להיות במגרש שני שערים, בשני קצותיו. במגרש שבו שיחק התובע וחבריו היה שלושה שערים: שניים המשמשים למשחק, והשלישי מיותר ומצוי על קו רוחב המגרש (על גבול המגרש). בעיניי מדובר במפגע, שכן אין מדובר בשער שהשחקנים תוקפים או מגינים עליו אלא שער המצוי על קו הרוחב ששחקנים עלולים להתנגש בו תוך כדי חילוץ כדורים. אמנם, מצויים עוד שני שערים בקו המגרש, אולם אלה שערים הדרושים למשחק והסיכון להתנגשות בהם נחשב ל"סיכון סביר". לא כך השער השלישי, המהווה מפגע לכל דבר ועניין שכן אין הוא דרוש למשחק, הוא ניצב על קו הרוחב של המגרש עליו שיחקו השחקנים וקיימת סכנה כי שחקן תוך כדי ניסיונו לחלץ כדור מקו הרוחב יתנגש בו. לגישתי התנגשות בשער זה לא תיחשב כסיכון סביר הנמנה על "הסיכונים הרגילים" של המשחק, כי אם "סיכון לא סביר" שמקורו בחפץ שאינו מהווה חלק מן המשחק ואינו דרוש למשחק.

21. לאמור לעיל אוסיף, כי ניתן היה למנוע את הנזק באמצעים פשוטים וזולים מאד. ניתן היה לסמן את גבול המגרש באופן שהשער השלישי המיותר יהיה מחוץ לגבלות המגרש ולא על קו הרוחב. מדובר בפעולה פשוטה של סימון קווי המגרש מחדש ובך היה מתנהל המשחק במגרש שאין עליו או על קווי הגבול שבו מפגע כלשהו.

22. הנתבעות לא כפרו בטענה, כי המועצה היא אשר ניהלה את בית הספר לכדורגל- המסגרת בה שיחק התובע, והיא זו אשר ניהלה, החזיקה ותחזקה את המגרש והיתה אחראית על ניהול המשחקים בו.

23. המועצה - לא נהגה כמצופה מרשות סבירה בנסיבות העניין, ולפיכך היא התרשלה כלפי התובע וגרמה ברשלנותה לקיומו של מפגע שגרם לשבר בידו של התובע. על כן אני מקבל טענת התובע כי המועצה כמי שניהלה את המסגרת בה שיחק התובע והיא אחראיות על המשחק וכמי שהחזיקה במגרש עיוולה כלפי התובע עוולת הרשלנות.

רשלנות תורמת מצד התובע או הוריו

24. הנתבעות טוענות כי יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם, בשל רשלנותו ובשל רשלנות הוריו שהתירו לו לשחק במגרש.

25. אני דוחה טענה זו של הנתבעות בשתי ידיים. באשר לטענה ל"אשמו התורם" של התובע, באותם ימים ילד בן 10, אני דוחה טענה זו. אין לייחס לקטין שטרם מלאו לו 11 אשם תורם, לא כל שכן בנסיבות כאלה.

26. אף הטענה כי יש לנכות מן הפיצוי המגיע לתובע, בגין "אשמם התורם" של הורי התובע- אני דוחה. אפילו הייתי מגיע למסקנה כי הורי הקטין התרשלו (ואיני מחווה דעתי בשאלה זו מאחר והיא לא היתה במחלוקת ואינה דרושה להכרעה), אין לזקוף זאת לחובת הקטין. לכל היותר מגיע לנתבעות זכות שיפוי מהורי הקטין, לו היתה נשלחת הודעה לצד שלישי, אולם אין רשלנות ההורים מקימה לנתבעות זכות כלפי התובע.

הנזק:

27. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם, ובית המשפט מינה מומחה מטעמו לאחר שהצדדים לא הביעו עמדתם באשר להסכמתם למינוי מומחה (ראו החלטת כב' השופטת אטיאס מיום 26.1.14). הצדדים לא חקרו את המומחים ועל כן מצאתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בהיותו זרועו הארוכה של בית המשפט (על מעמדה של חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אודותיה לא נחקר המומחה ראו למשל: בעמ 8176/05 פלוני נ' פלוני (23.01.2006)).

28. לתובע נותרה נכות בשיעור 5%. יצויין כי המומחה לא העניק נכות זו בגין הגבלה כלשהיא. המומחה ציין כי "בבדיקתו במרפאתי נמצא טווח תנועות תקין של המרפק, אך קיים עיוות מסוים הגורם לישור יתר של מרפק ימין בהשוואה למרפק שמאל".

29. התובע נפגע בעת שהיה בן כ- 10 שנים. הוא המשיך את מסלול חייו, למד חינוך גופני במכון "וינגייט", וכיום הוא מורה לחינוך גופני- בשני בתי ספר (ראו סעיף 41 לתצהיר התובע). עפ"י תלושי השכר שצירף התובע, עולה כי התובע מקבל משכורת בסך 3,157 ₪ (ברוטו) ממשרד החינוך ומשכורת נוספת מן המועצה המקומית אעבלין בסך 3,345 ₪.

30. לאחר שעיינתי במסמכים שצירף התובע, נראה, כי התאונה לא השפיעה על התקדמותו, הוא למד חינוך גופני במכון וינגייט, הוא עובד כיום כמורה לחינוך גופני בשני בתי ספר, הוא לימד בבתי ספר באזור הנגב עד שעבר ללמד בכפר מגוריו בשנת הלימודים 2014. התובע אומנם טוען, כי כיום הוא סובל מהגבלה עליה עמד בסעיף 31 לתצהירו, שם הוא טוען כי הוא "מוגבל מלבצע ולהדגים תרגילים שונים" אולם טענה זו אני דוחה נוכח האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט כי לא נגרמה כל הגבלה בתנועות המפרק.

31. נוכח הנתונים האמורים לעיל, להלן קביעתי לגבי ראשי הנזק שאני פוסק לתובע.

32. כאב וסבל: לתובע נגרמה נכות בשיעור 5% לאחר שבר במרפק. לאחר הגעתו לבית החולים בוצע לו שיחזור פתוח של השבר בהרדמה מקומית ושחרר לביתו באותו יום. עיינתי במסמכים הרפואיים ומצאתי לחייב את הנתבעת בגין כאב וסבך בסך 20,000 ₪.

33. עזרת צד ג' והוצאות בעבר: לא הוכח בפניי כי התובע נזקק לעזרה מיוחדת בתקופה שבה הושמה ידו בגבס. יחד עם זאת, מאחר והתובע נזקק לטיפולים והוא הגיע למוסדות רפואיים לשם ביצוע בדיקות מספר פעמים, ועל כן אני מעריך את סכום ההוצאות ועזרת צד ג' בעבר בסכום גלובלי של 2,500 ₪.

34. אובדן השתכרות בעבר: לא מצאתי כי התאונה קטעה את התקדמות התובע ואו שהגבילה אותו גופנית. משלא הוכח כי נגרמו לתובע הפסדים בעבר, לא אפסוק לטובת התובע פיצוי בגין ראש נזק זה. .

35. אובדן השתכרות לעתיד: בשים לב לכך שהתובע הינו מורה לחינוך גופני, ועד היום לא הגבילה הנכות את התקדמותו, ובשים לב כי מדובר במי שעובד במשרד החינוך וברשות מקומית ולנוכח גילו של התובע כיום, ולאור ההנחה כי לעולם לא נדע מה ילד יום וכיצד נכות זו תשפיע בבוא היום על תפקודו בעבודתו היום או בעבודה עתידית, ולנוכח גובה הנכות, מצאתי לפסוק סכום גלובלי בסך 50,000 ₪ בגין אובדן ההשתכרות בעתיד .

36 בגין אובדן פנסיה לעתיד- אני פוסק לטובת התובע סך 6,000 ₪ (ראו ת.א (חי') 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר (31.12.13))

37. עזרת צד ג' והוצאות לעתיד: בהעדר ראיות לגבי הזדקקות התובע להוצאות או לעזרת צד ג' בעתיד איני פוסק בגין ראש נזק זה.

38. לסיכום נזקי התובע אני פוסק לטובתו את הסכומים שלהלן:

• כאב וסבל 20,000ש"ח
• אובדן השתכרות לעתיד 50,000 ₪
• אובדן פנסיה 6,000 ₪.
• הוצאות ועזרת צד ג' בעבר 2,500 ש"ח

סה"כ 78,500 ₪.

39. על כן תשלם הנתבעת לתובע סך 78,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 18,526₪ (כולל מע"מ). הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ה, 28 יוני 2015, בהעדר הצדדים.