1. לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבהּ של התובעת בתאונה שארעה ביום 8.7.12.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה פגעה הנתבעת ברכב התובעת מאחור עקב אי שמירת מרחק וגרמה לו לנזקים.
3. הנתבעת מצידה, בכתב הגנתה, הכחישה כל מעורבות בתאונה נשוא התביעה וטענה כי לא היה בבעלותה או בשימושה רכב כאמור בכתב התביעה.
4. בדיון שנערך העיד מטעם התובעת הנהג, מר אבנר אלימלך (להלן: הנהג). כן העידה הנתבעת עצמה.
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי על אף הכחשתה המוחלטת של הנתבעת את דבר התרחשות התאונה, עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה בגדרי המשפט האזרחי ולהוכיח את תביעתה. זאת בשל צירוף הטעמים שלהלן.
6. עדותו של נהג התובעת היתה ברורה וחד משמעית. הנהג העיד כי התאונה ארעה עת נסע בכביש 4. לדבריו: "היו בלימות פתע, היא נכנסה בי מאחורה, יצאנו החוצה לראות החלפנו פרטים" (עמ' 1, ש' 16 לפרוטוקול הדיון).
7. הנהג זיהה באופן פוזיטיבי את הנתבעת: "אני מסתכל על העדה, זה לא בדיוק אותו שיער אבל זאת אותה אישה" (שם, עמ' 1, ש' 17-18). הגם שנשאל על כך פעמים מספר על-ידי באת-כוח הנתבעת, חזר הנהג על כך שמדובר בנהגת שנכנסה ברכבו: "היא אותה גברת שינתה את השיער" (שם, עמ'2, ש' 7); "אני אומר לך שזה אותה גברת בשינוי אדרת" (שם, עמ' 4, ש' 17).
8. הנהג שלל את טענת באת-כוח הנתבעת לפיה הוא פנה לנתבעת לפני הדיון ואמר לה שהוא לא מכיר אותה ("אני לא פניתי אליה. אני ישבתי פה כל הזמן לא דיברתי איתה" – עמ' 1, ש' 25).
9. עוד הבהיר הנהג כי את פרטי הנתבעת כפי שמופיעים בטופס הודעתו לחברת הביטוח קיבל מן הנתבעת בהסתמך על תעודת הזהות שהציגה לו לאחר התאונה: "אני לקחתי פרטים מתעודת זהות של הגברת, למה לי להמציא פרטים" (עמ' 4, ש' 13).
10. הנהג העיד כי אין לו כל אינטרס להמציא את פרטי הנתבעת: ""אני לא ממציא ספורים, לי אין אינטרס באמצע כביש להמציא פרטים, זה רכב חברה אין לי אינטרס" (עמ' 3, ש' 9-10).
11. אל מול גרסה זו, חזרה הנתבעת בעדותה על טענתה לפיה מעולם לא היה לה רכב "שהפרטים שלו נמצאים פה" ואף פעם לא עשתה תאונה ביולי 2012 (עמ' 5, ש' 6-10).
12. הנתבעת אישרה כי הפרטים שרשם הנהג בטופס הודעתו למבטחת הם פרטיה, לאמור: כתובתה, מספר תעודת הזהות ומספר הטלפון הנייד שלה. הנתבעת נשאלה מה עשתה ביום התאונה, והשיבה כי אינה זוכרת וכי לא מצאה לנכון לבדוק זאת לפני הדיון (עמ' 5, ש' 26-27).
13. בחינת מכלול העדויות והראיות מעלה, כאמור, כי עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה במידה הדרושה במשפט אזרחי.

כך, גרסתו של נהג התובעת לא נסתרה; הנתבעת זוהתה על-ידו; הנהג מסר פרטים נכונים של הנתבעת; לא הוכח קיומו של אינטרס של נהג התובעת בתביעה, שכן מדובר ברכב ליסינג; רכב התובעת נבדק ביום 10.7.12, יומיים לאחר קרות התאונה; מספר הפוליסה שנרשם בטופס ההודעה למבטחת הוא של ביטוח חובה, לאמור מדובר במקרה של העדר כיסוי ביטוחי לרכב המעורב בתאונה.

1. אל מול כל אלה, הנתבעת הסתפקה בהכחשה גורפת של מעורבותה בתאונה, ולא צירפה תימוכין כל שהם לטענתה לפיה לא היתה במקום התאונה. בהתחשב בשעת התאונה (12:00), בטענת התובעת כי אולי היתה בעבודה (עמ' 5, ש' 22) ובכך שמדובר בנתבעת מיוצגת – ניתן היה בנקל להציג אישור מעביד שיאשש גירסה זו.
2. התביעה מתקבלת, אפוא, במלואה, למעט רכיב ימי ההשבתה שלא הוכח.
3. אשר על כן, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
4. סך של 9,523 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.8.12;
5. סך של 400 ש"ח בגין חוות הדעת השמאית בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.8.12;
6. סך של 372 ש"ח בגין אגרת משפט;
7. סך של 1,250 ש"ח בגין שכר-טרחת עורך-דין;
8. שכר העד בסך 250 ש"ח כפי שנפסק בדיון.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.