רקע

1. העונש הראוי בגין ייבוא ביצים משטחי האזור, מבלי שהביצים עברו תהליכי מיון ובקרה, ותוך סיכון בריאות הציבור.

1. 2. הנאשמים הורשעו בהתאם להודאתם בעובדות כתב האישום בעבירות הבאות:
2. א. עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, לפי סעיף 218 רישה לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
3. ב. שימוש במסמך מזויף, לפי סעיפים 414 ו-420 לחוק.
4. ג. שיווק ביצים שלא כדין, בניגוד לתקנות 2,4,6,7,9 לתקנות בריאות הציבור (מזון) (שיווק ביצי מאכל), תשנ"ד-1994, יחד עם סעיפים 22 ו- 23 לפקודת בריאות הציבור (מזון) (נוסח חדש) תשמ"ג-1983.
5. ד. הובלת ביצי מאכל שאינן מוחתמות וללא תעודת משלוח, בניגוד לתקנות 15(ה) ו-45(1) לתקנות המועצה לענף הלול (הסדרת ייצור, מיון ושיווק), תשכ"ח- 1968, יחד עם סעיף 69 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ"ד- 1963.
6. ה. ייבוא מוצרים מבעלי חיים ללא היתר, בניגוד לתקנה 2 לתקנות מחלות בעלי חיים (ייבוא וייצור מוצרים מבעלי חיים), תשמ"ח- 1988, יחד עם סעיף 28 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה- 1985.
7. 3. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 4.9.11, במחסום נעלין, הוביל נאשם 2 עבור אדם, באמצעות נאשם 1, 768 תבניות, כשבכל תבנית 30 ביצים, בסך הכל 23,040 ביצי מאכל (להלן: "הביצים"). נאשם 1 הוביל את הביצים משטחי יהודה ושומרון ממקור שאינו ידוע, והעבירן לתוך שטחי מדינת ישראל. 3,600 ביצים היו חתומות בחותמת "עשת שי", ואילו 19,440 ביצים היו חתומות בחותמת "הולנדר", הנחזות להיות חותמות של קבלנים מורשים לשיווק ביצי מאכל. הביצים לא היו ארוזות באריזה סגורה, לא מוינו בתחנת מיון, לא היו מסומנות בתאריך האחרון לשיווק ולא היו מוחתמות בחותמת של קבלן מורשה לשיווק ביצים. הנאשמים הובילו את הביצים ברכב ללא יחידת קירור, בטמפרטורה העולה על 20 מעלות צלזיוס. הנאשמים הובילו את הביצים ללא תעודת משלוח של המועצה לענף הלול להובלת ביצים. הנאשמים התכוונו לשווק ולהפיץ את הביצים, אך בטרם הספיקו לעשות כן, נתפסו בידי שוטרי משמר הגבול.

טיעוני הצדדים

1. 4. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד רחל וידל, מדובר בעבירות שעניינן בריאות הציבור. הביצים הובלו למדינת ישראל בתת תנאים. המאשימה טענה כי הנאשמים ציינו שהביצים היו יומיים בתוך המשאית ללא קירור, וכי אלו התנאים האופטימאליים להתפתחות חיידקים. לטענת המאשימה, גם אם נכונה טענתם של הנאשמים כי הם אך הועסקו על-ידי אחר, היה עליהם לדעת כי לביצים שמעמיסים מהשטחים, אין משווק מורשה. המאשימה טענה כי גם כאשר נתפסו הנאשמים, הם נאבקו על הסחורה שלהם. לטענת המאשימה, מדובר בעבירות כלכליות שהינן קלות לביצוע, ובצידן רווח כלכלי גבוה, ולכן עתרה להטיל על הנאשמים עונש מרתיע. המאשימה ביצעה הבחנה בין נאשם 1 לנאשם 2, בשל העובדה שיש הבדל בין מי שביצע את העבירה בפועל לבין מי ששלח אותו לבצע את העבירה. המאשימה ציינה כי אילו היה מדובר אך בעבירה של ייבוא ביצים, ולא בעבירה שכוללת בה גם זיוף, היה מדובר בעבירה מנהלית, ועל הנאשמים היה מוטל קנס בסך 29,200 ₪. החישוב שערכה המאשימה הינו קנס של 800 ₪ לכל 600 ביצים. על כן, עתרה המאשימה להטיל על נאשם 1, 5 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות, ואילו על נאשם 2, עתרה להשית 5 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ₪ והתחייבות.
2. 5. לטענת נאשם 1, הוא היה נהג שכיר ולא ידע כי תעודות המשלוח מזויפות. לטענתו, הוא נשוי ואב ל-3 ילדים והינו מפרנס יחיד.
3. 6. לטענת נאשם 2, הוא לוקח אחריות על מעשיו, אם כי אדם אחר "השתמש בו". הנאשם ביקש התחשבות במצבו. לדבריו, הוא בן 48, נשוי ואב לחמישה, אשר עבר הליך שיקומי בנושא גמילה מסמים.

דיון וגזירת הדין

1. 7. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי מן הראוי להטיל על הנאשמים קנס משמעותי.
2. בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו סיכון בריאותו של הציבור. זאת כאשר עסקינן בביצים שלא עברו את הבדיקות הנדרשות, אינן ארוזות כהלכה, לא עברו מיון ואינן מסומנות בתאריך אחרון לשיווק. עבירת השימוש במסמך מזויף פוגעת אף בערך מהימנותם של מסמכים, כאשר ביצה חתומה בחותמת מזויפת, דינה כדין מסמך מזויף.
3. 8. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי נגרמה פגיעה משמעותית בערך המוגן. הנאשמים התכוונו לשווק ולהפיץ בשטח מדינת ישראל 23,040 ביצי מאכל שלא היו ארוזות באריזה סגורה, לא מוינו בתחנת מיון, לא היו מסומנות בתאריך האחרון לשיווק, לא היו מוחתמות בחותמת של קבלן מורשה לשיווק ביצי מאכל והובילו את הביצים ברכב ללא יחידת קירור, בטמפרטורה העולה על 20 מעלות צלזיוס. במעשים אלה יש כדי לסכן את בריאות הציבור באופן ממשי.
4. 9. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב כמפורט להלן:
5. א. בת"פ (י-ם) 9317-08 מדינת ישראל נ' אלדין (3.2.11), הורשע הנאשם, בעל עבר פלילי, בביצוע עבירות דומות (כ- 34,560 ביצים), ונגזרו עליו 31 ימי מאסר בפועל, קנס בסך 10,000 ₪ והתחייבות.
6. ב. בת"פ (עכו) 7279-05-09 מדינת ישראל נ' ענבתאוי (23.2.10), הורשע הנאשם, בעל עבר פלילי, בביצוע עבירות דומות (10,800 ביצים), ונדון לחודשיים מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, לצד הפעלת מאסר מותנה, קנס בסך 5,000 ₪ והתחייבות.
7. ג. בע"פ (חי') 200-08 זרגריאן נ' מדינת ישראל (20.11.08), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בביצוע עבירות דומות (35,580 ביצים). בית משפט השלום גזר על הנאשם 4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 18,000 ₪ והתחייבות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור והותיר את העונש על כנו.
8. ד. בע"פ (חי') 11493-12-08 שלומי נ' מדינת ישראל (7.5.09), התקבל ערעורו של נאשם, שהורשע בביצוע עבירות דומות בשני תיקים (7,680 ביצים). בית משפט השלום גזר על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 20,000 ₪ והפעלת התחייבות בסך 10,000 ₪ (סה"כ 30,000 ₪). בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, כך שהנאשם ישלם סך של 20,000 ₪.
9. ה. בת"פ (פ"ת) 16097-09-09 מדינת ישראל נ' גואטה (7.12.09), הורשע הנאשם בעבירות דומות (30,210 ביצים), ונגזר עליו קנס בסך 10,000 ₪.
10. ו. בת"פ (עכו) 7360-10-08 מדינת ישראל נ' קובינוב (7.9.09), הורשע הנאשם בביצוע עבירות דומות (2,790 ביצים), ונגזר עליו קנס בסך 7,000 ₪ והתחייבות.
11. ז. בת"פ (עכו) 5992-07-08 מדינת ישראל נ' נעמה (12.3.09), הורשע הנאשם בביצוע עבירות דומות (3,720 ביצים), ונגזר עליו קנס בסך 6,000 ₪ והתחייבות.
12. ח. בת"פ (עכו) 6676-08-08 מדינת ישראל נ' עאמר (12.3.09), הורשע הנאשם בביצוע עבירות דומות (2,400 ביצים), ונגזר עליו קנס בסך 5,000 ₪ והתחייבות.
13. ט. בת"פ (פ"ת) 29952-12-12 מדינת ישראל נ' חן (14.4.13), הורשעה הנאשמת בעבירות דומות (900 ביצים), ונגזר עליה קנס בסך 3,500 ₪.
14. י. בת"פ (י-ם) 5708/07 מדינת ישראל נ' הררי (3.1.10), הורשע הנאשם בביצוע עבירות דומות (8,130 ביצים), ונגזרו עליו 240 שעות של"צ והתחייבות.
15. 10. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לשיקולים הבאים:
16. א. חלקם היחסי של הנאשמים בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשמים בביצוע העבירה; בהקשר זה יש ליתן משקל לקולא לכך שהנאשמים פעלו עבור אדם אחר, ששמו המלא צוין בכתב האישום. כפי שטענו הנאשמים, אותו אדם אחר הינו "בעל הבית", והוא עשה שימוש בנאשמים לביצוע העבירות. האדם האחר לא נתפס, לא נאספו נגדו ראיות ולכן לא הוגש נגדו כתב אישום, וממילא הוא לא בא על עונשו. לפיכך, יש לראות את חלקם של הנאשמים באופן יחסי לאותו אדם אחר, אשר השפיע עליהם בביצוע העבירה.
17. ב. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה; קיימת סכנה ממשית לבריאות הציבור בשיווק ביצים שלא על-פי הדין, ושלא עמדו בתנאים תברואתיים נאותים.
18. 11. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם עונש הקנס ההולם הינו החל מ- 7,000 ₪ ועד ל- 20,000 ₪, לצד עונשים נוספים, זאת תוך התחשבות במצבם הכלכלי של הנאשמים.
19. 12. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא. שיקול ההגנה על שלום הציבור אינו ממין העניין. השיקול השיקומי מצריך התחשבות בנאשם 2, אשר עבר הליך שיקומי של גמילה מסמים, אך אינו מצדיק חריגה מהמתחם.
20. 13. בגזירת העונש המתאים לנאשמים, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לנסיבות הבאות:
21. נטילת האחריות של הנאשמים על מעשיהם; הנאשמים נטלו אחריות על מעשיהם והודו בעובדות כתב האישום בהזדמנות הראשונה.
22. ב. נסיבות חיים קשות של הנאשמים שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; נאשם 1 עובד כשכיר ושכרו הינו 5,500 ₪ לחודש, נשוי ואב לשלושה ילדים, מפרנס יחיד. נאשם 2 הינו בן 48, אב לחמישה ילדים, עבר הליך גמילה מסמים, מתקשה לפרנס את משפחתו.
23. ג. חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה; עסקינן בעבירה מיום 4.9.11, כאשר כתב האישום הוגש רק בינואר 2013.
24. ד. עברם הפלילי של הנאשמים או העדרו. עברם הפלילי של הנאשמים לא הוצג לבית-המשפט, ומכאן שיש לראותם כנעדרי עבר פלילי.
25. 14. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת הרבים בגדרו של המתחם, בשל הקלות הרבה שבה מבוצעות עבירות מסוג זה ובשל הנזק הרב שעלול היה להיגרם במידה והביצים היו מגיעות לידיו של הציבור הרחב.
26. 15. באיזון בין השיקולים השונים סבורני כי יש לגזור על הנאשמים קנס ברף הנמוך יחסית של המתחם, בשל נסיבותיהם האישיות של הנאשמים.
27. 16. באיזון בין שני הנאשמים, יש ליתן את הדעת לכך שחלקו של נאשם 1 הינו בכך ששימש נהג הרכב, ונאשם 2 ביצע את העבירה באמצעותו. כלומר, חלקו של נאשם 2 בעבירה חמור מזה של נאשם 1. עוד יש ליתן את הדעת להליך השיקומי שבו נמצא נאשם 2. במכלול השיקולים סבורני כי ראוי שעונשו של נאשם 1 יהיה קל במידת מה מעונשו של נאשם 2.
28. סוף דבר
29. 17. על-כן, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
30. נאשם 1
31. א. קנס בסך 7,500 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בחמישה עשר תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.10.13.
32. ב. 3 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים מהיום עבירה מן העבירות שבהן הורשע.
33. ג. התחייבות בסך 10,000 ₪ לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מהיום עבירה מן העבירות שבהן הורשע. ההתחייבות תיחתם היום, וככל שלא תיחתם, ייאסר הנאשם למשך 10 ימים.
34. נאשם 2
35. א. קנס בסך 8,500 ₪ או 85 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בשבעה עשר תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.10.13.
36. ב. 3 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים מהיום עבירה מן העבירות שבהן הורשע.
37. ג. התחייבות בסך 10,000 ₪ לבל יעבור הנאשם במשך שנתיים מהיום עבירה מן העבירות שבהן הורשע. ההתחייבות תיחתם היום, וככל שלא תיחתם, ייאסר הנאשם למשך 10 ימים.
38. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ג, 06 מאי 2013, במעמד הצדדים.