27 ינואר 2015

לפני:

כב' השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

החלטה

1. זוהי בקשה לתיקון כתב תביעה על דרך של הוספת סעד של פיצול סעדים.

2. התובע מועסק החל משנת 1987 בנתבעת. בכתב התביעה שהגיש כנגד הנתבעת נטען כי למרות הוותק הרב של התובע בנתבעת לא בוטח בפנסיה תקציבית אלא בפנסיה צוברת בלבד. התובע טוען כי בהתאם להוראות החוק וההסכמים שחלים על יחסי הצדדים היה על הנתבעת לבטחו בפנסיה תקציבית.

לפיכך עותר התובע לסעד הצהרתי ולפיו יורה בית הדין לנתבעת לצרפו לפנסיה תקציבית.

לחילופין וככל שלא ניתן יהיה להעבירו למסלול פנסיה תקציבית, מבקש התובע כי הנתבעת תפצה אותו על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מביטוחו בפנסיה צוברת במקום פנסיה תקציבית.

3. במסגרת כתב ההגנה מטעמה טענה הנתבעת, בין היתר, כי דין התביעה להידחות או להימחק על הסף בהיעדר כימות.

4 ביום 22.1.14 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה ולפיה ככל שלא תתקבל טענתו כי על בסיס מועד תחילת העסקתו יש לבטחו בפנסיה תקציבית, הרי שהוא מבקש להוסיף ולטעון כי מועד תחילת העסקתו כעובד קבוע ברשות נעשתה בניגוד לדין ולפסיקה.

5. בתגובה טענה הנתבעת כי עילת התביעה, אותה מבקש התובע להוסיף כעת, העוסקת בשאלת מועד מתן הקביעות – התיישנה זה מכבר. כן חזרה הנתבעת על הטענה כי יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר כימות.

6. בהחלטת בית הדין מיום 8.5.14 נקבע כדלקמן:

"הואיל והנתבעת עומדת על טענתה לסילוק התביעה בהיעדר כימות ופירוט, איני רואה טעם בשלב זה ליתן החלטה בדבר תיקון התביעה , בקשה שגם אם תענה בחיוב, יהיה צורך במתן החלטה בבקשה האמורה של הנתבעת. בנסיבות אלו יגיב ב"כ התובע לבקשת הנתבעת..." .

7. בהתאם להחלטה זו הוגשה תגובת התובע במסגרתה נטען כי הסעד העיקרי המבוקש הוא כי המשיבה תצרפו לפנסיה תקציבית. סעד זה הינו סעד הצהרתי אשר אינו דורש כימות . הדרישה החלופית נועדה למקרה ובו התביעה לסעד הצהרתי תתקבל אך ייקבע כי מטעמים חיצוניים לא ניתן להכלילו בפנסיה תקציבית.

עוד נטען כי קבלת טענות הנתבעת תגרום לתובע להוציא הוצאות אדירות למינוי אקטואר ותשלום אגרה , כאשר כלל לא בטוח כי יהיה בכך צורך.

באשר לטענת ההתיישנות, ציין התובע כי קיבל את המסמכים הרלוונטיים למחלוקת בדבר קבלת קביעות לאחר הגשת התביעה ולפיכך זה המועד בו נודעו לו העובדות המקימות את עילת התביעה הנוספת.

8. ביום 10.8.14 ניתנה החלטת בית הדין, כדלקמן:

" לאחר עיון בעמדות הצדדים להלן החלטתי:

1. לעניין טענת ההתיישנות. מקובלת עלי עמדת ב"כ התובע כי בשלב זה אין למנוע מהתובע לתקן תביעתו ע"י הוספת סעיפים 24-26 לכתב התביעה. טענתו של התובע ,לפיה מחלוקת זו בדבר קבלת הקביעות נודעה לו רק לאחר קבלת מסמכים מהנתבעת ועל כן חלה בעניין זה הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, טעונה בירור עובדתי שמקומו בהליך לגופו. משכך, אין מקום למנוע מהתובע לתקן תביעתו תוך הוספת עילה זו.

2. לעניין כימות התביעה. גם בכתב התביעה המקורי וגם בנוסח המתוקן, קיימת עילה חלופית שעניינה כימות הנזק הכספי שנגרם לתובע עקב אי ביטוחו בפנסיה תקציבית וחיוב הנתבעת בנזק זה. עילת תביעה זו לא כומתה.

מדובר בתביעה כספית הטעונה כימות כבר בשלב הגשת התביעה. לא מצאתי מקום לפטור את התובע מכימותה של עילה זו ותשלום אגרה כדין בגינה וזאת בהתאם לפסיקה ברורה של בית הדין הארצי (ע"ע 1193/04 רפופורט נ. רשות שדות התעופה, ע"ע 220/03 אגרס נ. רשות הנמלים, דב"ע 3-217 אגודה ארצית נ. הבנק הבינלאומי הראשון).

נוכח האמור יגיש התובע כתב תביעה מתוקן הכולל כימות של עילת התביעה החלופית וזאת עד ליום 30.9.14.

ההכרעה בשאלת ההוצאות בגין תיקון התביעה תינתן לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן כאמור.

עיון 1.10.14".

9. לאחר מתן החלטה זו הודיע התובע כי הסכום שנדרש על ידי אקטוארים לכימות התביעה אינו תואם את יכולותיו הכלכליות. לכן ומאחר והדרישה לפיצוי כספי הינה סעד חלופי בלבד, התובע מבקש להוסיף לכתב התביעה סעד של פיצול סעדים ביחס לסעד החלופי.

10. בתגובה לכך, טוענת הנתבעת כי אין לקבל את הודעת התובע ביחס לאי כימות תביעתו, לאור העלות הכספית הנלוות לכימות ולאור העובדה כי ניתן לפצל את הדיון בהתייחס לסעד החלופי. לטענת הנתבעת התובע עושה דין לעצמו, כאשר מחד לא הגיש בר"ע על ההחלטה שניתנה ביום 10.8.14 ובמקביל במסווה של הודעה מבהיר כי לא יבוצע הכימות.

הנתבעת חוזרת על עמדתה כי יש לכמת את התביעה , לרבות תשלום אגרה כדין. טענת התובע בדבר מסוגלותו הכלכלית נטענה בעלמא ואף מבלי שצורף תצהיר להודעה. משבחר התובע להגיש תביעה כנגד הנתבעת עומדת לנתבעת הזכות לעמוד על מהות התביעה , להכין את הגנתה כדבעי כמו גם לאמוד את הכדאיות הכלכלית של ניהול ההליכים תוך שקילת סיכונים- סיכויים.

הנתבעת מודיעה כי היא מתנגדת לפיצול הסעדים המבוקש, שמשמעותו אינה אלא כי ידחה הדיון בסעד נוסף, הנובע מאותה עילה.

11. כאמור לעיל, בהחלטת בית הדין מיום 10.8.14 נקבע כי על התובע לכמת תביעתו גם באשר לסעד החלופי. בקשת התובע לתיקון כתב התביעה יש בה משום ניסיון לעקוף את החלטת בית הדין.

הדרך הראוייה להשיג על החלטה זו היא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור, דבר שלא נעשה על ידי התובע, מטעמים השמורים עמו. מטעם זה בלבד אין לקבל את הבקשה.

12. אף לגופם של דברים לא מצאתי לקבל את האמור בבקשה.

בית הדין הארצי לעבודה סיכם את ההלכה בעניין כימות תביעות בע"ע 1193/04 מרים רפפורט ו-22 אחרים נ' רשות שדות התעופה (מיום 30.1.06), שם נקבע כי "דרך המלך בשמיעת תובענות היא לשמוע את ההליך כולו, מעשה מקשה אחת."

ככלל כאשר עילת התביעה היא אחת אין לפצלה למספר תביעות, יש לתבוע את כל הסעדים בגין אותה עילה בתביעה אחת. כאשר לא נתבעו כל הסעדים בכתב התביעה דרך המלך היא תיקון כתב תביעה ולא פיצול סעדים.

הלכה פסוקה היא כי הכלל לפיו אין לאפשר פיצול סעדים מבוסס בין היתר על השאיפה שלא להטריד את הנתבע מספר פעמים באותו עניין, כמו גם הרצון להמנע מלהעמיס על המערכת שלא לצורך, לגרום לביזבוז משאבים וזמן, הן של הצדדים והן של המערכת. (ראו ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד(1) 813).

מכתב התביעה עצמו ומן הנאמר על ידי התובע עצמו עולה כי אין כל הצדקה עניינית לפיצול הסעדים. הסעדים המבוקשים הם צו עשה או לחליפין פיצוי כספי. סעדים אלו נובעים מאותה עילה של אי ביטוח התובע במסלול של פנסיה תקציבית.

משמעות מתן היתר לפיצול סעדים אינו אלא כי יידחה הדיון בסעד החלופי, שעה שכיום בחלוף כ- 30 שנה מאז מועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת, אך סביר כי לא ניתן יהיה להעבירו למסלול של פנסיה תקציבית אף אם עמדה לו הזכאות לכך בעבר.

13. נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

על מנת למנוע מחיקתה של התביעה על הסף, ניתנת שהות לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן ומכומת כמפורט לעיל וזאת עד ליום 1.3.15.

לא יוגש האמור עד למועד זה, תמחק התביעה.

התובע ישא בהוצאות הנתבעת ללא קשר להליכים הבאים בסך 2,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ה, (27 ינואר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.