תביעה שהוגשה להשבת דמי תיווך ששולמו.

התובעת נעזרה בשירותיה של הנתבעת, שהיא מתווכת דירות, לצורך שכירת דירה בחולון.

התובעת שכרה את הדירה ושילמה לנתבעת דמי תיווך בסך 2,000 ₪.

לאחר ימים ספורים, היא טוענת, ביטלה את חוזה השכירות, כיוון שהדירה לא היתה ראויה למגורים. בעקבות זאת, פנתה אל הנתבעת וביקשה להשיב לה את דמי התיווך, לאחר שדמי השכירות הוחזרו לה, לטענתה במלואם.

הנתבעת חתמה על מסמך להשבת דמי התיווך ואולם, בפועל השיבה רק מחצית מן הסכום.

המחצית השניה בסך 1,000 ₪ + הוצאות נתבעת כאן.

הנתבעת טוענת, כי ביצעה את עבודתה ואין הצדקה לחייבה בהשבת דמי התיווך.

המסמך עליו חתמה, משקף לטענתה הסכמה מותנית.

הנתבעת הסכימה להשיב את דמי התיווך, רק אם תצליח להשכיר את הדירה פעם נוספת ותגבה דמי תיווך. בפועל, בעליה של הדירה לא מסר את התפקיד להשכרת הדירה לידיה פעם נוספת.

לפיכך, היא סבורה כי השבת 1,000 ₪ שנעשתה על ידה, נעשתה בהתנדבות ויש בה כדי למצות את הטענות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני, כי הנתבעת ביצעה את עבודתה באופן שלם.

התובעת ראתה את הדירה מראש ושכרה אותה מרצונה הטוב והחופשי.

הסכמתה של הנתבעת להשיב את מחצית דמי התיווך היא הסכמה ראויה ולדעתי, לא קמה לתובעת עילה להשבה נוספת.

התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.