בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום (כב' השופט הבכיר ש' סרחאן) מיום 13.1.2013

המבקש והמשיבים מתגוררים בחלקת מקרקעין אחת. המבקש הגיש, יחד עם אחרים, תביעה לבית משפט השלום ובה נטען, כי לאחרונה נודע לתובעים, כי תכנית החלוקה שאושרה בשנת 2000 בידי גורמי התכנון, יסודה בהצהרותיהם, שמעולם לא ניתנו, וחתימותיהם זויפו. בתביעה מבקשים התובעים להצהיר, כי החתימות מזויפות, ומכאן שתכנית החלוקה שאושרה – צריך שתתבטל.

בד בבד עם הגשת התביעה ביקש המבקש (לבדו) ליתן צו, האוסר על המשיבים לעשות שימוש בדרך כלשהי העוברת בחלקה, כיוון שתכנית החלוקה, ובה זיקת ההנאה, דינה להתבטל.

בית משפט השלום דחה את הבקשה מטעמים אחדים. הוא קבע, כי למשיבים קיימת, לכאורה, זיקת הנאה, לפי תכנית מאושרת. ואפילו נניח, כך השופט קמא, כי התכנית דינה להתבטל, הרי שהחלקה מצויה בבעלות משותפת, וככזו יש לכל אחד מן הבעלים זכות לעשות בה שימוש סביר, והמעבר הוא בבחינת שכזה. על כך הוא הוסיף, כי מאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המבקש. בנימוקו הרביעי קבע בית המשפט קמא, כי עניינה של התביעה הוא, הלכה למעשה, ביטולה של תכנית שאושרה בידי גורמי התכנון, ולכן הסכסוך הוא מינהלי ביסודו, ומכאן שאין לבית משפט השלום סמכות לדון בו.

על החלטה זו מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי. ראשית הוא מלין על השופט קמא, שלא קיים דיון כהלכתו, שהרי כל שעלה בדיון היה שאלת סמכותו של בית המשפט. אחר כך קובל המבקש על קביעותיו של השופט קמא, שהוליכוהו לדחיית הבקשה, משלטעמו הינן שגויות. הוא קובל גם על קביעת השופט קמא בדבר העדרה של סמכות עניינית.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה לא ראיתי להיענות לה. את טענתו הראשונה של המבקש, לפיה לא נתקיים דיון כהלכתו בבקשה ליתן צו מניעה זמני, אין בידי לקבל. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה, כי נתקיים דיון כהלכתו, ועלו בו לא רק שאלת הסמכות, כי אם שאלות נוספות. לא יכולתי לראות, כי השופט קמא מנע מן המבקש להעלות כל טענה שהיתה בפיו.

הנני שותף גם למסקנתו של השופט קמא, בדחותו את הבקשה. במצב העניינים דהיום קיימת תכנית חלוקה מאושרת, וכל עוד לא בוטלה – יש לה מלוא התוקף, ובגדרה מוקנית למשיבים זכות מעבר. הראיות שהניח המבקש בפני בית המשפט קמא אינן כאלה, שניתן לומר כבר בשלב זה, כי תכנית החלוקה, שאושרה עוד בשנת 200, הינה לקויה לכאורה, ודינה להתבטל.

במאמר מוסגר אציין, כי ראיתי ממש בטענתו של המבקש ביחס לקביעת השופט קמא, לפיה לבית משפט השלום אין סמכות עניינית לדון בתובענה. אכן, תוצאתה של ההתדיינות עשויה להוליך למסקנה, כי התכנית שאושרה בידי מוסדות התכנות, תבוטל. אלא שהצהרה על זיופן של חתימות התובעים היא עניין המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. מכל מקום אציין, כי השופט קמא לא ציווה על העברת הדיון לבית המשפט המוסמך, וגם לא סילק על הסף את התובענה בשל העדרה של סמכות. כל שעשה – ציין את סוגיית הסמכות כנימוק רביעי בנימוקים התומכים בדחיית הבקשה. כאמור מעלה, די בנימוקים שפרשתי לעיל על מנת להצדיק את דחיית הבקשה ליתן צו זמני.

משום כל הטעמים הללו הנני דוחה את הבקשה. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.