24 נובמבר 2015

עניינה של תביעה זו בזכויות שונות שלטענת התובע מגיעות לו מתקופת עבודתו אצל הנתבעת ומסיום יחסי העבודה איתה.

העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1. הנתבעת מנהלת את מלון קלישר בתל אביב והתובע עבד אצלה כעובד ניקיון מחודש אוקטובר 2011 ועד לחודש דצמבר 2012 (14 חודשים) מועד בו הסתיימו יחסי העבודה בנסיבות השנויות במחלוקת.
2. לטענת התובע, הוא השתכר שכר שעתי בסך 25 ₪ ומשכורתו החודשית הממוצעת עמדה על סך של 4,600 ₪. לטענתו, מנהל בנתבעת בשם דניאל קרא לו במהלך העבודה, טען כי עבודתו אינה טובה ואמר לו כי עליו ללכת הביתה.
3. התובע רואה בכך פיטורים הלכה למעשה ללא הליך של שימוע כדין ולכן תובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בנוסף, תובע הוא פדיון ימי חופשה שנתית ופדיון דמי הבראה, דמי נסיעות והפרשות לקרן פנסיה. כמו כן תבע החזר הוצאות רפואיות בסך 1,500 ₪. בפי התובע טענה נוספת והיא כי הנתבעת הנפיקה תלושים "מפוקפקים", כך שפרטי השעות אינם תואמים את מה שהוא עבד (סעיף 14 לכתב התביעה).
4. הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה כי התובע נטש את מקום עבודתו ביום 14.12.12, ללא כל התראה. עוד טענה כי בהתאם למופיע בתלושי השכר, הוא קיבל את כל זכויותיו וכי ביום 14.02.12 בשעות מנוחת הצהריים, החל התובע להשתולל ולצעוק על האחראי עליו, מר דניאל רפמן, וזה הורה לו ללכת לביתו ולחשוב על מעשיו ועל המשך דרכו במלון.
5. לאחר שיחה זו התובע עזב את המלון ולמעשה לא שב לעבוד בו יותר.
6. ביום 18.05.15 התקיים בפניי דיון הוכחות, במהלכו נחקרו התובע ועדי הנתבעת.

דיון והכרעה

1. לשאלת סיום יחסי העבודה – לאחר ששבתי ועיינתי בחומר הראיות, ראיתי לדחות את טענת התובע, ואבהיר.
2. בתצהירו שב התובע על האמור בכתב התביעה, וטען כי מנהלו, דניאל, קרא לו אליו, אמר לו כי עבודתו אינה טובה ושלח אותו לביתו.
3. התובע, שלא צרף ראיה מסוג כלשהו לתצהירו, לא גילה גם לא אחרי שהוגש כתב ההגנה, כי חתם על מסמך בשפה האנגלית, בו אישר את תיאור המקרה שמתואר ע"י מר דניאל רפמן החל בכתב ההגנה, עבור דרך תצהירו וכלה בעדותו בפניי.
4. במסמך זה (נספח ב' לתצהיר הנתבעת), מתאר מר רפמן את האירוע שארע לדבריו ביום 14.12.12, במהלכו אכן התובע נשלח לביתו על מנת לשקול כיצד הוא ממשיך בעבודתו לאחר סרב לקבל את מרותו. עוד נכתב, כי מר רפמן אמר לו לשוב עם תשובה למחרת היום למשמרת שלו אלא שהוא לא שב עוד למלון וגם לא יצר קשר.
5. התובע לא הכחיש שהוא חתום על הנספח ולמעשה לא הציג בעדותו כל גרסה עצמאית או שונה להתרחשות האירועים, כפי שתוארה ע"י מר רפמן.
6. יש לציין כי מלבד נספח ב' הנ"ל, העידו על הדברים גם מר רפמן וגם מר דני תמרי, שחתום אף הוא על אותו מסמך (סעיף 6 לתצהירו של מר תמרי ועדותו בעמ' 21 לפרוטוקול).
7. יש לציין כי גרסת הנתבעת עקבית ועולה בקנה אחד עם האמור בדוא"ל מיום 16.12.2012, שנשלח בזמן אמת למנהל המלון (נספח ג' לתצהיר הנתבעת).
8. ביחס לעדותו של התובע, כפי שהדבר משתקף בפרוטוקול, היה קשה לעקוב אחריו לא רק בגלל קשיי שפה מובנים, אלא גם בשל העובדה שתשובותיו לא עוררו אמון רב. כך, למשל, כשנשאל ע"י האב"ד בטרם עדותו, האם הוא חתום על התצהיר, השיב בשלילה. תשובותיו יצרו רושם שהוא בא מראש עם גרסה מובנית ומוכנה וכל אימת שחשב שתשובה חיובית עשויה להזיק לו, השיב בשלילה.
9. מן המקובץ שוכנעתי, כי התובע לא פוטר מעבודתו, אלא החליט לזנוח אותה, ככל הנראה בשל קושי לקבל את מרותו של מר רפמן.
10. לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענתו של התובע כי פוטר ולפיכך, דוחה את רכיבי התביעה המתייחסים לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת.
11. בטרם אפנה לדון ברכיבי התביעה המתייחסים לזכויותיו הנטענות של התובע, הנני דוחה את טענתו כי תלושי השכר 'מפוקפקים', כהגדרתו של התובע.
12. בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו, לא הניח התובע כל הסבר מניח את הדעת לטענה זו והיא נותרה טענה בעלמא. לפיכך, ובהיעדר ראיה לסתור, תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לנכונות האמור בהם.
13. לאור קביעה זו אבדוק את רכיבי השכר השונים שנתבעו ע"י התובע: חופשה שנתית, הבראה, נסיעות ופנסיה. אך בטרם אעשה זאת, אתייחס לרכיב נוסף בכתב התביעה הנוגע להחזר הוצאות רפואיות.
14. גם אם אתעלם מהשינויים באופן ניסוחו של רכיב התביעה, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי קיבל החזר על טיפול שיניים ששילם מכיסו בסך 200 ₪ (עמ' 9 לפרוטוקול מול שורה 26).התובע לא הציג כל אסמכתא להוצאות רפואיות שבהן נאלץ לשאת ועל כן אני קובע כי לא הוכיח את תביעתו ברכיב זה.
15. כאמור, הנתבעת טענה כי נערך עם התובע גמר חשבון (סעיף 10 לתצהירו של מר דני תמרי, מנהל המלון). כפי שעולה מתלוש השכר לחודש ינואר 2013, אשר צורף לתצהיר הנתבעת, שילמה הנתבעת לתובע פדיון חופשה בסך 3,132 ₪ ופדיון דמי הבראה בסך 2,319 ₪.
16. הואיל והתובע לא הציג כל חישוב מטעמו ביחס לסכומים שתבע והואיל וברכיב פדיון דמי ההבראה שולם לו סכום העולה על הסכום שתבע, אני מבכר את החישוב שנערך ע"י הנתבעת, שלא נסתר.
17. מעיון בתלושי השכר עולה כי לתובע שולמו נסיעות מידי חודש בחודשו.
18. ביחס לרכיב הפנסיה, התובע לא הציג כל חישוב לסכום שתבע בסך של 3,000 ₪, ואולם, טענת הנתבעת כי הוא אינו זכאי להפרשות לפנסיה, אינה מקובלת עלי.
19. צו ההרחבה לפנסיית חובה בישראל הוחל על כלל העובדים במשק, למעט עובדים בעלי הסכם מטיב. בוודאי שלא קיימת קבוצת עובדים שהוחרגה מהוראותיו של החוק. לפיכך, בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת היה על הנתבעת להפריש לתובע סכום בשיעור 8.34% (4.16% + 4.18%) בגין שכר קובע בסך של 35,284 ₪ (החל מ- 6 חודשים לאחר תחילת עבודתו), ובסה"כ – 1,178 ₪.
20. בכתב הגנה, טענה הנתבעת כי היא זכאית לקזז דמי הודעה מוקדמת בשל העובדה שהתובע נטש את עבודתו מבלי להודיע על כך. הואיל והתובע השתכר שכר שעתי, ממוצע שכרו החודשי בשנה האחרונה להעסקתו הנו 4,052 ₪.
21. משקבעתי שהתובע זנח את עבודתו ולא שב אליה למרות שנתבקש לעשות כן, רשאית הנתבעת לקזז דמי הודעה מוקדמת בסך של 4,052 ₪, עד לגובה הסכום שהיא חבה לתובע, כאמור לעיל.
22. בנסיבות העניין, ולאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב כסלו תשע"ו, (24 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.