מונחות בפניי תביעה ותביעה שכנגד. בתביעה העיקרית עותר התובע, יגאל משה (להלן -"יגאל") להשיב את הכסף שנלקח שלא כדין מאת הנתבעים,תשלוםבסך3,000₪ ובנוסף עוגמת נפש בסך של 15,000 ₪.

בתביעה שכנגד עותר הנתבע 1, ציון שמחי (להלן-"ציון")לחייב את יגאל בסך600₪ בגין חוב שהתחייב לשלם לו ובנוסף הוצאות משפט בסך של 1,345 ₪.

לב ליבה של מחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה מה סוכם בעל פה בניהם והאם מי מהם הפר את הסכם.

פתח דבר והשתלשלות העניינים

1. במהלך שנת 2011 התקלקל הדיסק קשיח של התובע. כאשר מסר אותו לבדיקה, התברר לו שכדי לשחזר את כל החומר המצוי בו, יש להחליף ראשי הקריאה והכתיבה בדיסק.
2. ביום 6.10.11 הפקיד יגאל בידי ציון חברו, העוסק בתחום המחשבים, את הדיסק הקשיח ע"מ שישחזר את החומר השמור בו.
3. ציון שלח את הדיסק לבדיקה אצל הנתבע 2, חברה העוסקת בשחזור מידע, ולאחר שקיבל הצעת מחיר בסך של 1,700 ₪, אישר את העסקה. בסמוך לכך ביקש ציון מיגאל סך של 3,000 ₪ עבור התיקון אך בשל מחסור בכסף, התשלום ומסירת הדיסק התעכבו.
4. לאחר כשנה שילם יגאל את התשלום לאמו של ציון ובתמורה קיבל לידו את הדיסק המתוקן.
5. לאחר זאת יגאל לא היה שבע רצון מהתיקון בשל מס' טענות שיפורטו להלן, ולאחר שניתן במשך של שבועיים לתקן את המעוות לנתבעים, שלח את הדיסק לתיקון אצל מר עידו ירושלמי (להלן- "ירושלמי"), העוסק בשחזור מידע, גובה עלות התיקון הינה 3,000 ₪.

טענות הצדדים

1. יגאל טוען כי ביקש מפורשות מציון לשחזר את כל המידע שעל הדיסק, ואת כל החומר המצוי בו אך בפועל שוחזרו רק חלק מצומצם, התמונות, ואף חלק מהתמונות בכלל לא נפתחות (ראה תצהיר תובע, עמ' 2, ס' 14).

כמו כן טוען יגאל כי הנתבעים גרמו נזק ישיר בכך שתיקנו את הדיסק לא בדרך המלך וזאת מתבסס מדו"ח וחוות דעת שהוציא מר ירושלמי. וכך כותב בכתב התביעה:

"...הנתבעים ביצעו הרצה של תוכנה בדיסק אשר ניסתה לכאורה לשחזר את החומר מבלי להחליף ראשי הקריאה וכתיבה ולמעה פגעו בחומר שיה על הדיסק וגרמו לכך כי חלק מהחומר אבד לצמיתות" (ראה עמ' 3, ס' 22)

בנוסף יגאל דורש לפיצוי עוגמת נפש בסך של 15,000 ₪ בגין החומר שאבד, שאת הנעשה לא ניתן להשיב.

1. ציון טוען כי סוכם בין התובע לבינו שרק התמונות וקובץ וורד מסוים ישוחזרו וכך נעשה הלכה למעשה (ראו עמ' 2 בסעיף3 לכתב הגנה נתבע 1).

כמו כן טוען כי הנתבע 2 לא הזיק לדיסק אלא פעל בדרך סבירה להוצאת המידע תוך הקטנת בהוצאות מיותרות.

1. התובע 2 טוען לסילוק על הסף בשל העדר יריבות- יגאל התקשר עם ציון בלבד ולא נוצר קשר חוזי בין התובע 2 לבין יגאל.

ומוסיף ואומר כי רק לאחר כשנה במהלך 8.2012

"זאת הפעם הראשונה שנוצר קשר כלשהו ביני לבין התובע" (ראה כתב הגנה 2, עמ' 3 ס' 23).

דיון ומסקנות

1. מטעם התובע העידו התובע עצמו, ומר ירושלמי. מטעם הנתבעים העידו הם עצמם.
2. דעתי נוחה כדברי התובע, שאכן סוכם בין הצדדים לבצע שיחזור מלא של המידע, כפי שיתבאר להלן.
3. נבחן את כוונת הצדדים מהלך מו"מ קודם כריתת החוזה ולאחריו.
4. התובע 2 שלח אל ציון, בעל חברת סיטקום מחשבים, הצעת מחיר לשחזור דיסק קשיח (ראה נספח 1 לכתב הגנה נתבע 2), הפוך בה והפוך בה ולא תמצא כי השחזור המידע הוגבל לתמונות וקובץ הוורד, כפי שטענו הנתבעים, אלא ההיפך הוא הנכון. וכך לשון המסמך:

" מבדיקת הדיסק עולה כי ראשי הקריאה בדיסק שחוקים... להערכתנו ניתן לשחזר

95%- 90 מהמידע הנדרש"

1. ראיה נוספת הוגש לבית המשפט תמלול של שיחה בין יגאל לבין התובע 2, אברהם אבי עולמי (ראה נספח ב' לתצהיר תובע). במהלך דין ודברים בכל משך השיחה בניהם, אין הנתבע 2 כופר בצורה נחרצת לדברי התובע, נכתוב תמצית את הדברים:

"יגאל: אני קיבלתי עקיצה.

אבי: יפה"... (עמ' 8 שורות 4-5)

כאשר ביקש התובע לתקן את המעוות הנתבע 2 הסכים ללא תוספת תשלום או סייג.

"אבי: אבל אני, אבל אני לא מבקש ממך עוד כסף.

יגאל: זה ברור אתה גם,

אבי:נכון.

יגאל: אתה צריך, אני צריך, אני זה שצריך לבקש ממכם כי

אבי: נכון" (עמ' 15 שורות 24-28)

1. התובע נתן לנתבעת לשחזר מחדש את המידע במשך שבועיים, לפי הצעת התובע 2, אך הדבר נעשה לשווא, הנתבע 2 לא שיחזר את המידע ולא טרח ליידע את התובע על כך.

"יגאל: אבל השארתי לך כפרה, אמרת לי שבוע,

אבי: אז תשאיר עוד שבוע, מה יש? מה?....

יגאל: אמרת לי שבוע השארתי לך שבועיים." (עמ' 10, שורות 13-19)

מעשים אלו מגלים כי הנתבעים אכן מודים כי מלכתחילה היו אמורים לשחזר את כל המידע המצוי בדיסק אחרת לא היו טורחים כל כך לביצוע התיקון נוסף בפעם השלישית.

1. התובע פנה מיד למר ירושלמי לשחזר את כל המידע ואכן התיקון תוך מס' ימים. מעשה מהווה גילוי דעת כי ברצונו לשחזור כל המידע המצוי בדיסק.
2. הנתבע 1 הפר את הסכם שבין הצדדים, הניסיונות החוזרות ונשנות לבצע שיחזור חלקי ע"מ לחסוך עלויות ולא להחליף את ראשי הכתיבה וקריאה כפי שמתבקש במקרה מעין (ראה חוות דעת מר ירושלמי נספח ח' לתצהיר התובע).
3. מקובל עלי טענתו של הנתבע 2 להעדר יריבות, לית מאן דפליג כי לכל אורך ההסכם וכריתתו לא היה צד לו הנתבע 2. הנתבע 2 ביצע את המוטל עליו כפי שסוכם בינו לבין הנתבע 1 כחלק מהסכם שונה לתביעה הנדונה.
4. התובע דרש בנוסף פיצוי על פגיעה במידע שנשמר על הדיסק בשיעור של 15,000 ₪.

ראשית טענה זו התבססה על פי חוות דעת מר ירושלמי (ראה נספח י לתצהיר התובע) אשר במהלך עדותו גרס כי אין הוא קובע נחרצות כי הנתבעים אחראים לנזק אלא משער זאת כ"עורבא פרח" וכך העיד:

" ש. אז אתה לא יודע אצל מי הוא נפתח בעקרון.

ת. אני יכול לשער."

בהמשך:

" ש. אתה יכול לדעת מה היה קודם בלי קשר. זו הייתה הערכה זה לא היה מצב של הדיסק שקיבלת אותו.

ת... אני יכול להניח לעשות השערה שהיא מאוד סביר שתהיה תואמת את המציאות..

ש. אתה מעריך מה שנתת בחוות דעתך היו השערה לגבי מצב שהיה בעבר.

ת. ..."

(ראה פרוטוקול 7.5.14, עמודים 13-14, שורות 31-4).

יתרה מזאת פיצוי זה מוגזם בעיניי, מחד טוען כי המידע יקר ערך ובו קטעי וידאו שנפגעו ע"י הנתבעים, מאידך אין חולק כי רק למעלה משנה "נזכר" לשלם את הכסף בעד התמורה, ולקבל לידו את הדיסק, אין לתובע להלין אלא על עצמו על הנעשה.

1. יש לציין כי הנתבע 2 הגיש חוות דעת סותרת לחוות דעת התובע אך לא עלה בידה לזמן את המומחה להעיד.
2. בכתב התביעה שכנגד טוען ציון, התובע שכנגד, כי הוא קנה עבור יגאל, הנתבע שכנגד, דיסק שאליו יועבר כל המידע ששוחזר. יגאל הסכים לכך, והדיסק החדש ובתוכו המידע, נמסר לו.
3. דברי התובע שכנגד מקובלים עלי הואיל ובכתב הגנה שכנגד ולכל אורך החקירה לא הוכחש כי הדיסק החדש הינו בחזקת יגאל, ואף לא הוכחש כי לא שולם בעדו תמורה, אלא הטענה העיקרית הינה כי לא צורף חשבונית המעידה כי נקנה דיסק זה ע"י ציון.

אחרית דברת

1. סיכומו של דבר:

בתביעה העיקרית ישלם הנתבע מס' 1 לתובע סך של 3,000 ₪ בתוספת עוגמת נפש בסך 1,000 ₪ והוצאות משפט בסל 1,500 ₪.

התובע מס' 1 ישלם לנתבע מס' 2 הוצאות משפט בסך 300 ₪.

בתביעה שכנגד ישלם התובע לנתבע 1 סך של 600 ₪.

התשלומים ישולמו בתוך 30 יום אחרת יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.