לפני: כב' השופטת אורלי סלע – נשיאה

נציג ציבור (מעבידים) - מר לאון מיוני

פסק דין

1. מרים בן שושן (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) להכיר במחלת טרומבופלביטיס – מחלת ורידים פקקתית, כפגיעה בעבודה מכוח תורת המיקרוטראומה.

2. משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק –

"1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/עיסוקך במשלח ידך ואשר הביאו לטרומבופלביטיס.

2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.

3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה.

לפיכך אין לראות במחלתך כתאונת עבודה", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3. בתיק זה העידו, מטעם התביעה, התובעת בעצמה ומטעם הנתבע - מר אליעזר פודלובסקי.

4. למען שלמות התמונה יצויין כי התובעת הועסקה ומועסקת כיום בהיכל המשפט בבאר שבע, בו מצוי גם בית דין זה וכך גם סגן המזכיר הראשי שהעיד מטעם הנתבע. למרות האמור לעיל, ביקשו הצדדים כי הדיון יתקיים בבית הדין בבאר שבע, ולא יועבר לבית דין אחר.

לאור האמור ומשאין למותב זה היכרות עם התובעת והעד מטעם ההגנה, נשמע הדיון בפנינו.

5. מתצהיר התובעת עולות העובדות כלהלן –

א. התובעת עובדת, מיום 22.3.1973 ועד היום בהנהלת בתי המשפט בתפקיד קלדנית (בעבר הוגדר התפקיד ככתבנית).

ב. במסגרת תפקידה כקלדנית, נדרשת התובעת לשבת במשך שעות רצופות על כיסא, ללא הפסקות בין הדיונים הרצופים. ההקלדה נעשית ברצף, בייחוד בימים בהם נדרשת להקליד דיוני הוכחות ובהם עדים רבים, אז מוקלדות כמויות רבות של דפים.

ג. ביום 10.10.00 במהלך יום העבודה, רגלה השמאלית של התובעת התנפחה באופן חריג. בשל המצב החמור של הרגל פונתה התובעת, בידיעת הממונים, לבית החולים סורוקה.

ד. בבדיקה רפואית שנערכה לתובעת אובחן קריש דם, שככל הנראה נוצר כתוצאה מעבודתה ובשל העובדה כי העבודה כרוכה בישיבה ממושכת של שעות רבות מדי יום.

ה. במהלך הטיפול, אושפזה התובעת בטיפול נמרץ ולאחר כחודש שוחררה לביתה. לאחר השחרור מבית החולים נאלצה התובעת לשהות בחופשת מחלה למשך כששה חודשים.

ו. בשל חוסר ידיעה, מלאה התובעת טפסים לתביעה לנכות כללית במקום תביעה לנכות בעקבות תאונת עבודה. הנתבע הכיר בנכות מושא התובענה כנכות בשיעור 100% זמנית ושילם לתובעת קצבה.

ז. לאחר חופשת המחלה ועל פי הנחיות של רופא תעסוקה, שבה התובעת לעבודה תחילה בחצי משרה למשך כחמש שנים עד אשר, בהדרגה, עלו אחוזי משרתה למשרה מלאה.

ח. ביום 16.4.11 במהלך העבודה, חשה התובעת כאבים ומיחושים ברגל ימין. בעקבות הכאבים פנתה התובעת לרופאת המשפחה, אשר שלחה אותה בדחיפות לבית החולים סורוקה. במיון טופלה התובעת במדללי דם בהזרקה לבטן כך במשך כחודש ימים ועד היום ממשיכה בטיפול תרופתי.

ט. בגין האירוע הנ"ל הגישה התובעת תביעה לנתבע אולם התביעה נדחתה בטענה שמדובר בתחלואה טבעית.

י. אין לתובעת כל ספק כי המחלה ממנה היא סובלת נוצרה עקב העבודה כקלדנית במשך שנים רבות.

יא. הגורם למחלת התובעת הינו הישיבה המרובה במסגרת עבודתה כקלדנית, תפקיד המצריך ישיבה ממושכת תוך כדי הקלדה ללא אפשרות לקום מהכיסא למעט הפסקת אוכל.

יב. הרופאים המטפלים של התובעת ציינו בפניה כי מחלתה נגרמה כתוצאה מישיבה ממושכת במסגרת העבודה אך היו מנועים לתת לה חוות דעת משפטית בשל היותם רופאים שכירים.

6. במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה התובעת מתי חדלה לעבוד כקלדנית והשיבה כי לפני שבע שנים סיימה את עבודתה כקלדנית ומאז עובדת כפקידת סף. התובעת אישרה כי תביעתה זו מתייחסת לתקופת עבודתה כקלדנית בלבד.

לשאלה כמה הפסקות ביום היו לה כקלדנית השיבה התובעת כי הדבר תלוי בשופט עמו עבדה וכי במשך כל תקופת עבודתה כקלדנית עבדה במשרה מלאה למעט היעדרות של חצי שנה מטעמים רפואיים.

7. מעדותו של מר אליעזר פודלובסקי (להלן- פודלובסקי) עולות העובדות כלהלן –

א. פודלובסקי הינו סגן מזכיר ראשי בכיר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע והממונה העקיף של התובעת.

ב. פודלובסקי מאשר חתימתו של הודעה שמסר לחוקרת הנתבע (נ/4). ממנה עולה כי התובעת עבדה ככתבנית, בשלב מאוחר יותר כקלדנית והחל משנת 2005 הינה מועסקת בתפקיד שומרת סף במחלקת הדואר.

ג. מהודעתו של פודלובסקי אף עולה כי תפקידה של התובעת כקלדנית/כתבנית דרש ישיבה ממושכת במקום במהלך הדיון.

8. במסגרת חקירתו הנגדית, נשאל פודלובסקי כמה שעות עבודה עבדו הקלדניות ומה היו ההפסקות שניתנו להן והשיב - "הקלדניות עבדו כל אחת לפי חלקיות המשרה שלה. לגבי מספר השעות וההפסקות תלוי במערך המשפטים" בהמשך אישר שעבודת התובעת התבצעה בישיבה.

כאשר נשאל פודלובסקי, בחקירתו הנגדית, האם זכור לו אירוע תאונתי מיום 16.4.12 במסגרתו פונתה התובעת למיון במהלך שעות העבודה השיב "אני לא זוכר את התקופה, אבל אם היה אירוע של תאונת עבודה הייתי אמור להוציא טופס בל/250. לי לא זכור שהיה אירוע במועד הזה. אם אני אעיין בדו"ח הפיצול של התובעת כמובן שאם היא נעדרה כפי שאתה מציין יהיה מצורף אישור רופא".

המסגרת המשפטית –

9. הלכה פסוקה היא שתנאי להכרה בפגיעה בעבודה מכח תורת המיקרוטראומה הינו קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק בלתי הדיר, עד שבהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח זאת להבדיל מהתפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת ללא הפסקה. את הנזק הראשון יראו כתוצאה של מיקרו טראומה בעוד שאת הנזק השני יראו כתוצאה של תהליך תחלואתי שאינו תאונה.

דהיינו, על מנת שנזק יוכר כפגיעה על פי תורת המיקרו טראומה, על התובע להוכיח שמדובר בפגיעות אחדות, שכל אחת מהן היא "תאונה" שניתנת באופן רעיוני עקרוני לזיהוי ולבידוד.

בדב"ע מח/0-77 אליעזר מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (פד"ע י"ט 538, 540) נקבע –

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע."

10. בית הדין הארצי קבע, באשר לנזקים שנגרמו כתוצאה מישיבה ממושכת, כי אין המדובר בפגיעה לפי תורת המיקרוטראומה אלא בפגיעה שעניינה תהליך תחלואתי שאינו תאונה –

"הנזק שהתהווה בגופו של העובד, נוצר בשל התנוחה בה עבד, תנוחה מאולצת, מאומצת, במצב סטטי ממושך שהביא לעומס וללחץ על כל אותם מרכיבי עמוד השדרה... התנוחה החישה את תהליך 'הבלאי הטבעי'... והדבר נעשה אט - אט, לאורך שנים בלא שניתן להצביע על אירוע תאונתי (תנועה) החוזר ונשנה והגורם לפגיעה זעירה שאין להשיבה" (דב"ע לו/0-75 המוסד לביטוח לאומי - רפאל טואיטו, פד"ע ט 8).

11. כן קבע בית הדין הארצי, בדב"ע 63/03, באשר לישיבה סטטית כדלקמן -

"המחוקק ייחד את הפגיעה בעבודה לשלוש אלה: תאונת עבודה, מיקרוטראומה ומחלת מיקצוע. לא די בקיום קשר סיבתי אפשרי בין הליקוי לבין העבודה, כל עוד שעניינו של הנפגע לא בא בפתחם של שלושת סוגי הפגיעה האמורים. לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בשיבתו כבית משפט גבוה לצדק בפרשת עובדיה כרם, אשר אוזכרה על ידי המערערת, לאמור "המצב האופטימלי הוא, שכל אדם יפוצה על כל פגיעה גופנית או נפשית שנגרמה לו בכל דרך שהיא, אך בשל מגבלות תקציביות אין אלה פני הדברים. אף שחוק הביטוח הלאומי הינו חוק סוציאלי, אין החוק מכסה את כולם, אלא רק את אלה העומדים בקריטריונים שנקבעו בו" (בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - עובדיה כרם פ"ד נג (2) 529). באותו עניין, אף חזר בית המשפט העליון ואיבחן בין הליך תחלואתי לבין מיקרוטראומה, בזו הלשון "תהליך תחלואתי הוא תהליך שגרם להרעה הולכת ונמשכת במצב הבריאות, כאשר אין אפשרות מעשית לאתר באופן סביר אירוע או אירועי בעבודה ולהוכיח פועלם של אירועים מבודדים רצופים אלה על מצב בריאותו של האדם. לעומת זאת, פגיעות זעירות ניתנות לאיתור ולהבחנה אף שאין צורך לציין את המקום והזמן של כל פגיעה ופגיעה זעירה בנפרד... (הדגשה שלי, י.פ.)". בענייננו, עיקר טענת המבקשת הינה לתנוחה בה ישבה, שבדיעבד התבררה לה כתנוחה לא נוחה - משכך אין מדובר בתנועות חוזרות הגורמות פגיעות זעירות הניתנות לאיתור ולהבחנה. הטענה הכללית בדבר "תנועות שונות החוזרות והנשנות הנדרשות מקלדנית במהלך עבודתה כאשר הגב משמש לה כציר, שבימינו ניתן לומר עליהן שמדובר בידיעה שיפוטית", לא נתמכה בתיאור מפורט של תנועות ובעדויות רלבנטיות. משכך לא היה מנוס מדחיית התביעה.נ"

מן הכלל אל הפרט –

12. ולענייננו - לאחר שעניינו במסמכים הרפואיים שצורפו לתיק, בעדויות הצדדים ובכתבי הטענות, לא מצאנו כי יש מקום לקבל את התביעה ונבהיר –

א. לא נעלם מעיננו כי ישנה אי בהירות ומחלוקת באשר למועדים בהם עבדה התובעת כקלדנית בשירות הנהלת בתי המשפט. דא עקא, דומה שאין מחלוקת כי התובעת עבדה במשך שנים רבות כקלדנית ואין צורך להכריע בדבר המועדים המדוייקים בהם עבדה.

ב. לגופם של דברים, התובעת אשר עבדה ככתבנית/קלדנית טוענת כי הפגיעה בכלי הדם נגרמה לה כתוצאה משיבה ממושכת. על פי הפסיקה, אין די בתנוחה סטטית קבועה כדי להכיר במחלה על פי תורת המיקרוטראומה אלא יש צורך בהוכחת רצף של תנועות קבועות אשר ניתנות לבידוד ואשר כל אחת מהן כלשלעצמה גרמה לנזק. הואיל ובישיבה ממושכת לא ניתן לאתר פגיעות זעירות קטנות, הרי שלא ניתן, עם כל הצער שבדבר, לראות במחלתה של התובעת כמחלה על פי תורת המיקרוטראומה.

ג. ישיבה, כלשעצמה, איננה יוצרת את רכיב התנועה הנדרש על מנת להכיר בפגיעה כפגיעה מכח הלכת המיקרו טראומה.

ד. נוכח כל האמור, הרי שלא הונחה בפנינו תשתית עובדתית שיש בה כדי לבסס קביעה בדבר רצף של תנועות זהות או זהות במהותן שביצעה התובעת במשך זמן ממושך במהלך כל יום העבודה.

13. סוף דבר – לאור האמור ולאור ההלכה הפסוקה התביעה נדחית.

14. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' ד' אדר ב תשע"ד, (06 מרץ 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.