רקע ועובדות כתב האישום

1. גלגולו של תיק זה אי שם בשנת 2012, אז הוגש נגד הנאשם כתב אישום, שלימים יהפוך להיות כתב אישום ראשון מתוך כתבי אישום שיוגשו נגדו במהלך השנים, עד לשנת 2018. הנאשם הודה מעת לעת בכתבי האישום שהוגשו נגדו במסגרת הסדרים דיוניים עם המאשימה, אולם בחלוף פרק זמן מסוים, וטרם נגזר דינו, נפתחו נגדו תיקים פליליים חדשים, בהם הודה, וחוזר חלילה. עתה הגיעה עת מתן גזר הדין.

2. בתאריך 2.9.2014 הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בכתבי האישום הבאים:

כתב אישום מתוקן בת"פ 47713-05-12

הנאשם הורשע בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של קבלת נכסים שהושגו בעוון, לפי סעיף 412 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, כשבוע עובר לתאריך 23.8.11 נפרץ בבית דגן רכב ממנו נגנבו כלי עבודה בשווי כולל של 12,000 ₪ . אופן הגעתו של הרכוש אל הנאשם אינו ידוע, אולם בעל הרכב הציע כי בתמורה לסך של 1,000 ₪ יחזיר לו הנאשם את הרכוש. בתאריך 23.8.11 שילם המתלונן לנאשם סך של 500 ₪ ובתמורה לכך קיבל את רכושו בחזרה. מאוחר יותר באותו יום הגיע הנאשם לביתו של המתלונן על מנת לקבל ממנו את יתרת הכסף. משסרב המתלונן לשלם לנאשם את היתרה, אמר הנאשם למתלונן כי יפגע בו .

כתב אישום בת"פ 41253-01-13

הנאשם הורשע בביצוע עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, הגיע הנאשם בתאריך 24.1.12 לבית אמו בבית דגן וביקש ממנה שתיתן לו כסף לקניית סיגריות. משסירבה האם בטענה שאין לה כסף, ביקש ממנה הנאשם שתתלווה אליו לבנק ותוציא כסף. משסירבה האם גם לכך, הכה אותה הנאשם בפניה באמצעות ידו.

כתב אישום מתוקן בת"פ 21577-04-13

הנאשם הורשע בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של ניסיון התפרצות למגורים כדי לבצע עבירה, לפי סעיפים 406(ב) ו-25 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתאריך 16.1.12 נכנס הנאשם לחצר ביתה של אישה בבית דגן, ובהמשך ניסה לפתוח את דלת ביתה, באופן שהתעסק עם מנעול דלת הבית. הנאשם נתפס בכף על ידי המתלוננת ששהתה בבית באותה עת.

כתב אישום מתוקן בת"פ 30101-03-12

הנאשם הורשע בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירה של ניסיון תקיפה, לפי סעיפים 379 ו-25 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, קילל הנאשם בתאריך 19.12.11 את גיסתו, ובהמשך עלה לדירתה ודפק בחוזקה בדלת. יגאל, אחיו של הנאשם שפתח את הדלת הוריד את הנאשם לביתו. משהתקשרה הגיסה למשטרה, עזב הנאשם את הבית. בהמשך הגיע הנאשם פעם נוספת לדירתה של גיסתו, דפק בדלת וגידף את יגאל ואת המתלוננת. המתלוננת התקשרה בשנית למשטרה ולמקום הגיעו שוטרים, בהם שוטרת שהורתה לנאשם שלא ייצא מהחדר. בתגובה אמר הנאשם לשוטרת: "למה מי את?", גידף אותה, התקרב אליה ואף ניסה להכותה, אך שוטר במקום הדף אותו וביקש ממנו להירגע.

בתאריך 1.5.18 הגיע הנאשם להסדר דיוני במסגרתו צירף שלושה כתבי אישום נוספים:

כתב אישום מתוקן בת"פ 66193-11-15

הנאשם הורשע בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק; תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק; שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח משולב], תשכ"ט- 1969.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 16.6.15, הגיע הנאשם לביתו ומשך בידה של אמו על מנת שתרד איתו לקומה התחתונה של הבית. בנסיבות אלו התעורר ויכוח בין הנאשם לאחיו, במהלכו איים עליו הנאשם ואמר לו "אני אפגע בך". בנסיבות אלה תפסו אח אחר של הנאשם והמתלונן את ידיו של הנאשם. הנאשם הצליח להשתחרר ותקף את אחיו בכך שהכה אותו במצחו ואיים עליו במלים: "אני אהרוג אותך". משהגיעו שוטרים למקום והודיעו לנאשם שהוא מעוכב לתחנה, סירב הנאשם להתלוות אליהם, קלל אותם במילים קשות, ובהמשך הרים את ידו בתנועה מאיימת על שוטרת שהייתה במקום, תוך שאמר לה: "למה מי את בכלל". בשלב זה, ולאחר שהשוטרים הודיעו לנאשם שהוא עצור, התנגד הנאשם בכוח להובלתו לניידת עד אשר הצליחו השוטרים לאזוק אותו ולהובילו לניידת .

כתב אישום מתוקן בת"פ 30855-12-17

הנאשם הורשע בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק; והפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק.

על פי פרט האישום הראשון, בתאריך 25.9.17, שעה שהיה תחת השפעת אלכוהול, דרש הנאשם מאמו כסף עבור קניית אלכוהול. משסירבה לכך האם, סגר הנאשם את כל חלונות הבית ותקף אותה בכך שסתם את פיה בידו והיכה אותה בראשה .

על פי פרט האישום השני, בתאריך 1.10.17 הגיע הנאשם לבית, זאת בניגוד להוראה חוקית שניתנה בעניינו, נכנס לבית כשהוא תחת השפעת אלכוהול, ודרש מאמו כסף בכדי לקנות אלכוהול. משסירבה, איים הנאשם על אמו שישרוף אותה ואת הבית.

כתב אישום מתוקן בת"פ 6821-10-17

הנאשם הורשע בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע שתי עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק.

על פי פרט האישום הראשון, בתאריך 6.1.17 ביקש הנאשם מאמו, בעודו בגילופין, סכום כסף. משסירבה המתלוננת לתת לו את הכסף, תקף אותה הנאשם במכת אגרוף בראשה ואיים עליה בכך שצעק לעברה: "אני ארצח אותך יא בת זונה, אבא שלי כבר קנה לך קבר, תמותי".

על פי פרט האישום השני, בתאריך 15.5.17 שב הנאשם וביקש מאמו סכום כסף. משסירבה האם לתת לו את הכסף, תקף אותה הנאשם בכך שהכה אותה בכתפיה, עד אשר הגיע אחיו למקום והרחיק אותו ממנה.

בתאריך 5.2.2019 הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בשני כתבי אישום נוספים:

כתב אישום בת"פ 45015-04-17

הנאשם הורשע בביצוע עבירה של תקיפת בת זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 17.10.16 דרשה בת זוגו של הנאשם שיצא מהבית, זאת לאחר שהנאשם שתה לשכרה. משסירב לכך הנאשם, הזעיקה המתלוננת את המשטרה. משהגיעו שוטרים למקום קילל אותם הנאשם, אולם לבסוף התרצה והסכים להתלוות אליהם. בשלב זה ביקשה המתלוננת לתת לנאשם שקית תרופות, אולם הנאשם היכה אותה בחוזקה בראשה, לעיני השוטרים.

כתב אישום מתוקן בת"פ 32377-04-18

הנאשם הורשע בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 12.4.18, עת היה תחת השפעת אלכוהול, תקף הנאשם את אמו בכך שהניח את ידו הימנית על צווארה וחנק אותה. לשמע צעקותיה של האמא, הגיעה למקום גיסתו של הנאשם לבנה, יחד עם אדם נוסף בשם אלי, והם דרשו מהנאשם שלא להתקרב לאמו. משסברה לבנה שהנאשם עומד לתקוף אותה, דחפה אותו, ואילו אלי תפס בחולצת הנאשם. בתגובה אחז הנאשם את פניו של אלי ואמר לו: "אני אהרוג אותך, אני הולך להביא את הדוקרן שלי".

3. בסך הכול הורשע הנאשם בתשעה כתבי אישום שונים ב-3 עבירות של איומים; 6 עבירות של תקיפה סתם; קבלת נכס שהושג בעוון; ניסיון תקיפה סתם; שימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר; הפרת הוראה חוקית; תקיפת בת זוג; ניסיון התפרצות למקום מגורים.

תסקירי שירות המבחן

4. החל משנת 2014 הופנה הנאשם לשירות המבחן, כאשר מעת לעת הופנה לצורך קבלת תסקיר משלים בעקבות העבירות החדשות בהן הורשע. במהלך תקופה זו שמר הנאשם על קשר עם גורמי הרווחה, וביצע בדיקות שתן על רקע ניסיונות גמילה שלא צלחו. מהתסקירים עולה שהנאשם מכור לאלכוהול במשך כ-20 שנה, כאשר משנה לשנה התמכרותו החריפה.

הנאשם אף שולב בטיפול פרטני עד להתדרדרות במצבו הרפואי בסוף שנת 2015. עוד עולה מהתסקירים שלאורך השנים נעשו ניסיונות נוספים לשלב את הנאשם במסגרות טיפוליות, אולם אלו לא צלחו, לאור הקושי שגילה הנאשם בקבלת עזרה מגורמי הטיפול. הנאשם שלל את הקשר בין התמכרותו לסמים ולאלכוהול לבין ביצוע העבירות.

הנאשם בן 51, גרוש ואב ל-2 ילדים בגירים שהקשר שלו עמם רופף. הוא אינו עובד ומתקיים מקצבת נכות ומקצבת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי. לנאשם בעיות רפואיות רבות ומגוונות, והוא נזקק כיום לעזרה ברחצה ובניידות.

ניסיונות שירות המבחן ליצור קשר עם אמו של הנאשם לא צלחו. האם בת 86, סובלת מדמנציה וזקוקה לסיוע והשגחה תמידיים.

מגורמי הרווחה נמסר כי בימים אלו נעשים ניסיונות לסייע לנאשם בטיפול סיעודי.

כגורמי סיכון ציין שירות המבחן את מצבו הבריאותי המתדרדר, אשר מגביל אותו אף בתפקודו הפיזי, העובדה שהוא אינו מכיר בדפוסי התמכרותו, וכישלונם של ניסיונות טיפול המותאמים לתחלואה כפולה, כמו גם ניסיונות טיפול מגוונים אחרים. עוד נמצא שהנאשם בעל דפוסי התנהגות אלימים תחת השפעת אלכוהול, סנקציות עונשיות שהוטלו עליו בעבר לא הועילו והוא התקשה לקחת אחריות על מעשיו. מסיבות אלו, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית.

טיעוני הצדדים לעונש

5. יש לציין שהטיעונים לעונש נשמעו שלא בנוכחות הנאשם, זאת לאחר שהנאשם לא התייצב לאותו דיון, כמו גם לדיונים רבים לפניו.

ב"כ המאשימה הפנה בטיעוניו להרשעותיו הקודמות של הנאשם והגיש את הרישום הפלילי שלו (ת/1), תוך שציין שלחובתו מאסר מותנה בר הפעלה. עוד הפנה לעובדות כתבי האישום הרבים בהם הודה הנאשם, וכן לתסקירי שירות המבחן שפירטו את ניסיונות השיקום שכשלו.

המאשימה הכירה בכך שמרבית העבירות בהן הורשע הנאשם אינן נמצאות ברף חומרה גבוה, אולם טענה שיש לראות בחומרה את המעשים שבוצעו על ידי הנאשם לאורך שנים ארוכות, תוך כדי ניהול ההליכים המשפטיים נגדו.

בתוך כך הפנתה המאשימה לערכים החברתיים בהם פגע הנאשם בכל אחת מהעבירות, ולפסיקה המצביעה על רמת הענישה הנוהגת לגביהן.

בשים לב לאמור, ביקשה המאשימה לקבוע מתחם עונשי בגין העבירות של תקיפה סתם ואיומים הנע בין מספר חודשי מאסר ועד 12 חודשים; בגין עבירת ההתפרצות לדירה וקבלת נכסים שהושגו בעוון מתחם הנע בין 12-24 חודשי מאסר; ובגין עבירות של הפרת הוראה חוקית והתנגדות למעצר, מתחם הנע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר בפועל. את העונשים השונים בגין כל התיקים, כמו גם את עונש המאסר המותנה, עתרה המאשימה לגזור על הנאשם במצטבר. מאחר שמדובר ב"שור מועד", ביקשה המאשימה שעונש המאסר יהיה "לתקופה ארוכה".

נוסף על כך עתרה המאשימה לפצות את כל אחד מהאנשים בהם פגע הנאשם, ברובם הגדול בני משפחתו.

6. עיקר טיעוני ההגנה התמקדו במצבו הרפואי של הנאשם, אותו כינה ב"כ הנאשם כ"מצב עגום ביותר", כאשר המצב הרפואי השתקף מהמסמכים הרפואיים שהציג (נ/1 ו-נ/2), כמו גם מתסקירי שירות המבחן, המבוססים אף הם על מסמכים רפואיים שהוצגו לצורך הכנת התסקיר. בתוך כך טען שלא בכל יום יוצא לראות אדם צעיר יחסית עם רשימת מחלות של קשיש בן 80. מבין שלל המחלות מהן סובל הנאשם ציין שהנאשם סובל מבעיות ניווניות ונוירולוגיות, שגורמות אף לחוסר תפקוד אורטופדי, הנאשם נכה ב-100%, הפך לסיעודי, ומצבו מתדרדר. נוסף על כך יש לנאשם אנמיה קשה וקושי בשליטה על סוגריו.

בתקופה בה הורחק מאמו, התגורר הנאשם במבנה נטוש. הנאשם חסר אמצעים כלכליים.

הנאשם הודה וקיבל אחריות על המיוחס לו בכתבי האישום, שחלקם תוקן וחלקם לא.

ב"כ הנאשם התייחס אף לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, וטען שגם אם חלק מהאשם אכן רובץ לפתחו של הנאשם, הרי שאחת הסיבות לחלוף הזמן הייתה הניסיון לשלב את הנאשם בטיפול, שלמרבה הצער לא צלח. כתוצאה מאותן דחיות, הרי שעבירת ההתפרצות בוצעה לפני 7 שנים, עובדה שיש לתת עליה את הדעת.

ב"כ הנאשם ביקש לראות בעבירות שבוצעו כלפי אמו של הנאשם משום מעשה אחד המצדיק קביעת מתחם עונשי אחד, והפנה לפסיקה התומכת בבקשתו. לאחר קביעת מתחם עונשי הנמוך מהמתחם לו עתרה המאשימה, ביקש ב"כ הנאשם לחרוג מהמתחם שייקבע במידה ניכרת, זאת הן משיקולי צדק והן משיקולי בריאות. בעניין זה ציין שככל שהנאשם ירצה עונש במסגרת שב"ס, יהווה הדבר נטל גדול על שב"ס, נוכח מצבו הרפואי הקשה. נוסף על כך הפנה לעומס הקיים גם כך בבתי הכלא ("בג"ץ הצפיפות").

נקודת אור בתסקירי שירות המבחן מצא ב"כ הנאשם בעובדה שבתקופה האחרונה לא נפתחו נגד הנאשם תיקים חדשים, ובעובדה שלאחרונה הוא נעזר בגורמי הרווחה.

ב"כ הנאשם ביקש להימנע מהטלת רכיב עונשי של פיצוי, זאת הן מהטעם שאמו של הנאשם נמצאת במצב סיעודי, ולא תוכל ליהנות מכספי הפיצוי, מה גם שבשל מצבו של הנאשם סביר שהייתה מוותרת עליו, לו הייתה מודעת למצבו של בנה ולו היה ביכולתה לתקשר עם סביבתה.

קביעת מתחם העונש ההולם

7. הנאשם ביצע מגוון של עבירות. בכל הנוגע לעבירות האיומים והאלימות כלפי בני המשפחה, פגע הנאשם בזכותו של אדם לשמירה על גופו, על כבודו, על שלוות נפשו, בריאותו וביטחונו, בפרט כאשר מדובר בעבירות שבוצעו בביתו של קורבן האלימות. נוסף על כך פגע הנאשם בערך של כיבוד אב ואם. בכל הנוגע לעבירת ההתפרצות לדירה, פגע הנאשם בזכותו של כל אדם לשמירה והגנה על קניינו. בעבירה של הפרת ההוראה החוקית, פגע הנאשם בערך של שמירה על סדרי השלטון והמשפט, ובפרט בערך של כיבוד צווים שיפוטיים, כחלק מהשיטה הדמוקרטית בה אנו חיים.

8. מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים הינה בינונית בנוגע לכלל העבירות. מכתבי האישום השונים עולה שהנאשם איים, קלל וגידף את בני משפחתו לאורך תקופה ארוכה. משנה חומרה יש לראות במעשיו של הנאשם כלפי אמו הקשישה, מעשים אותם ביצע לא אחת כאשר היה בגילופין, ועל רקע דרישותיו ממנה שתיתן לו כסף. באירוע מיום 6.1.2017 משסירבה האם לדרישותיו, תקף אותה הנאשם במכת אגרוף בראשה, ואיים שירצח אותה. באירוע מיום 25.9.2017, שהתרחש אף הוא על רקע דרישת הנאשם מאמו לתת לו כסף לקניית אלכוהול, סתם הנאשם את פיה של אמו והיכה אותה בראשה, כל זאת תוך שהוא מפר צו שאסר עליו להתקרב לבית האם.

אל מול הנסיבות המחמירות שצוינו לעיל, יש לציין לקולא את העובדה שלא נגרמו חבלות למי מהמתלוננים.

אשר לעבירת ניסיון ההתפרצות לדירה, הרי שנסיבות ביצוע העבירה מצביעות על העדר תחכום והעדר תכנון מוקדם לביצועה. עוד יש לתת את הדעת לזמן הרב שחלף מאז ביצועה – מעל 7 שנים.

זמן רב יותר של כמעט 8 שנים חלף מאז ביצוע העבירה של קבלת נכס שהושג בעוון.

בשים לב לאמור, הסכימה המאשימה, בהגינותה, כי מעשיו של הנאשם לא נמצאים ברף חומרה גבוה, ואף אני מצטרף למסקנה זו.

9. סוגיה נוספת בה נפלה מחלוקת בין הצדדים נגעה להגדרת מעשיו של הנאשם כאירוע עברייני אחד, או שמא מספר אירועים נפרדים.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בעניין זה, עיינתי בכתבי האישום ובפסיקה הנוהגת, מצאתי שיש לראות במעשיו של הנאשם כלפי אמו כמעשה אחד מתמשך. הטעם לכך הוא שהמעשים בוצעו כלפי אותה מתלוננת, באותו מקום, ועל רקע דרישות הנאשם מאמו לקבל כסף עבור קניית משקאות חריפים. בנסיבות אלו אין מקום לקבוע מתחם עונשי לכל אירוע עברייני בנפרד, כאשר ריבוי המקרים והתפרסותם על פני תקופה ממושכת יבואו לידי ביטוי בקביעת המתחם [ראו דעת הרוב בע"פ 4910/13 אחמד בני ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014); ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' יוסף דלאל (3.9.2015)].

אל מול הנסיבות המחמירות שצוינו לעיל, יש לציין לקולא את העובדה שלמי מהמתלוננים, ובפרט לאמו של הנאשם, לא נגרמו חבלות.

10. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בכל הנוגע לעבירות האיומים והאלימות בנסיבות המקרה שלפנינו, קרי, ללא גרימת חבלות וללא שימוש בנשק קר או חם, מצביעה על מנעד רחב ביותר של עונשים המוטלים על נאשמים במצבים דומים, כאשר על פי רוב מוטלים עונשים הנעים בין מאסרים מותנים ועד מאסרים בפועל לתקופות קצרות. ככל שמדובר בתקיפת הורים, על רקע דרישת כסף לצורך קניית סמים או אלכוהול, ניכרת החמרה במדיניות הענישה, באופן שמוטלים על נאשמים גם עונשי מאסר לתקופות משמעותיות יותר, שיכולות להגיע אף לתקרה של שנת מאסר.

מדיניות הענישה לגבי עבירה של התפרצות לדירה נעה, על פי רוב, ובהיעדר נסיבות מחמירות או מקלות, בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל. במקרה שלפנינו מדובר ברף הנמוך ביותר של עבירת ההתפרצות, שאף לא התגבשה לכדי עבירה מוגמרת, המקרב את המעשה לרף העליון של עבירת הסגת הגבול.

לעבירה של קבלת רכוש שהושג בעוון בנסיבות בהן הורשע הנאשם, יש מקום לקבוע מתחם עונשי מחמיר יחסית שנע בין מספר חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות ועד לשנת מאסר בפועל.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

11. הנאשם יליד 1968, הודה בכל כתבי האישום שהוגשו נגדו, חסך זמן שיפוטי יקר וכן את הצורך להעיד עדי תביעה רבים, ובהם אמו הקשישה, שאף מצבה הרפואי התדרדר לאחרונה.

לחובת הנאשם עבר פלילי מכביד הכולל 12 הרשעות קודמות, בעיקר בתחום הסמים והאלימות. הנאשם אף ריצה בעבר עונשי מאסר. מנגד יש לתת את דעת לכך שמדובר בעבירות שבוצעו לפני זמן רב.

כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן, נסיבות חייו של הנאשם קשות, ודי לציין את העובדה שהוא נהג להתגורר עם אמו הקשישה, גם בגילו המתקדם, במקום קטן שתרם ל"סיר הלחץ" שיתכן שתרם את תרומתו לביצוע העבירות כלפי האם. לאורך שנים חווה הנאשם הזנחה והיעדר גורמי תמיכה, התדרדר לשימוש בסמים ואלכוהול, וכשל פעם אחר פעם בניסיונות שירות המבחן וגורמי הרווחה לשלבו בהליכי גמילה ותמיכה.

סוגית החריגה ממתחם העונש שלא מטעמי שיקום

12. חריגה ממתחם העונש ההולם אפשרית, בהתאם להוראות החוק, רק במצב בו עבר הנאשם הליך שיקומי, או כאשר יש סיכוי של ממש שישתקם (סעיף 40ד לחוק), זאת במטרה לעודד נאשמים לנצל את ההליך המשפטי המתנהל נגדם לצורך עריכת שינוי בחייהם. למרבה הצער לא השכיל הנאשם לנצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו על ידי שירות המבחן לאורך השנים. למרות האמור, אין לדון את הנאשם במנותק ממכלול המאפיינים הייחודיים לו.

13. אין צורך להכביר מלים על כך שעיקרון הענישה האינדיבידואלית הינו כלל יסוד בשיטת המשפט הישראלית. עמד על כך המשנה לנשיא מ. חשין ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל פסקה 10 (12.2.2006), כאשר קבע שמדיניות ענישה ראויה "תולה עצמה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, והעונש שיושת על עבריין חייב להלום את נסיבותיו המיוחדות של המקרה ושל העבריין הספציפי". דברים אלו נכתבו לפני תיקון 113, אולם אושרו גם לאחר כניסתו של התיקון לתוקף.

14. אשר למצבו הרפואי של הנאשם, סעיף 40יב לחוק אינו שולל את האפשרות להתחשב בשיקול זה במסגרת מכלול השיקולים, אולם קובע שהדבר יעשה בגדרי מתחם העונש ההולם. במלים אחרות, מצבו הרפואי או הנפשי של הנאשם יכול להשפיע על עונשו, כל עוד הדבר נעשה בגדרי המתחם שנקבע, ואין הוא מאפשר לחרוג ממנו אך בשל הסבל שייגרם לאותו נאשם בשל מחלתו או בעיותיו הרפואיות, ככל שירצה עונש מאסר בפועל או מאסר בעבודות שירות.

15. לסוגיה נכבדה זו נדרש בית המשפט העליון בעניינו של ראש עירית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי [ע"פ 5669/14 שנדון כחלק מע"פ 4456/14 אביגדור קלנר ואח' נ' מדינת ישראל (29.12.2015), בעיקר פסקאות 196- 225 (להלן: עניין לופוליאנסקי)]. באותו מקרה נקבע כי ניתן לחרוג ממתחם העונש ההולם, בנסיבות המתאימות וכצעד חריג, גם מטעמים רפואיים (פסקה 216):

"תיקון 113 לחוק העונשין נועד כאמור לקבוע עקרונות ושיקולים מנחים בענישה ולהנחות את בתי המשפט בעניין האופן שבו יש להתחשב ולאזן בין השיקולים השונים. עמדנו על כך שהחוק מעגן את עקרון ההלימה כעקרון מנחה. בגדר האמור, על העונש להיות מידתי ביחס לחומרת מעשיו של הנאשם ולאשמו. במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין הנחה המחוקק את בתי המשפט להתחשב בשיקולים פרטניים המאפיינים את הנאשם וזאת כחלק אינטגרלי מהליך גזירת העונש. הנחייה זו מקורה בתפיסה כי על הענישה להתאים לנסיבותיו הפרטניות של הנאשם כחלק מהתייחסות הוליסטית למכלול נסיבות חייו, מתוך השאיפה שהפגיעה שבשימוש בסנקציה הפלילית תיעשה במידה שאינה עולה על הנדרש (חגית לרנאו וישי שרון "שמונה הכרעות ערכיות בחקיקת חוק הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" הסניגור 183, 14, 21-20 (2012)). להשקפתי, עקרון המידתיות בענישה, שעקבותיו ניכרים לא אחת באופן שבו הותווה שיקול הדעת השיפוטי בקביעת העונש במסגרת התיקון, על השלבים השונים הקבועים בו, צריך להנחותינו גם באותם מקרים חריגים וקיצוניים שבהם ראוי יהיה – בגדר הדין הקיים וכל עוד לא שונה – לחרוג ממתחם הענישה נוכח שיקולי צדק."

ובהמשך, בפסקה 218:

"...כך ראוי שנעשה, במקרים חריגים, גם לגבי חריגה לקולה ממתחם העונש ההולם במצבים שאינם נופלים לחריג השיקום. להשקפתי, בסוג כזה של מקרים לא ניתן להלום מצב שלפיו ייכפה על בית המשפט לגזור עונש בלתי מידתי. עם זאת, יודגש ויודגש היטב: פתח זה שאנו פותחים כאן לטובת חריגה ממתחם העונש ההולם – פתח צר הוא. פתח זה ראוי לו להיות מוסדר בחקיקה ראשית (ראו גם גזל אייל, בעמ' 29), אך בהעדר הסדר כאמור, אין מנוס מהתווייתו בדרך פסיקתית כנגזרת של הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המחייבות כמובן גם את הרשות השופטת."

16. בשונה מעניין לופוליאנסקי, הרי שלנאשם שלפניי לא נשקפת כל סכנת חיים כתוצאה מכניסתו לכלא, ולא הוצגה כל אסמכתא רפואית התומכת במסקנה זו. עם זאת ועל אף ששב"ס ערוך, ככלל, לקלוט אסירים גם במצבים רפואיים מורכבים, כפי שעולה מעניין לופוליאנסקי, לא אוכל להתעלם מהמצב הרפואי של הנאשם, המורכב מאין- ספור מחלות ומגבלות גופניות, שהפכו אותו לסיעודי, ומקשות על חייו באופן מוחשי ויומיומי. בהינתן האמור, אין ספק שריצוי עונש מאסר, וודאי מאסר ממושך, לאדם כדוגמת הנאשם יהווה עונש כבד פי כמה בהשוואה לעונש מאסר שהיה מוטל על אדם בריא. על כל אלו יש להתחשב גם בחלוף הזמן מיום ביצוע עבירות הרכוש, לגביהן נקבע מתחם עונשי משמעותי יותר.

במצב דברים זה, ובנסיבות הרפואיות הייחודיות והכמעט נדירות של הנאשם, ועל אף העדר הליך שיקומי, מצאתי לחרוג ממתחמי הענישה ההולמים. עם זאת מעשיו החמורים של הנאשם, משכם, מגוון המעשים, אינם מאפשרים להסתפק בעונש שאינו כולל רכיב של מאסר בפועל. על מנת שלא לפגוע בנאשם יתר על המידה, מצאתי להסתפק בעניינו בעונש מאסר מתון.

17. נוכח מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, מצאתי להימנע מלהטיל עליו קנס כספי. אשר לרכיב הפיצוי, דומני שנוכח מצבה הקשה של אמו, אין טעם לפצותה בשל העובדה שספק עד כמה תוכל "ליהנות" מכספי הפיצוי. לגבי יתר הקורבנות, מצאתי שלא נגרם למי מהם נזק כזה המצדיק הטלת פיצוי.

סוף דבר

18. נוכח מכלול השיקולים עליהם עמדתי לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך 6 חודשים, בניכוי הימים בהם ישב הנאשם במעצר בין התאריכים 19-20.1.2012; 24-26.1.2012; 16-17.6.2015; 17-20.10.2016; 6-9.1.2017; 15-17.5.2017; 25-27.9.2017; 7-10.10.2017; 12-20.4.2018.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה של 3 חודשים שנגזרו על הנאשם בת"פ 29138-05-11 של בית משפט השלום בראשל"צ. המאסר ירוצה בחופף ובמצטבר לעונש המאסר שהוטל על הנאשם במסגרת תיק זה, כך שסך הכול ירצה הנאשם מאסר של 7 חודשים.

ב. מאסר למשך 8 חודשים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על עבירת רכוש מסוג פשע.

ג. מאסר למשך 3 חודשים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על עבירות שעניינן שימוש באלימות, איומים, וכל עבירה אחרת בה הורשע.

ד. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 3,000 ₪ להימנע בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מביצוע עבירת רכוש, עבירת אלימות, או כל אחת מהעבירות בהן הורשע. ההתחייבות תיחתם עד ליום 5.5.2019. לא תיחתם ההתחייבות, ייאסר הנאשם למשך 10 ימים.

19. ניתן בזאת צו כללי למוצגים.

20. ככל שהופקד סכום כסף באחד או יותר מתיקי המעצר, יושב הכסף לנאשם לאחר תחילת ריצוי עונש המאסר, כפוף לכל מניעה חוקית.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ט, 30 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.