<#2#>

<#3#>

החלטה

1. זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים], התשנ"ו (להלן: "החסד"פ"), על רקע כתב אישום המייחס לו לכאורה עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, כניסה למקום צבאי לפי סעיף 115 רישא לחוק, ניסיון לגניבת נשק לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 25 לחוק, ניסיון להובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא בצירוף סעיף 25 לחוק, ניסיון לסחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק.

2. כללי

מחמוד אבו קוידר (להלן: "מחמוד"), אזרח ישראלי המתגורר בפזורה בנגב, נהג במשך שנים לאסוף כדורים לרובה ולעשות שימוש באבק השריפה לצורך הכנת פצצות, ובמהלך שנת 2012, גם מטעני צינור עם אבק שריפה, בין היתר, על מנת להכין מטענים ולעשות בהן שימוש נגד כוחות מטעם המדינה, לאחר שלמד כיצד להכין מטענים וחומרי נפץ ממידע ברשת האינטרנט. מחמוד גם התבטא ברשת האינטרנט, בה הציג עצמו בדף פייסבוק כ"אלותוחיד וגיהאד", נגד מדינת ישראל וניסה ליצור קשר עם גורמי טרור שונים, הפועלים בין היתר, להשמדת מדינת ישראל.

המשיב הכיר את מחמוד, במסגרת לימודיהם המשותפים בבית ספר תיכון בבאר שבע לפני מספר שנים.

אברהם דהן (להלן: "אביב"), המכונה גם "אביב" הוא חברו של המשיב, אשר במועד הרלוונטי לכתב האישום היה חייל ששירת בצה"ל ונמצא בבסיס צריפין.

3. עובדות כתב האישום

א. נטען, כי במועד סמוך לחודש נובמבר 2012, נפגש מחמוד והמשיב, בבאר שבע. המשיב ביקש ממחמוד שיסיע אותו לאשקלון ובדרך לשם הציע לו לקשור קשר עמו ועם אביב, לגנוב מצה"ל נשק ותחמושת, ולמכור אותם תמורת רווח כספי. מחמוד הסכים והצטרף לקשר.

ב. בהמשך נטען כי השלושה נפגשו בבסיס הצבאי צריפין (להלן: "הבסיס"), לשם נסעו מחמוד והמשיב. נטען כי מחמוד המתין מחוץ לבסיס והוריד את המשיב, ליד פרצה בגדר הבסיס שם המתין לו אביב. עוד נטען, כי המשיב נכנס לבסיס מבעד הפרצה בגדר, בתיאום עם אביב וחיפשו בבסיס אחר נשק שניתן לגנוב אותו, אולם לא עלה בידם לאתר נשק שאינו בהשגחה, ולבסוף ויתרו השניים על התוכנית. המשיב יצא מהבסיס ועזב את המקום עם מחמוד.

4. טענות ב"כ המבקשת

ב"כ המבקשת עתר להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. לטענתו, קיימת תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב בעבירות המיוחסות לו, הכוללת את הודאותיו של המשיב במהלך העימות עם שותפו מחמוד ושותפו אביב, הודעות מחמוד המפלילות את המשיב, הודעות אביב הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו.

באשר לעילת המעצר נטען, כי קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן המשיב במעשיו מסכן את ביטחון הציבור, בכך שהוא מנסה לגנוב נשק, מבסיס צבאי, למען בצע כסף, ומערב חייל ואזרח בתכנון זה. עוד נטען, כי קיים חשש להימלטות בשים לב, כי למשיב אין כתובת מגורים קבועה. עוד נטען כי לחובת המשיב, הרשעות קודמות בעבירות רכוש ומרמה וכן תיקים תלויים ועומדים נגדו בבית משפט השלום בגין עבירות רבות של קניין רוחני ומרמה.

לפיכך, טען ב"כ המבקשת, כי אין כל חלופה שיש בה להבטיח את מטרת המעצר ועל כן עתר להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

5. טענות ב"כ המשיב

מנגד, לשיטת ב"כ המשיב לא קיימות ראיות לכאורה לחובת המשיב. נטען, כי הראיה העיקרית ולמעשה הבלעדית כנגד המשיב, הינה עדותו המפלילה של מחמוד (להלן: "השותף"), עדות שותף מצריכה תוספת ראייתית מסוג חיזוק או סיוע. חיזוק כאמור לא נמצא לשיטת הסנגור, הואיל והעימות שנערך לא הונצח בתיעוד חזותי או קולי, כנדרש על פי החוק. טענה נוספת הינה פגיעה בזכות ההיוועצות בעורך-דין. נטען, כי זכות ההיוועצות הופרה, שכן המשיב ביקש להיוועץ בסנגורו ולא ניתן לו. עוד לעניין זה נטען, כי המשיב אוים על ידי חוקריו. עוד נטען, כי הובטח לו, כי ישוחרר אם ישתתף בעימות. לעניין זה מפנה ב"כ המשיב לבש"פ 9220/12, שלמה עדי פרץ נ' מדינת ישראל.

באשר לטענת המבקשת, כי אין חובה לתעד את העימות, הואיל ועסקינן בעבירות ביטחוניות. נטען, כי אין לקבל טענה זו, הואיל וסוג העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות נעדרות כל פן ביטחוני. מה גם, לא נטען על ידי המבקשת, כי המשיב היה מודע להשתייכותו לכאורה של מחמוד לארגון טרוריסטי כלשהו. גם אותו מחמוד לא טוען, כי המשיב ידע על כך. כמו כן, מלבד ההזהרה בעימות הכוללת בין היתר, בגין עבירות ביטחון, לא הוזהר המשיב בהודעתו מיום 30.12.2012, בעבירות ביטחון.

מכל האמור לעיל, סבור הסנגור, כי יש לקבוע שלא קיימות ראיות לכאורה ועתר לשחרר את המשיב בתנאים שיבטיחו התייצבותו למשפט.

6. ראיות לכאורה

הודעתו של מחמוד אבו קוידר מיום 26.12.12 –

לשאלת החוקר: ספר לי על ניסיון גניבת רובה ה-M16.

השיב: "זה היה בערך בחודש יולי יש לי חבר ששמו אלמוג מבאר-שבע בערך גילו 22 שנה, אני והוא היינו יושבים באשקלון, עישנו נרגילה, במהלך הישיבה אלמוג דיבר עם חבר שלו ששמו אביב כהן משדרות, אביב הציע לאלמוג לבוא אליו לבסיס צריפין על מנת לנסות לגנוב M16 ואז אני ואלמוג נסענו ברכב שהיה לי בסביבות השעה תשע בערב... הגענו לבסיס צריפין... אלמוג ירד מהרכב ונכנס לבסיס. אני החניתי את הרכב בחנייה שהייתה באזור... לאחר כשעה וחצי בא אלי אלמוג לאוטו ולא קרה כלום וחזרנו לאשקלון.

לשאלת החוקר: למה הלכת עם אלמוג לבסיס בעת הניסיון לגניבת הנשק?

השיב: "בגלל שהיה לי אוטו, והציע לי שננסה לגנוב רובה על מנת שאני אעזור לו למכור את הרובה אחרי הגניבה... איך שהבנתי אחרי שאלמוג נכנס לבסיס לא מצא נשק ללא השגחה בסוף יצא מהבסיס..."

הודעת של מחמוד אבו קוידר מיום 31.12.12 - בהודעתו מחמוד מזהה את תמונתו של המשיב ומוסר, כי הוא ניסה לגנוב נשק, יחד עם אביב.

הודעת של מחמוד אבו קוידר מיום 2.1.13 – מחמוד חוזר ומאשר, כי נסע ביחד עם המשיב לבסיס וזאת במטרה לגנוב נשק מתוך הבסיס.

הודעתו של אברהם דהן מיום 8.1.13 –

לשאלת החוקר לפיה מוצגת בפניו אמרת מחמוד מיום 2.1.13 לפיה מחמוד נסע יחד עם אלמוג לאשקלון והגיעו לבסיס בו אתה משרת ואלמוג נכנס לבסיס דרך הפרצה בגדר וכעבור שעתיים אלמוג יצא מהבסיס לאחר שלא הצלחתם לגנוב 16M?

השיב: "לא זכור לי דבר כזה... לא היה ולא נברא..."

למעשה, מעיון בהודעותיו של אברהם דהן, מאשר, כי מכר בכמה הזדמנויות כדורים למחמוד, אם כי, למיטב הבנתו, היו לצורכי מסחר בנחושת, ותו לא.

דו"ח ביצוע עימות מיום 10.1.13 (בין המשיב למחמוד): בעימות מאשר מחמוד כי הוא מכיר את המשיב, כן מאשר כי הכיר אותו במסגרת לימודיהם בבית ספר "עמל" בבאר שבע. עוד עולה מהעימות כי השניים נפגשו לפני חודשיים בבאר שבע. עוד מסר מחמוד כי הסיע את המשיב לאשקלון לפגוש את החברה שלו ובדרך סיפר לו המשיב על חברו (אביב) שיכול לגנוב נשק וכדורים מהבסיס. המשיב מאשר את דבריו של מחמוד כי נסעו יחד לאשקלון, וכי דיבר עם אביב וקבעו להיפגש בבסיס. עוד מוסר המשיב כי אביב ביקש ממנו להיכנס לבסיס דרך הגדר, ומשם המשיב נכנס לבסיס. עוד מאשר המשיב כי דיבר עם מחמוד ואביב על נשק ונכנס לבסיס במטרה לגנוב נשק משם.

לשאלת החוקר: אתה לקחת מגבת על מנת לגנוב נשק מהמקלחת

ת: נכון ולא הסתדר כי לא היו שם חיילים.

דו"ח ביצוע עימות מיום 13.1.13 (עימות בין המשיב ואביב): בעימות (הערת החוקר במהלך העימות: אברהם עושה סימנים בידיים למשיב וללחוש מילים לא מובנות). מהעימות עולה כי אברהם מנסה להשפיע על המשיב ולגרום לו לשתוק. המשיב עצמו מוסר בפניו של אברהם כי הגיע לבסיס במטרה לגנוב נשק.

אברהם: מה אמרת?

המשיב : שבאתי לקחת נשק ולא הסתדר.

אברהם: תסתום אין לך כלום יא בן זונה הכל מוקלט.

המשיב: נו פתחתי.

גרסת המשיב - המשיב נחקר במשטרה ומסר הודעה אחת מיום 30.12.12 – בהודעתו מאשר, כי בערך לפני חודשיים ביקר בבסיס אצל חבר. אולם לדבריו, לא ניסה לגנוב נשק. עוד עולה מחקירתו, כי הוא מכיר את מחמוד אבו קוידר ומזהה אותו על-פי תמונה שהוצגה בפניו.

7. דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפניי, הנני קובע, כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיב במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, וזאת כנדרש על-פי המבחנים שנקבעו בהלכת "זאדה", לפיו בשלב זה של הדיון נבחן הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראייה.

עיקר התשתית הראייתית מבוססת בראש ובראשונה על העימותים שנערכו בין המשיב למחמוד ובין המשיב לאביב. למעשה, עיון בעימות בין מוחמד לבין המשיב, מאשר המשיב את גרסתו של מחמוד אבו קוידר ביחס לנסיבות הנסיעה ומטרת הנסיעה לבסיס הצבאי צריפין, שם משרת אביב דהן, כמפורט לעיל. כך הם פני הדברים גם בעימות שנערך בין המשיב לבין אביב. עוד קיימות הודעותיו המפורטות של מחמוד אבו קוידר מיום 25.12.2012, 26.12.2012, 31.12.2012, המפרטות את ההיכרות הן עם המשיב והן עם חברו החייל אביב דהן.

באשר לטענות הסנגור - ראשית, כי העימות שנערך בין המשיב לבין מחמוד, שלמעשה הוא בבחינת הראיה המרכזית המפלילה את המשיב, לא הונצח כמתחייב על פי החוק בתיעוד חזותי או קולי כפי שתועד העימות שנערך בין המשיב לבין אביב דהן. שנית, הפרת זכות ההיוועצות עם עורך דין במסגרת העימות. אין ממש בטענות הסנגור, בשים לב, כי החקירה מראשיתה עסקה בעבירות ביטחון – סעיף 17 (לא תחול החובה לתעד חקירת חשוד בתיעוד חזותי או קולי לפי סעיפים 7ו-11 על חקירת חשוד בעבירות ביטחון) (להלן: "הוראת השעה"), ולעניין זה ראה החלק הכללי לכתב האישום. יתרה מכך, כבר נקבע בפסיקה, כי עבירות בנשק יש בהן פן ביטחוני בנסיבות המתאימות.

באשר לזכות ההיוועצות – מעיון באמרת המשיב מיום 30.12.2012, עולה, כי הובהר למשיב אודות הזכות העומדת לו בדבר ההיוועצות בעורך-דין, כך גם בעימות, ואף השיב המשיב, כי הוא מבין את הזכות. גם לגופם של דברים, אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין בנסיבות, וכנגזרות – אין לו השלכה מיידית על שאלת המעצר (ראה לעניין זה בש"פ 9220/12, פרץ נ' מדינת ישראל, פיסקה 11, עוד לעניין זה ראה ע"פ 10449/08, אבו עסא נ' מדינת ישראל, וכן ראה בש"פ 642/13, פלוני נ' מדינת ישראל מיום 24.01.2013, שם אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, בעמ"י 44709-01-13).

באשר ליתר הטענות של הסנגור, כי המשיב אוים על ידי חוקריו והובטח לו, כי אם ישתתף בעימות ישוחרר – גם טענות אלה מקומן להתלבן במסגרת ההליך העיקרי ולא בשלב בחינתן של ראיות לכאורה.

8. גם לאחר שקבעתי דבר קיומן של ראיות לכאורה וכן קיומה של עילת מעצר לחובת המשיב, הדיון יידחה בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21ב לחסד"פ לקבלת תסקיר מעצר שיבחן אם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות חלופה.

9. קובע להמשך דיון וקבלת תסקיר מעצר ליום 04.03.2013 שעה 10:30.

10. המשיב יובא לדיון באמצעות שב"ס.     

עותק ההחלטה יישלח לשירות המבחן.

חומר החקירה הוחזר לב"כ המבקשת.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ל' שבט תשע"ג, 10/02/2013 במעמד הנוכחים.