לפני תביעת שיבוב בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקים שארעו לרכב המבוטח ביום 16.12.11.

1. לטענת התובעת, הרכב חנה כדין ברחוב ויצמן 71 בתל-אביב, כאשר למחרת היום הגיעו שוטרים לבית הנהג והודיעו לו כי רכבו ניזוק עקב קריסת עץ. הנהג הבחין כי ענף עבה נפל מהעץ תחתיו חנה הרכב, על גג הרכב ועל מכסה המנוע.

התובעת טענה כי אינה יודעת ואין לה האפשרות לדעת מהן הנסיבות הממשיות שגרמו לארוע, וכי הנזק מתיישב יותר עם אי שמירת הנתבעת על מידת הזהירות מאשר עם שמירתה. לפיכך טענה כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבעת, בהתאם לכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". כן טענה כי הארוע נגרם ע"י "דבר מסוכן" ובשל רשלנות הנתבעת.

2. הנתבעת, עיריית תל-אביב, טענה בכתב הגנתה כי אין בטענות התובעת כדי להעביר אל הנתבעת את נטל ההוכחה וכי הנתבעת פעלה באופן סביר, כרשות מקומית סבירה, למניעת ארועים מסוג זה, לרבות בדיקות תקופתיות של העצים.

3. בדיון שנערך בפני העיד הנהג ברכב התובעת כי החנה את הרכב במקום האמור, כפי שמורגל היה לעשות, כאשר לא הבחין בדבר חריג בעץ הספציפי. לאחר המקרה, הגיע נציג הנתבעת לגזום את העץ. הנהג, למעשה, לא הבחין בהתרחשות הארוע עצמו ולא ידע מדוע נפל ענף העץ על הרכב.

4. מטעם הנתבעת העידה הגברת מיכל נהרי, אגרונומית במחלקה לגנים ונוף בעיריית ת"א. העדה הצהירה כי קיים נוהל טיפול בעצים במרחב ציבורי אצל הנתבעת ולפיו אחת לשנה בודקים המפקחים את העצים בהתאם לנוהל ומדווחים על עץ הטעון טיפול ו/או בדיקה אגרונומית. הבדיקה מתבצעת לפני עונת החורף. הבדיקה הויזואלית אורכה "כמה רגעים". המפקחים הינם מפקחי גינון בעלי הכשרה בתחום, הנדסאי נוף או טכנאי נוף.

ברחוב ויצמן נערכה בדיקה ע"י מפקח, גנן מומחה, כחודש לפני מועד הארוע ולא נתקבל ממנו דיווח ביחס לעץ הספציפי שחלקו קרס על רכב התובעת. בדיעבד נתגלה בעץ ריקבון פנימי שגרם לנפילת הענף. בדיקת העצים מתבצעת תוך בחינה ויזואלית ולא ניתן היה לגלות את קיומו של הריקבון בעץ באמצעות הבדיקות שעורכת הנתבעת.

בחקירתה הנגדית העידה כי הנוהל הקיים אצל הנתבעת איננו מכיל הוראות בדבר אופן ביצוע הבדיקה. בדוח הבדיקה שבוצעה בפועל לא מצוין אילו עצים נבדקו, אלא רק מימצאים שליליים, היינו, כאלה המצריכים טיפול. לפי הדוח שנמסר לעדה, נרשם כי לאחר הביקורת נערך גיזום חלקי, אך לא ניתן לדעת האם היה צורך בגיזום העץ הספציפי שחלקו נפל באירוע. משנשאלה איזה סוג בדיקה ערך המפקח בביקורת, השיבה כי עליו ליתן מענה לענין זה.

5. עד נוסף מטעם הנתבעת, המפקח אשר נטען כי ערך את הבדיקה ברחוב ויצמן כחודש לפני הארוע, לא התייצב למתן עדותו, מפאת שסירב לענות על דרישות הבדיקה של מאבטחי משמר בתי המשפט בטרם כניסתו למתחם בית המשפט ועזב את המקום.

6. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי אין חולק אודות אופן התרחשות האירוע, כי העדות מטעם הנתבעת הינה עדות שמיעה, לא הובאו אסמכתאות באשר לבדיקת העץ הספציפי והנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי לא התרשלה.

7. ב"כ הנתבעת טענה כי לא ניתן לבחון ולבדוק כל עץ בתחום אחריותה של הנתבעת מידי יום ביומו ולכן לא ניתן לחייב את הרשות המקומית בגין כל מפגע. גם הנהג מטעם התובעת לא הבחין בבעיה כלשהי בעץ. העדה העידה כי לא נתקבלה כל התרעה או תלונה מתושבים על מפגע כלשהו. העדה העידה על בדיקת העצים אחת לשנה. העץ הספציפי נבדק כחודש לפני הארוע ע"י מפקחים מנוסים והטעם בגינו נפל הענף מהעץ ממילא לא יכול היה להתגלות בבדיקת המפקחים. היה על התובעת לתמוך את תביעתה בחוות דעת מומחה ולשכנע כי התרחשות נזק מסוג זה היתה בגדר ציפיותה של הרשות הסבירה והתרחשותו היא כתוצאה מרשלנותה. לפיכך, ומשלא הוכחה רשלנות הנתבעת, יש לדחות את התביעה.

8. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בטיעוני הצדדים ובמוצגים שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה, מהנימוקים שלהלן:

א. למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים אודות התרחשות הארוע נשוא התביעה, כנטען ע"י התובעת. על כך העיד נהג התובעת, וראה גם הודעת הנהג במשטרת ישראל – ת/1, הודעה על מקרה הביטוח – ת/2 ותמונות המתעדות את הענף העבה של העץ על רכב מבוטח התובעת – ת/4. אין אף חולק כי המפגע הוסר ע"י נציג הנתבעת לאחר המקרה וכי הענף נפל מעץ המצוי בקרקע שבשליטתה של הנתבעת.

ב. סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח – 1968, קובע את הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו", בהתקיים שלושה תנאים:

1. לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק.

2. הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו.

3. ארוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי נקט זהירות סבירה.

במידה שהוכח קיומם של שלושת התנאים האמורים, כי אז עובר נטל השכנוע לנתבע להוכיח כי לא התרשל (ראה ע"א 241/89 ישראליפט תשל"ג בע"מ נ' הינדלי ואח' ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק).

ג. במקרה דנן, לתובע לא היתה ידיעה או היכולת לדעת מה הנסיבות שהביאו לנפילת הענף.

כמו כן, הצדדים אינם חולקים על כך שהעץ מצוי היה בשטח ציבורי בבעלות הנתבעת ובחזקתה וכי לנתבעת, כעירייה, חובת זהירות כלפי המבקרים בשטח זה ועליה למנוע סיכונים ומפגעים בתחומה ולתחזק את העצים המצויים בתחום שיפוטה (כנגזרת מחובתה הסטטורית לפי סעיפים 35-37 לפקודת הנזיקין וסעיפים 235 ו – 249(9) לפקודת העיריות [נוסח חדש], 1964).

נפילת העץ במקרה זה מתיישבת יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה, שהרי אין זו דרכם של עצים ליפול כדבר שבשגרה.

לא נטען ולא הוכח קיומו של ארוע חריג שיכול היה להשפיע על נפילתו, זאת בייחוד שעה שהנתבעת טוענת כי העץ נפל נוכח ריקבון פנימי (בלא חוות דעת או אסמכתא) וכאשר העדה הצהירה כי לעיתים ניתן להבחין בכך במסגרת הבדיקה החיצונית.

ד. בהתקיים כל שלושת התנאים האמורים לעיל, נטל השכנוע עובר לנתבעת, לפי סעיף 41 לפקודה, להוכיח כי לא התרשלה.

האם הנתבעת עמדה בנטל זה?

ה. עדת הנתבעת הצהירה כי העצים בתחום שיפוטה של הנתבעת נבדקים אחת לשנה וכי בוצעה בדיקה במקום בו התרחשה התאונה כחודש לפני התאונה. בנסיבות אלה מתייתר הצורך לבחון האם תדירות הבדיקות המבוצעות בפועל ע"י הנתבעת הינה אכן תדירות ראויה וסבירה, ונותר לדון בנסיבות המקרה הקונקרטי שבפני, בשים לב לכך שהבדיקה של הנתבעת בוצעה, כטענתה, כחודש לפני האירוע.

ו. המפקח, אשר ערך בפועל את הבדיקה הנטענת כחודש לפני האירוע, לא העיד מטעם הנתבעת. האם אכן העץ הספציפי נבדק הלכה למעשה במסגרת אותה ביקורת, באיזה אופן ומה היו תוצאות אותה בדיקה – על כל אלה יכול היה להעיד המפקח בלבד. עדות העדה בהקשר זה הינה בגדר עדות שמיעה.

העדה אף ציינה בהגינותה כי לא ניתן לדעת האם הדיווח השלילי שנתקבל אודות הצורך בגיזום ניתן ביחס לעץ הספציפי, אם לאו. לא ניתן היה לבחון את טענת העדה כי לא ניתן היה להבחין בסימנים מתאימים לגילוי הפגם בעץ שהוביל לנפילת הענף. היא אף הצהירה כי לעיתים ניתן לראות בבדיקה סימנים של ריקבון פנימי ולעיתים לא ניתן להבחין בהם. תוצאות הביקורת ממילא לא הוגשו, וכאמור, לא הובאה עדות ישירה באשר לאופן התנהלותה של זו ולמהות הבדיקה שנערכה, ככל שנערכה.

בנסיבות אלה, הנתבעת לא הביאה לעדות עד רלוונטי מטעמה. בהתייצבות המפקח בכניסה לבניין בית המשפט תוך שהינו מסרב לבדיקות משמר בתי המשפט, אין הצדקה לאי הבאת אותה עדות רלוונטית מטעם הנתבעת.

לפיכך הנתבעת למעשה לא הוכיחה כי העץ הנדון אכן נבדק במסגרת הביקורת שנערכה ברחוב ויצמן כחודש לפני האירוע. לא ניתן לקבוע מימצא באשר לאופן בו בוצעה הבדיקה ולאיכותה והאם האירוע יכול היה להימנע. הנתבעת אף לא הראתה בחוות דעת את סיבת נפילת העץ, כטענתה, והאם ניתן היה לגלותה מבעוד מועד. נוהל העבודה לא הוגש וממילא המפקח לא העיד אודות ביצועו בפועל.

ז. לאור האמור וכאשר מלוא המידע, בנסיבות המקרה דנן, מצוי בידי הנתבעת, זהו המקום לקבוע כי ארוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר עם המסקנה שנקטה בזהירות סבירה על מנת למנוע התרחשות הארוע. הנתבעת לא עמדה בנטל להראות כי לא התרשלה.

9. באשר לנזקים הנתבעים, התובעת צרפה חוות דעת שמאי מטעמה. חוות דעת נגדית לא הוגשה והשמאי לא נחקר על חוות דעתו. כך גם צורף אישור בגין שכר טרחת השמאי והעתק ההמחאות ששילמה התובעת למבוטחה.

10. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 11,529 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 24.1.12, בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עד התובעת כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ה, 30 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.