מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 4.12.2012, אירעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

על פי גרסת התובע, התאונה אירעה כאשר נסע בנתיב השמאלי בשד' נורדאו בתל-אביב, כאשר בכוונתו לפנות שמאלה לרחוב אבן גבירול. במהלך נסיעתו בנתיב השמאלי סטה לעברו אוטובוס, פגע בצדו הימני של הרכב וגרם לנזקים לרכבו. כאשר, האוטובוס חזר לנתיב הימני האוטובוס פנה ימינה בצומת לרחוב אבן גבירול ועזב את המקום מבלי שמסר פרטיו. בחוות דעת השמאי שהוגשה לבית המשפט, עולה כי נגרמו לרכב נזקים בפגוש קדמי.

מנגד, טען נהג אוטובוס הנתבע, כי כלל לא היה מעורב בתאונת דרכים. בהודעת הנהג שניתנה ביום 6.1.2013, טען נהג האוטובוס כי לא פגע ברכב בכלל, איש לא פנה אליו בטענה כזו, ואיש מהנוסעים לא הסב את תשובת ליבו לאירוע.

בדיון שבפניי חזר התובע על דבריו, תוך שהוא מתייחס לעובדה כי המראה נסגרה והרכב קיבל חבטה. התובע לא יכול היה להסביר כיצד רשם את מספר הרכב של נהג האוטובוס, ולדבריו הוא רשם אותו מבלי שיכול להסביר ולא זוכר כיצד רשם. התובע טען כי יש לו פנקס שבו הוא רושם הכול, אולם פנקס זה לא הוצג לבית המשפט, ולא הובאה שום ראיה לגבי אופן רישום מספר האוטובוס.

נוכח העובדה כי הנתבע מכחיש שהיה מעורב בתאונת דרכים, דבר שעולה מכתב ההגנה בסעיף 4 לכתב ההגנה. הרי שהמחלוקת בין הצדדים טעונה בנקודה אחת בלבד זיהוי האובוס שהיה מעורב בתאונה.

התובע לא הביא ראיות לעניין זיהויו של רכב האוטובוס, כמי שפגע ברכב התובע, אין די באמרתו של התובע כי רשם את המספר הנכון מבלי שטענה זו תוכח בבית המשפט. אין די גם באמירת הנתבע, כי אכן נסע במקום לצורך הזיהוי ויצירת ראיה עצמאית שיכולה לעמוד בפני עצמה, שעה שהוא מכחיש לחלוטין את מעורבותו בתאונת הדרכים. התובע לא הוכיח כי מדובר באוטובוס יחיד שנסע במקום בזמן התאונה ולמעשה לא הובאה שום ראיה מספקת לצורך זיהוי הרכב הפוגע.

בנסיבות אלו, ונוכח העובדה כי התובע לא הוכיח את תביעתו כנדרש, אני מוצא לדחות את התביעה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ח אלול תשע"ג, 03 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.