בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוגשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961 (להלן-הפקודה). רישיון נהיגתו של המבקש נפסל למשך 60 ימים בגין תאונת דרכים שארעה ביום 9.1.13, שעה 14:30 לערך, בצומת חולון. נימוקי הקצין לפסול את רישיון הנהיגה היו כי המבקש נסע באור אדום, נהג בקלות ראש וגרם לתאונת דרכים בה נגרמו נזקי גוף ורכוש.

נבהיר כי לשני כלי הרכב המעורבים הוצאו הודעות איסור שימוש עקב הנזקים שנגרמו בתאונה.

על פי הלכה, מוטל על בית המשפט הדן בבקשה זו לבחון האם מתקיימים שני רבדים:

האחד, האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת המבקש, בעבירה המיוחסת לו.

השני, האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו של המבקש, כאשר המסוכנות נבחנת על רקע העבר התעבורתי ונסיבות האירוע הספציפי גם יחד.

המבקש זומן לשימוע בתל אביב ליום 10.1.13, החל משעה 10:00 עד 11:00. המבקש גר בירושלים ועקב השלג שירד אותו יום לא יכול היה להתייצב. לטענתו, החל משעות הבוקר התקשר לאגף התנועה אך המספר היה תפוס. בשעה 13:00 ענה לטלפון שוטר שהמבקש אינו יודע את שמו, אשר מסר למבקש כי אין בעיה, וכי באפשרותו להתייצב ביום א', 13.1.13.

כשהתייצב ביום א', נמסר לו כי כבר ביום 10.1.13 נערך שימוע בהעדרו. לפיכך, נטען כי יש לבטל את החלטת הקצין הפוסל משזו ניתנה ללא שימוע.

מקובל עלי כי המבקש לא יכול היה להתייצב ביום 10.1.13 עקב תנאי מזג האוויר, אך אין למבקש גרסה ברורה ביחס לזהותו של הגורם עמו שוחח בטלפון ביום 10.1.13, ואף לא ברורה זהותו של הגורם בפניו התייצב המבקש ביום 13.1.13. אין למבקש כל אסמכתא אודות התייצבותו זו.

יובהר כי הבקשה לביטול הפסילה הוגשה רק ביום 21.1.13. בבקשה נטען כי בשיחת הטלפון שניהל המבקש ביום 10.1.13, נאמר לו להתייצב ביום 11.1.13, היינו למחרת היום ולא ביום א'.

משזומן המבקש כדין לשימוע ולא התייצב, אם כי מנימוק מוצדק, הרי שאין מקום לבטל מעיקרה את החלטת הקצין הפוסל, אלא בית המשפט יבחן באופן עצמאי אם יש הצדקה לפסילה המנהלית.

ראיות לביסוס אחריותו של המבקש לאירוע התאונה :

חקירת התאונה טרם הסתיימה ועדיין לא הוכן דוח בוחן. בנסיבות אלה לא נדרשות ראיות בעוצמה זהה לראיות לכאורה לצורך הגשת כתב אישום, אלא די בראיות בעוצמה פחותה לשם ביסוס אחריותו של המבקש לאירוע התאונה, ראה בש"פ 2950/99 יצחק ניניו נ' מדינת ישראל.

המחלוקת היא מי מהנהגים המעורבים נכנס לצומת שעה שבכיוון נסיעתו דלק באור אדום, האם המבקש או נהג המונית המעורב.

המבקש טען כי נסע באור ירוק , ואת גרסתו אישר אחד מהנוסעים ברכבו.

בחינת כלל חומר החקירה מביאה למסקנה לכאורית כי המבקש לא ציית לאור אדום.

תשתית זו נשענת על מספר רבדים:

הודעתו של נהג המונית והודעת הנוסעת במונית, כשנטען כי אין היכרות מוקדמת ביניהם.

נהג המונית וכך גם הנוסעת מסרו בחקירתם כי המונית עצרה באור אדום, וכשהתחלף מופע הרמזור לירוק , המונית וכן כלי רכב אחרים שנסעו באותו כיוון נסיעה, החלו בנסיעה לתוך הצומת.

המבקש הודה כי נכנס לצומת בנסיעה רצופה. בהודעתו טען המבקש כי הצומת היה ריק ולא היו כלי רכב נוספים בכיוון נסיעתו. והנה, בדיון בפניי טען המבקש: " כולם יצאו בירוק ואני באתי קצת אחרי המכוניות שנסעו ואני גם יצאתי בירוק" .

מעדות זו אנו למדים כי כלי רכב אחרים נסעו לפני המבקש. הם נכנסו לצומת באור ירוק, המבקש לא נסע בצמוד אליהם אלא נכנס לצומת אחרון. לפיכך, לא נפגעה המונית על ידי כלי רכב אחרים שנסעו בכיוון נסיעתו של המבקש ,שכן רכבים אלו כבר חלפו ועברו את הצומת.

בנתונים אלה יש כדי לתמוך בטענה כי שעה שהמבקש נכנס לצומת מופע הרמזור כבר התחלף לאדום.

ואכן, מעיון בתוכנית הרמזורים עולה כי מופע האור בכיוון נסיעת המונית מתחלף לירוק, זמן קצר לאחר שמופע הרמזור בכוון נסיעת הנאשם התחלף לאדום.

בנוסף, נהג המונית מסר בעת שנחקר בבית החולים ביום התאונה, כי ברשותו פרטים של רוכב אופנוע שנסע בכיוון נסיעתו, אשר היה עד ראיה לתאונה.

רוכב האופנוע מסר לשוטרת בשיחה טלפונית כי המונית וגם הוא עמדו באור אדום, והחלו בנסיעה לאחר שמופע הרמזור התחלף לירוק. תחילה הוא והמונית עמדו באור אדום, והחלו בנסיעה לאחר שמופע הרמזור התחלף לירוק. אמנם טרם נגבתה הודעה מרוכב האופנוע, אך לדבריו, אין לו היכרות מוקדמת עם מי מהמעורבים בתאונה.

המבקש מחזיק רישיון נהיגה משנת 2000 ולחובתו 39 עבירות תעבורה, לרבות הרשעות חוזרות בגין נהיגה במהירות גבוהה וכן בגין נהיגה בשכרות משנת 2011. לחובתו הרשעה בפלילים משנת 2009.

על בית המשפט להעדיף את האינטרס הציבורי על פני האינטרס הפרטי של המבקש, כאשר בחינת כלל הנתונים מלמדת על מסוכנותו של המבקש.

בסופו של יום, דעתי היא כי יש לדחות את הבקשה לביטולה של הפסילה המנהלית.

מזכירות תשלח החלטה זו לבא כוח הנאשם בפקס שמספרו צוין בפרוטוקול הדיון.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, במעמד התובעת.