עובדות

1. התובע רצה להחליף את דירת מגוריו. בדצמבר 2010 פנה אליו הנתבע 1, משה עידן (להלן: "עידן"), יזם בתחום הבניה, הציג את עצמו כבעל זכויות במקרקעין בגוש 6615 חלקה 411/1 (להלן: "המגרש"), ועניין אותו ברכישת דירה בת 4 חדרים בקומה שנייה בבניין שהוא וגיסו דוד עלוש (להלן: "עלוש") מתכוונים לבנות באמצעות קבוצת רכישה (להלן: "הדירה", נספח א' לתצהיר).

2. התובע הביע התעניינות ברכישת הדירה, לבקשתו של עידן מסר לו צ'ק ביטחון ע"ס 50,000 ₪ כאות לרצינותו (נספח ב' לתצהיר), ונפגש עם עידן ועלוש אצל הרב חפוטה אשר הכירם באופן אישי. לאחר הפגישה אצל הרב קבעו הצדדים להיפגש אצל עו"ד ויצמן על מנת לסכם את פרטי העסקה. התובע הגיע למשרדו של עו"ד ויצמן, שם פגש לראשונה את הנתבע 3 בן ציון קיקוב (להלן: "בן ציון") ואת הנתבע 4 יוסף דוד ידווב (להלן:"ידווב"), מתווכים במקצועם. את בן ציון הכיר מבית הכנסת. בשלב זה התחוור לתובע, שבעלי הזכויות במגרש הם בן ציון וידווב ולא עידן ועלוש. לבקשת הנוכחים, התובע המתין מחוץ לחדרו של עו"ד ויצמן ולאחר ששב, לבקשת עידן, משך שיק על סך 100,000 ₪ אשר הועבר מידית לבן ציון וידווב (להלן : "השיק").

3. שבועיים מיום מסירת השיק לבן ציון וידווב, פנו עידן ועלוש לתובע בהצעה לרכישת דירה אחרת באותה קומה במחיר גבוה יותר. בשלב זה התובע הבין שהולך שולל, שכן עידן ועלוש מימנו מכספו את רכישת המגרש מבן ציון וידווב, וכי לא הצליחו לגייס אנשים נוספים לקבוצת הרכישה. התובע דרש את כספו בחזרה, אך פניו הושבו ריקם.

4. עידן ועלוש לא הגישו תצהירי עדות ראשית (עידן הגיש כתב הגנה) ולא התייצבו למועד ההוכחות. ידווב הגיש תצהיר מטעמו, אך הודיע לבא כוחו שהוא מפטר אותו מייצוג ועל דעת עצמו בחר שלא להתייצב למועד ההוכחות. לפיכך ביום 5.1.2015 ניתן פסק דין כנגד עידן, עלוש וידווב.

טענות הצדדים

5. על פי האמור בתביעה, בן ציון הונה את התובע כאשר הסתבר שהוא איננו רשום כבעלים על המגרש, ובעיקר כאשר נטל שיק של התובע ביודעו שעידן התחייב למכור לו דירה, בעוד שלא סוכם דבר באשר לעסקה כלשהי בינו ובין עידן ועלוש.

6. בן ציון הודה בכתב ההגנה שהוגש מטעמו שבמועד הפגישה אצל עו"ד ויצמן הייתה רשומה לטובתו הערת אזהרה בלבד, אך עמד על כך שהוא איננו חייב להשיב לתובע את השיק שהועבר לידיו ע"י עידן ועלוש, שכן השיק בא להבטיח את האופציה שנתן להם לרכישת המגרש. האופציה הופרה על ידם ומסכת היחסים שבין עידן, עלוש והתובע אינם מעניינו ועסקו.

עדויות

7. בתצהיר עדותו הראשית פרט התובע את ההשתלשלות העניינים ועל כך גם חזר בחקירתו הנגדית, אשר לא נסתרה או הופרכה באופן כל שהוא. לאורך כל החקירה הנגדית חזר התובע והדגיש את האמון שרכש לעידן ועלוש, אשר הכירו את חמו הרב חפוטה. התובע גם העיד שהכיר את בן ציון מבית הכנסת וכי האמין שמדובר באנשים טובים ונאמנים שומרי תורה ומצוות.

8. בן ציון העיד שרכש ביחד עם שותפו ידווב את הזכויות במגרש. בשלב הפגישה אצל עו"ד ויצמן הייתה רשומה על שמם הערת האזהרה בלבד ובמסגרת חקירתו הנגדית אף הוסיף שעל זכותם רבצה משכנתא של הבנק. עידן ביקש לרכוש ממנו את המגרש, ובשלב זה היות ולא היה בידו כספים לשלם הוסכם עמו ועם עלוש שתינתן להם אופציה לרכישתו, כך שבתקופה זו המגרש לא יימכר למישהו אחר. עבור האופציה עידן הסכים לשלם 100,000 ₪ ולשם חתימה על הסכם אופציה קבעו להיפגש אצל עו"ד ויצמן. בן ציון הוסיף שעד לפגישתו עם התובע אצל עו"ד ויצמן לא הכירו, מעולם לא התחייב כלפיו ורק בשלב קבלת השיק מידו "עבר בראשו" שהתובע התכוון לרכוש דירה במסגרת קבוצת הרכישה. עידן ועלוש הפרו את הסכם האופציה ולאחר שמונה חודשים המגרש נמכר לאדם אחר. הסכם האופציה הושמד ע"י עו"ד וויצמן בהיותו בלתי רלוונטי.

מחקירתו הנגדית למדנו שבן ציון ידע שהתובע הוא חתן של הרב חפוטה, ובכל מקרה לאחר שהפגישה הסתיימה ונטל את השיק לידיו הבין שהתובע התכוון לרכוש דירה ואז איחל לו ביחד עם האחרים "מזל טוב". בן ציון חזר על כך שלעידן ניתנה אופציה של שישה חודשים.

דיון

9. על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 :

"התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב".

חוזה אופציה הוא חוזה המעניק לצד אחד זכות לרכוש או לשכור נכס. בדרך כלל חוזה אופציה מהווה הקדמה לחוזה הסופי. ביסודו של חוזה האופציה עומדת היכולת שניתנת לאחד המתקשרים לבחור אם להתקשר בעסקה העיקרית עם לאו, ומימוש האופציה על ידי בעל האופציה, מהווה קיבול של החוזה העיקרי. (ע"א 692/12 אלון פרידמן נגד יעקב שפירא, פורסם בנבו 7.8.2013).

אופציה לרכישת נכס מקרקעין היא התחייבות לעשות עסקה במקרקעין. (ע"א 270/74 מעודד ברזילי נגד יורשי המנוח גרשון גרינבאום, כט(1)658 ; רע"א 269/84 אהרון שפירא נגד יששכר שדמי, לח(4)664 ; ת.א. (ת"א) 25798-05-10 דוד אפל נגד יעקב ברדוגו, פורסם בנבו 20.10.2014) וככזו דורשת מסמך בכתב. בן ציון לא צרף כל מסמך המלמד על התחייבותו ליתן האופציה ולו מסיבה זו יש לדחות את הגנתו.

10. הלכה היא כי הימנעות בעל דין מלהביא ראיה בהעדר הסבר סביר פועלת לחובתו כאשר על פניה מתחייבת המסקנה שאילו הובאה הראיה היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. (ע"א 465/88 הבנק למימון סחר בע"מ נגד מתתיהו, מה(4) 651, 658,659).

עידן הגיש כתב הגנה וטען שמעולם לא חתם על הסכם אופציה וכי בן ציון וידווב הבטיחו לו ולעלוש שהשיק של התובע יושב לו במידה והעסקה לא תרקום עור וגידים. בן ציון נמנע מלזמן את עידן על מנת לעמת אותו עם גרסתו והימנעותו מזימונו פועלת לחובתו. בן ציון גם נמנע מלזמן את עלוש ותמוה יותר שאף נמנע מלזמן את שותפו ידווב.

11. זאת ועוד; בן ציון גם נמנע מלזמן את עו"ד ויצמן, אשר יכול היה לשפוך אור על אופי ההתקשרות ובפרט לספר ולהציג את הסכם האופציה. על פי עדותו של בן ציון עו"ד ויצמן השמיד את ההסכם, דבר המהווה עבירה על פי כללי לשכת עורכי הדין (שמירת חומר ארכיוני במשרדי עורכי הדין), תשל"א-1971. אי זימונו של עו"ד ויצמן מדבר בעד עצמו ותומך במסקנה שמדובר בהגנה חסרת שחר, ומשוללת כל יסוד.

12. אני נותנת אמון מלא בגרסתו של התובע, אשר כל חטאו הוא שנתן אמון באנשים שהכיר והכירו את חמו הרב חפוטה. לתומו, סבר התובע שמדובר ב"אנשים טובים ושומרי מצוות" ועל כן הסכים לבקשתם של עידן ועלוש לתת שיק על סך 100,000 ₪ לבן ציון. אין חולק שהתובע לא היה שותף למשא ומתן שהתנהל בין עידן ועלוש מחד, לבין בן ציון וידווב מאידך וסביר שהיה מסרב ליתן שיק הקשור ליחסים וההתחשבנות ביניהם, אשר איננו קשור לקניית הדירה. בן ציון הודה במסגרת חקירתו הנגדית שבשלב קבלת השיק מהתובע, כבר הבין שהשיק שמשך נועד לקניית דירה ובכל זאת לא טרח לעדכן את התובע באשר ל"עסקה" כלשהי שנרקמה בינו ובין עידן ועלוש.

13. בן ציון, אשר טען שהפרת הסכם האופציה גרם לו נזקים כבדים למרות שמכר את המגרש חודשיים לאחר מכן נמנע מהגשת תביעה כנגד בן ציון ועלוש ואף לא טרח להגיש הודעת צד ג' כלפיהם במסגרת התביעה דנן.

14. נוכח כל האמור לעיל, סבורני שהתובע עמד בנטל המוטל עליו להוכחת התביעה. אני דוחה מהנימוקים המפורטים לעיל את גרסתו של בן ציון המהווה "הגנת בדים".

סוף דבר

15. אני מחייבת את בן ציון לשלם לתובע ביחד ולחוד עם עידן, עלוש וידווב, סך של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל, בתוספת 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע ובתוספת הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

לא מצאתי לחייב את בן ציון בגין דמי התיווך היות וקבלה מקורית לא הוגשה (אלא צילום לא קריא) ובכל מקרה לא הוכח קשר סיבתי בין המפורט בתביעה לקבלה.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ה, 26 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.