1. תביעה שהוגשה בעניין פיצוי בגין הפרת הסכם להשכרת רכב.

2. התובע טוען כי הוא ובת זוגו הזמינו מהנתבעת חבילת שכירות רכב מסוג מסוים לטיול ירח דבש באיטליה ל-11 יום ביוני.

3. בפועל סופק לתובע ובת זוגו רכב מסוג נחות מזה שתמורתו שילם.

4. הרכב הוחלף בסופו של עניין רק לאחר 4 ימים.

5. בעקבות אי-ההתאמה ספגו התובע ובת זוגו חוויית נהיגה ירודה, שינוי במסלול הנסיעה, ביטול טיולים מתוכננים ועגמת נפש.

6. הנתבעת איננה חולקת על היווצרותה של אי-התאמה, אלא שהיא טוענת שהפיצוי שהוצע לתובע בסך של 100 יורו היה פיצוי הולם, ואילו התובע סירב לקבלו.

7. סבורני לאחר ששקלתי את הדברים, ועם כל ההבנה לעגמת הנפש שנגרמה לתובע ובת זוגו, עדיין דרישתו לפיצוי בהיקף שעולה פי שניים על עלות החבילה כולה, היא דרישה לא הוגנת.

8. בדרישתו הבלתי סבירה של התובע למעשה הוכשל המשא ומתן בין הצדדים, שבמהלכו ייתכן שהיה הוא זוכה אף בסכום פיצוי של 100 יורו נוספים, כפי עדותו של נציג הנתבעת.

9. פיצוי בהיקף של כ-25% מעלות העסקה נראה לי כפיצוי הולם את חומרת אי-ההתאמה.

10. גישתו של התובע לעניין עמוסה בעָצמות אישיות שהועמסו על אירוע שהוא יחסית מופחת בחומרתו, אולי בשל הסיטואציה האישית הייחודית שבה היו נתונים בני הזוג. ההפרזה נוגעת לכך שבפועל אין החברה המשכירה מתחייבת לסוג ספציפי של רכב, אלא לקבוצה שמייצגת סוג של נוחות נהיגה. התובע לא טען שנגרמה לו פגיעה באיכות הנהיגה, והיותו חובב נהיגה ספורטיבית איננה צריכה לדעתי להוות פקטור מכריע בפרשה.

11. אשר על כן תחויב הנתבעת בפיצוי בגובה של 100 יורו, כפי שערם היציג היום. מיום מתן פסק הדין יישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כדין.

12. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין בדואר רשום לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ג, 22 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.