1. לפניי תביעת התובע, עובד הנתבעת לשעבר, לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה (פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, דמי מחלה, קצובת נסיעה והפרשות לפנסיה).

התשתית העובדתית

1. הנתבעת מפעילה מסעדה בחוף הים בתל אביב בשם "מונה ביץ" (להלן: המסעדה). במסעדה יש למעלה מ-40 שולחנות ובנוסף מוצבים בחוף הים שולחנות ומיטות שיזוף השייכים למסעדה. עובדי המסעדה משרתים את הלקוחות היושבים במסעדה וכן את הלקוחות היושבים בחוף הים^[1].
2. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 2.4.2010 ועד ליום 12.7.2012^[2].

יצוין כי לא נעלם מעיני שבסעיף 1 לסיכומי התובע נטען שהוא עבד עד ליום 22.7.2012, שבו פוטר אלא שטענה זו היא בגדר 'הרחבת חזית' אסורה,. שכן, בכתב התביעה ובתצהיר התובע נטען במפורש כי הוא עבד עד ליום 12.7.2012 ולכן אין לקבל את הטענה שבסיכומים.

1. ממועד תחילת העבודה ועד לסוף חודש פברואר 2011 עבד התובע בתפקיד ברמן ומחודש מרץ 2011 ועד לסיום עבודתו עבד בתפקיד אחראי משמרת. עבודתו של התובע התבצעה על פי משמרות אליהן שובץ^[3].

1. בתקופה בה עבד התובע בתפקיד ברמן שילמה לו התובעת שכר שעתי בסכום של 25 ₪ נטו בימי חול ובסכום של 27 ₪ נטו בסופי שבוע וחגים.

הצדדים נחלקו בשאלה אם השכר כלל הוצאות נסיעה בסכום של 1 ₪ לשעה. למחלוקת זו נידרש בהמשך.

כמו כן, בתקופה בה עבד התובע בתפקיד אחראי משמרת שולם לו שכר שעתי בסכום של 34 ₪ נטו בימי חול ובסכום של 39 ₪ נטו בסופי שבוע וחגים.

באותה תקופה אף שולמו לתובע דמי נסיעות בסכום של 1 ₪ לכל שעת עבודה^[4].

1. יצוין כי ביום 25.5.2009, כעשרה חודשים לפני שהתובע החל לעבוד בנתבעת, הוא נפגע בתאונת עבודה ברגלו השמאלית (בעבודה אחרת בה עבד באותה תקופה) ונקבעה לו נכות בשיעור 19%. במועד קבלתו של התובע לעבודה ידעה הנתבעת על נכותו ועל מגבלותיו בעמידה ממושכת, בהליכה ובמיוחד בהליכה בחוף הים ובנשיאת משאות. לפיכך הוסכם כי התובע יגיש משקאות במסעדה עצמה ולא בחוף הים וכי יוכל לנוח בישיבה ככל שניתן^[5].
2. ביום 28.3.2011 קיים מר הראל בלו – מנהל הנתבעת (להלן: מנהל הנתבעת) אסיפה במסעדה עם כל אחראי המשמרת ובכללם התובע כהכנה לקראת עונת הקיץ. באסיפה ביקש מנהל הנתבעת מהנוכחים להרבות ביציאה לקהל המבלה בחוף הים ולסייע למלצרים לשרת את הלקוחות באזור זה^[6].
3. בסיום האסיפה פנה התובע למנהל הנתבעת ושוחח עימו ביחידות (להלן: השיחה). הצדדים נחלקו בנוגע לתוכן השיחה.

התובע טען כי בשיחה הסביר למנהל הנתבעת שלא יוכל להרבות בשירות הלקוחות שנמצאים בחוף הים בשל מצבו הרפואי והקושי בהליכה באזור זה בגין הפציעה ברגל. לטענת התובע מנהל הנתבעת השיב "בסדר אין בעיה"^[7].

מנגד טענה הנתבעת כי באותה שיחה הודיע התובע למנהל הנתבעת כי הוא אינו יכול להמשיך ולעבוד בתפקיד אחראי משמרת בשל מצבו הרפואי וביקש כי יימצא לו מחליף. עוד נטען כי התובע אמר למנהל הנתבעת שהוא יסיים את עבודתו בנתבעת לאחר שיבצע חפיפה למחליף^[8].

במחלוקת זו נכריע בהמשך.

1. לאחר השיחה המשיך התובע לעבוד במסעדה כרגיל. בחודשים יוני ויולי 2011 נעדר התובע מעבודתו מספר פעמים בשל מחלה. התובע טען כי באותה תקופה חלה החמרה במצב הרגל שלו ובנוסף חלה בשפעת.

בהקשר זה יצוין כי באישורים הרפואיים שהציג התובע נרשם שהדיאגנוזה מתועדת בתיקו הרפואי^[9].

1. היום האחרון בו עבד התובע במסעדה היה ביום 11.7.2012^[10].

לטענת התובע ביום 12.7.2012 (יום חמישי) שבו לא היה אמור לעבוד, התקשר לגב' ליאת חדד - מנהלת המסעדה (להלן: גב' חדד) והודיע לה שלא יוכל להתייצב לעבודה באותו סוף שבוע בשל מחלה. לטענתו נאמר לו כי הוא חייב להתייצב לעבודה בסוף השבוע ומשסירב התנהל ויכוח בינו לבין גב' חדד. התובע הוסיף כי כשהתקשר בתחילת השבוע שלאחר מכן לברר מהן המשמרות אליהן שובץ, לא ענתה גב' חדד לשיחות הטלפון שלו והעובדים האחרים מסרו לו כי הוא אינו משובץ לעבודה.

1. שבוע לאחר מכן ביום 19.7.2012 (יום חמישי) יצרה מזכירת הנתבעת קשר עם התובע וביקשה ממנו להגיע למשרדי הנתבעת כדי לקבל לידיו מכתב. ביום 22.7.2012 (יום ראשון) הגיע התובע למשרדי הנתבעת וקיבל לידיו מכתב הנושא את התאריך 12.7.2014 (להלן: מכתב הפסקת העבודה), בזו הלשון^[11]:

"הנדון: הפסקת עבודה בגלי הצוק בע"מ (מונה ביץ תל אביב)

ביום 28.3.2012, בתום ישיבת מנהלים שנערכה ע"י הראל בלו, כהכנה לקראת עונת הרחצה הקרובה, הודעת להראל כי בעקבות פציעתך ברגל, ייבצר ממך להמשיך ולעבוד כמנהל בחברה ולאור התפטרותך, יש צורך במציאת מחליף עבורך.

הרינו לאשר כי ביום 13.7.2012 הסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה על ידך, כך שהתפטרותך נכנסת לתוקף כבר היום.

אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך.

הראל בלו".

1. בתגובה שלח התובע באותו היום (22.7.2012) מסרון למנהל הנתבעת, בנוסח הבא^[12]:

"שלום הראל, אני עובד אצלך יותר משנתיים שמהיום הראשון יידעתי אותך שעברתי תאונת עבודה ושאני עדיין סובל מהרגל, הסכמת לקבל אותי לעבודה בתנאים מקלים (אני לא מרים דברים כבדים, אני לא מתרוצץ) היום אחרי יותר משנתיים יש לי החמרה ברגל ולצערי נאלצתי לנוח ולא לעבוד, כמובן שלכל הימים יש לי ימי מחלה מוצגים! בכל אופן היום קיבלתי מכתב שמציין שבמרץ לאחר ישיבת מנהלים ביקשתי שתמצא לי מחליף לקח לך 4 חודשים למצוא לי מחליף ונכון להיום התפטרתי! כמובן שזה שקר מעולם לא התפטרתי ובטח שלא נתתי לך 4 חודשים למצוא לי מחליף!!!!!! לא משנה כמה פעמים תשקר ותגיד שהתפטרתי אני בחיים לא יעזוב עבודה שאני אוהב ... וחוץ מזה אחרי כל כך הרבה זמן של יחסי עבודה אני חושב שמגיע לי יותר כבוד וכנות כי אם תסתכל אחורה במהלך השנתיים האחרונות עזרתי לך בכל מה שיכולתי הייתי שוטף כלים, טבח, ברמן, מלצר, חשמלאי, ומנהל! הכל כדי לעבור את הימים הקשים כשהיה חוסר בעובדים. היום כשיש צוות מלא של טבחים מנהלים ומלצרים ואתה לא הכי צריך את המנהל שעושה הכל ואין לו בעיה ללכלך את הידיים פשוט סובל יותר מהרגל אז אתה מפטר אותי וכדי לא לשלם לי פיצויים אתה טוען שהתפטרתי, למה? בשביל כסף? אני לא יודע מה אמרו לך ואיך בילבלו לך את המוח מה שבטוח אל תאמין לכל מה שאומרים בקיצור הראל אני מאחל לך כל טוב, אדי וקס".

יצוין כי התובע הציג את המסרון במהלך עדותו לבקשת ב"כ הנתבעת. התובע הסביר כי לא הציג את המסרון קודם לעדותו מכיוון שהטלפון הנייד שלו עבר שדרוג והוא סבר שהמסרון נמחק. עוד אציין, כי מנהל הנתבעת הודה בעדותו שמספר הטלפון אליו נשלח המסרון הוא מספר הטלפון שלו^[13].

1. בנוסף, ביום 30.7.2012 שלח התובע מכתב תגובה למכתב הפסקת העבודה שבו הכחיש את טענות הנתבעת. וכך כתב התובע^[14]:

"הנדון: אדי וקס – ת.ז....

(מכתבכם מיום 12/7/12 ואשר התקבל ביום 22/7/12)

הריני מאשר את קבלת מכתבכם שבנדון ומשיב לכם כדלקמן:

1- הנני דוחה על הסף את סילוף העובדות כפי שתוארו במכתבכם שבנדון.

2- כידוע לכם עם קבלתי לעבודה הוסבר לכם שהנני סובל מפציעה ברגל, דבר שמונע ממני הרמת חפצים כבדים. וסוכם שבמהלך עבודתי במסעדה לא יידרש ממני הרמת חפצים כבדים, וכך נעשה במהלך שנות עבודתי לא נדרשתי להרים חפצים כבדים ובצעתי את עבודתי בצורה הטובה ביותר ולשביעות רצונם של הממונים עלי.

3- לאחרונה, ולמרות ההסכמה בינינו, התחלתם ובכוונה לבקש ממני הרמת חפצים כבדים. בכדי לפטר אותי מהעבודה.

4- מה עוד שבשבוע הראשון של חודש יולי 2012 – השבוע האחרון בעבודה (לפני קבלת המכתב שבנדון) ניסיתי ליצור קשר עם המנהלת לצורך בירור/שיבוץ המשמרות לשבוע העוקב, אך לצערי לא קיבלתי כל מענה.

5- עם קבלת המכתב שבנדון גיליתי לתדהמתי את טענותיכם השקריות וחסרות השחר בדבר התפטרותי מהעבודה.

6- מעולם לא הודעתי על התפטרותי מהעבודה ולא נתתי הודעה מוקדמת והמטרה ממכתבכם לפטר אותי מהעבודה ללא תשלום פיצויים, הודעה מוקדמת ויתר התנאים הסוציאליים.

7- לאור האמור לעיל אני רואה במכתבכם הודעת פיטורים והנכם מתבקשים:

א. להמציא לי מכתב פיטורין כדין ולשלם לי את הפיצויים אשר מגיעים לי על פי חוק.

ב. לשלם לי הודעה מוקדמת.

ג. לשלם לי דמי הבראה, חגים, חופשה ושעות נוספות בגין תקופת עבודתי בחברתכם.

ד. כידוע לכם על פי חוק הייתם חייבים להפריש לי לביטוח פנסיה חובה, אך בפועל עבור חלק גדול מתקופת עבודתי בחברה לא הופרש עבורי לבטוח פנסיה ועבור חלק אחר מתקופת עבודתי הפחתתם בתלוש השכר בטוח מנהלים חלק עובד אך בפועל לא העברתם את הכספים לקופת הפנסיה, כידוע לכם מהווה עבירה פלילית ע"פ חוק.

לאור האמור לעיל, הנני מבקש באופן מידי להמציא לי מכתב פיטורים ולשלם לי את הפרש השכר בגין שעות נוספות והתנאים הסוציאליים כמפורט לעיל כולל הלנת שכר. במידה ולא תענו לבקשותיי אנקוט נגדכם בהליכים משפטיים" (ההדגשות הוספו – ק.כ).

הנתבעת לא השיבה למכתב התובע.

1. בחודש יולי 2012 שילמה הנתבעת לתובע שכר עבור ימי עבודתו באותו חודש וכן גמול בעד עבודה בשעות נוספות עבור כל תקופת עבודתו^[15].

ההליכים המשפטיים

1. ביום 30.1.2013 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו הכחישה את טענות התובע.

1. בדיון ההוכחות שהתקיים לפניי^[16] העידו התובע ומר בלו - מנהל הנתבעת.

דיון והכרעה

1. תחילה נכריע במחלוקת הצדדים בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה ולאחר מכן נדון ברכיבי התביעה השונים.

נסיבות סיום יחסי העבודה

1. התובע טען כי הנתבעת פיטרה אותו לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת כדין. התובע הכחיש את טענות הנתבעת בנוגע לתוכן השיחה עם מנהל הנתבעת שהתקיימה ביום 28.3.2012. התובע טען כי בשיחה הסביר למנהל הנתבעת שעקב מצבו הבריאותי לא יוכל לשרת את הלקוחות שבחוף הים, כפי שהתבקשו אחראי המשמרת באותה שיחה וכי מנהל הנתבעת השיב ש'אין בעיה'. התובע הוסיף כי לאחר השיחה הוא המשיך לעבוד כרגיל פרט למספר היעדרויות בחודשים יוני ויולי 2012 שנבעו מהחמרה במצב רגלו וממחלת השפעת בה לקה. נטען כי יום עבודתו האחרון של התובע היה בתאריך 11.7.2012. עוד נטען התובע לא שובץ למשמרות לאחר מועד זה מכיוון שהודיע לגב' חדד ביום 12.7.2012 (שהיה יום חופשי שלו) שלא יוכל לעבוד בסוף השבוע בעקבות מצבו הרפואי. לטענת התובע, מזכירת הנתבעת יצרה עימו קשר וביקשה שיגיע למשרדי הנתבעת וביום 22.7.2012 כשהגיע למשרדים קיבל לידיו מכתב הפסקת עבודה, שתוכנו אינו נכון. התובע הוסיף וטען כי לא התפטר מהעבודה כפי שכתב במסרון ששלח באותו מועד למנהל הנתבעת ובמכתב ששלח לנתבעת ביום 30.7.2012. לפיכך נטען כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
2. מנגד טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מכיוון שהתפטר מעבודתו. לטענת הנתבעת בסיום האסיפה שהתקיימה ביום 28.3.2012 פנה התובע מיוזמתו למנהל הנתבעת והודיע לו כי נבצר ממנו להמשיך ולעבוד כאחראי משמרת במסעדה עקב הפציעה ברגלו. נטען כי התובע אמר שהוא יסיים את עבודתו לאחר שהנתבעת תמצא לו מחליף ותסתיים תקופת החפיפה. הנתבעת טענה כי מצאה לתובע מחליף והחלה בתקופת חפיפה לתפקיד אחראי משמרת. נטען כי התובע נעדר בתקופת החפיפה בעיקר בחודשים יוני ויולי 2012. עוד נטען כי ביום 13.7.2012 הסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת שנתן התובע והתפטרותו נכנסה לתוקף. הנתבעת הוסיפה כי התובע לא נתן לה מכתב התפטרות בהתאם לחוק ולכן הוצא לו מכתב הפסקת עבודה רשמי המציין את מועד התפטרות ואת מועד כניסת ההתפטרות לתוקף. לפיכך נטען כי יש לדחות את תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים.
3. כידוע, מערכת יחסי עבודה בין צדדים יכולה להסתיים ביוזמת העובד או ביוזמת המעביד, כאשר במקרה הראשון ידובר בהתפטרות ואילו במקרה השני ידובר בפיטורים. בית הדין הארצי פסק בעניין שמואלי^[17] כי:

"הן הפיטורים והן ההתפטרות הם סיום חד צדדי של יחסי עובד ומעביד. השניים הם פעולה סובייקטיבית שתנאי לה הוא מתן ביטוי שלא משתמע לשני פנים לכוונה להביא את יחסי העובד והמעביד לידי גמר. כוונה זאת צריך שתהיה של המביא את היחסים לידי גמר. מעצם היות כל כוונה עניין סובייקטיבי, לא יוכל אדם לכפות כוונה על הזולת. מילים כגון 'אם תנהג כך ולא אחרת – אראה בך מתפטר' או 'אם לא יובטחו לי תנאי עבודה אלה ואלה – אראה עצמי כמפוטר' אין בהם כלל וכלל כדי להעיד על כוונתו של הצד השני להביא את היחסים בין השניים לידי גמר".

כמו כן, בעניין בנצילוביץ^[18] קבע בית הדין הארצי כי לא תמיד הפסקת יחסי העבודה תהיה בביטוי פורמאלי דווקא וכי לעיתים בעת ההכרעה בשאלה מי הביא את יחסי העבודה לידי גמר על בית הדין לבחון את מכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה.

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפניי הגעתי לכלל מסקנה כי התובע פוטר מעבודתו, מהנימוקים שיפורטו להלן.
2. ראשית, גרסת התובע הייתה עקבית ועדותו הייתה מהימנה.

התובע הצהיר שלאחר האסיפה שהתקיימה ביום 28.3.2012 שוחח עם מנהל הנתבעת ביחידות וציין בפניו שיקשה עליו לשרת את הלקוחות בחוף הים בשל המגבלה ברגלו וכי מנהל הנתבעת אמר בתגובה שאין בעיה מבחינתו. בנוסף הכחיש התובע בתצהיר את טענות מנהל הנתבעת בנוגע לתוכן השיחה ובכלל זה את הטענה ולפיה התפטר מעבודתו באותה שיחה^[19].

על גרסה זו חזר התובע בעדותו לפניי^[20]:

"ש. בנוגע ליום 28/3/12, סע' 13 לתצהיר שלך, מר בלו (מנהל הנתבעת – ק.כ) טוען בתצהירו שבסיומה של אותה פגישה שביקשת לשוחח איתו הודעת לו שאתה לא יכול להמשיך בעבודה וסוכם ביניכם שאתה תשאר בעבודה על מנת שהם יוכלו לאתר לך מחליף לבצע איתו חפיפה ואז לסיים את העבודה, מה יש לך להגיד?

ת. דבר כזה לא היה מעולם. זה לא מה שאמרתי בכלל. אני זוכר מילה במילה בדיוק מה אמרתי.

ש. ספר לנו מה אמרת.

ת. כשהסתיימה הישיבה כשישבנו כולם ביקשתי מהראל לשוחח איתו כמה מילים בצד כי הדבר הזה שיש לי ברגל כלפי שאר העובדים שיודעים המצב זה כבר לא נעים לדבר על זה ליד כולם. עמדנו בצד והבהרתי שהמצב הרפואי שלי לא השתנה ממה שהיה לפני 4 שנים. כמו שקיבלו אותי לעבודה כשאני צולע ולא יכול לעמוד הרבה זמן על הרגל, ופיזית לא עשיתי את שאר הדברים שכולם עשו, וכולם ידעו את זה, אז עדיין מצבי אותו הדבר. אני לא יכול לרדת יותר לחוף או לתת יותר 'פוש בעבודה' כמו שקראו לזה. התשובה של הראל 'אין בעיה אני יודע'. זו היתה תשובתו".

1. שנית, גרסת התובע נתמכה במסמכים בכתב.

התובע שלח מסרון למנהל הנתבעת ביום 22.7.2012 שבו קיבל את מכתב הפסקת העבודה. התובע הציג את המסרון במהלך עדותו והוכיח שהמסרון אכן נשלח ביום 22.7.2012 למספר הטלפון של מנהל הנתבעת^[21]. במסרון הכחיש התובע את טענות הנתבעת וטען ש "כמובן שזה שקר מעולם לא התפטרתי ובטח שלא נתתי לך 4 חודשים למצוא לי מחליף!!!!!!". התובע אף הוסיף במסרון כי הטענה בדבר התפטרותו נועדה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. ובלשונו של התובע: "היום כשיש צוות מלא של טבחים מנהלים ומלצרים ואתה לא הכי צריך אתה מנהל שעושה הכל ואין לו בעיה ללכלך את הידיים פשוט סובל יותר מהרגל אז אתה מפטר אותו וכדי לא לשלם לי פיצויים אתה טוען שהתפטרתי, למה? בשביל כסף?..."^[22].

מסרון זה שנשלח למנהל הנתבעת ב"זמן אמת" מחזק את גרסת התובע ולפיה לא הודיע למנהל הנתבעת בשיחה מיום 28.3.2012 על התפטרותו מהעבודה בנתבעת.

כמו כן, ביום 30.7.2012 שלח התובע לנתבעת מכתב בתגובה למכתב הפסקת העבודה, שבו הכחיש מכל וכל את הטענה בדבר התפטרותו. התובע כתב כי "עם קבלת המכתב שהנדון (מכתב הפסקת העבודה – ק.כ) גיליתי לתדהמתי את טענותיהם השקריות וחסרות השחר בדבר התפטרותי מהעבודה. מעולם לא הודעתי על התפטרותי מהעבודה ולא נתתי הודעה מוקדמת והמטרה ממכתבכם לפטר אותי מהעבודה ללא תשלום פיצויים, הודעה מוקדמת ויתר התנאים הסוציאליים..."^[23].

אף מכתב התגובה מחזק את גרסת התובע במיוחד נוכח העובדה שמכתב זה לא נענה על ידי הנתבעת.

1. שלישית, גרסת הנתבעת כי התובע הודיע על התפטרותו בשל מצבו הרפואי בשיחה מיום 28.3.2012 ואמר שימשיך לעבוד עד למציאת מחליף וביצוע חפיפה, אינה סבירה ואינה מתיישבת עם השכל הישר והעובדות שהוכחו, ואסביר.

• 1. מיום 28.3.2012 ועד ליום 12.7.2012 שבו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים חלפו כשלושה וחצי חודשים. מדובר בפרק זמן ארוך המחליש את גרסת הנתבעת ולפיה התובע ביקש להתפטר בשל מצבו הבריאותי. בנוסף, באותה תקופה (חודשים אפריל עד יוני) עבד התובע שעות רבות בהיקף הגבוה ממשרה מלאה. אין זה סביר שהתובע המשיך לעבוד במשך שלושה חודשים שעות כה רבות אם אכן הודיע על התפטרותו בשל מצבו הרפואי.
  2. כמו כן, אין זה סביר שלאחר שהתובע התפטר בשל מצבו הבריאותי הוא ימשיך לעבוד עד למועד עלום ויהיה תלוי בהחלטת הנתבעת בנוגע למועד סיום עבודתו. התובע, ככל אדם אחר, צריך לכלכל את מעשיו ולמצוא מקום עבודה אחר ולכן אין זה הגיוני שהוא ימתין פרק זמן לא ידוע עד שהנתבעת תמצא לו מחליף ותחליט מיוזמתה על מועד כניסת התפטרותו לתוקף.
  3. זאת ועוד. מנהל הנתבעת לא ידע לנקוב בשם מחליפו של התובע ואף הודה כי ממועד השיחה עם התובע (28.3.2012) ועד ליום 12.7.2012 נקלטו שלושה אחראי משמרת^[24]. העובדה שמנהל הנתבעת לא ידע לנקוב בשם מחליפו של התובע למרות שהצהיר בתצהירו שנמצא לתובע מחליף^[25] וכן העובדה שבמהלך אותה תקופה נקלטו שלושה אחראי משמרת לעבודה בנתבעת מחלישות את גרסת הנתבעת.

בהקשר זה אציין כי לא נעלם מעיני שמנהל הנתבעת הסביר שנדרש זמן להכשיר אחראי משמרת^[26], אולם אין סיבה לכך שעובד המבקש להתפטר לכאורה בעקבות מצב בריאותי יישאר בעבודה פרק של למעלה משלושה חודשים לצורך ביצוע חפיפה. אוסיף, כי הוכח שעבדו במסעדה אחראי משמרת נוספים פרט לתובע^[27] ולכן אם אכן היה התובע מעוניין לסיים את עבודתו כפי שטענה הנתבעת, היו אחראי המשמרת האחרים יכולים לבצע חפיפה לעובד חדש שייקלט אם לא אותר בפרק זמן סביר.

בנסיבות אלה, משפרק הזמן שחלף מיום 28.3.2012, שבו נטען כי התובע הודיע על התפטרותו, ועד למועד סיום העבודה (12.7.2012) בפועל הוא כשלושה חודשים וחצי ומשבאותו פרק זמן עבד התובע שעות רבות ואף נקלטו לעבודה שלושה אחראי משמרת נוספים, מצאתי כי גרסת הנתבעת אינה סבירה.

1. רביעית, הנתבעת לא הביאה למתן עדות עובדים נוספים שידעו על הודעת ההתפטרות של התובע מיום 28.3.2012. מנהל הנתבעת העיד כי גב' חדד ואחראי משמרת נוספים ידעו על התפטרותו של התובע מכיוון שאין מדובר ב'סוד' כלשונו^[28]. עם זאת, הנתבעת לא הביאה למתן עדות את גב' חדד או את אחראי המשמרת האחרים. אי הבאת עדים אלה למתן עדות מחלישה את טענות הנתבעת שכן ההלכה היא שהימנעות מהבאת ראיות או מהעדת עד שנמצא בשליטת בעל הדין "מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה..."^[29].

נוסיף, כי לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעת ולפיה גב' חדד לא הסכימה להעיד בשל קשרי המשפחה עם התובע (במועד דיון ההוכחות היה התובע מאורס לאחותה של גב' חדד) ולכן נמנעה מלהעידה^[30]. אולם אף אם נקבל טענה זו הרי שאין בה כדי להסביר את אי העדתם של אחראי המשמרת האחרים.

1. חמישית, תוכנו של מכתב הפסקת העבודה שכתבה הנתבעת עומד בסתירה לעדותו של מנהל הנתבעת.

במכתב הפסקת העבודה נכתב כי הנתבעת מאשרת "כי ביום 13.7.2012 הסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת שניתנה על ידך, כך שהתפטרותך נכנסת לתוקף כבר היום" (ההדגשה אינה במקור), כאשר מנגד מנהל הנתבעת העיד כי התובע לא הודיע לו מהו המועד שבו יסיים את עבודתו^[31]. סתירה זו בין האמור במכתב הפסקת העבודה בדבר סיום תקופת ההודעה המוקדמת שנתן התובע לבין עדותו של מנהל הנתבעת בדבר אי נקיבת מועד לסיום העבודה על ידי התובע מחלישה אף היא את גרסת הנתבעת בדבר התפטרות התובע מהעבודה.

1. מן המקובץ עולה כי גרסת התובע ולפיה לא הודיע על התפטרותו מהעבודה ביום 28.3.2012 הייתה גרסה עקבית ואמינה וכי גרסת הנתבעת אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם העובדות שהוכחו, בין היתר, בנוגע לקליטת שלושה אחראי משמרת באותה תקופה. בנסיבות אלה, אני מעדיפה את גרסת התובע בדבר פיטוריו מהעבודה בחודש יולי 2012 על פני גרסת הנתבעת בדבר התפטרותו התובע ביום 28.3.2012.

1. אי לכך, התובע פוטר מעבודתו בנתבעת לאלתר ויחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 12.7.2012, בהתאם למכתב הפסקת העבודה.
2. לאחר שהוכרעו נסיבות סיום יחסי העבודה אדון בזכאותו של התובע לרכיבי התביעה השונים.

פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת

1. משהתובע פוטר מעבודתו הרי שהוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

חישוב פיצויי הפיטורים

1. התובע טען בכתב התביעה כי השכר הממוצע בשנים עשר חודשי עבודתו היה 8,798.31 ₪ (כולל שווי ארוחות). בסיכומים תיקן התובע את השכר הקובע וטען כי השכר הממוצע היה 8,218.59 ₪ ולכן הוא זכאי לתשלום בסכום כולל של 19,404.77 ₪^[32].

מנגד טענה הנתבעת כי התובע לא פוטר ולכן הוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

1. התובע עבד אצל הנתבעת מיום 2.4.2010 ועד ליום 12.7.2012, דהיינו תקופה של 27 חודשים ועשרה ימים.
2. שכרו של התובע שולם על פי שעות העבודה בפועל, כאשר היה הבדל בשכר היסוד ששולם לו עבור עבודה בימי חול ועבור עבודה בשבתות ובחגים.
3. תקנה 1א' לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: התקנות) קובעת כי לעניין חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד יש להביא בחשבון את שכר העבודה ששולם לו בעד משרה אחת בלבד. כלומר, בעת חישוב פיצויי הפיטורים של התובע יש להביא בחשבון את שעות עבודתו עד להיקף של משרה מלאה בלבד.
4. תקנה נוספת הרלוונטית לענייננו היא תקנה 9 לתקנות. בהתאם לתקנה זו כפי שפורשה על ידי בית הדין הארצי בעניין סנונית הדגמות^[33] חישוב פיצויי הפיטורים לעובד שעתי יבוצע על-פי ממוצע שעות עבודתו בשנים עשר חודשי העבודה שקדמו לפיטורים.
5. בשנים עשר החודשים האחרונים לעבודתו של התובע עבד התובע בתפקיד אחראי משמרת ושכר היסוד ששולם לו עבור שעת עבודה ביום חול היה 34 ₪ נטו ועבור עבודה בשבת 39 ₪ נטו. כידוע, חישוב פיצויי הפיטורים מבוצע לפי השכר הממוצע בערכי ברוטו. לפיכך, יש לקבוע את ממוצע שכרו של התובע בערכי ברוטו בשנים עשר החודשים האחרונים לעבודתו.
6. מעיון בתלושי התובע עולה כי הנתבעת פירטה את שעות עבודתו החודשיות מבלי לבצע הבחנה בין שעות רגילות לשעות נוספות וכי ההבחנה היחידה שבוצעה היא בין השכר עבור עבודה בימי חול לשכר עבור עבודה בשבתות ובחגים.

לפיכך אחשב תחילה את ממוצע שעות העבודה של התובע בשנים עשר החודשים המלאים האחרונים, לאחר מכן אבחן את היחס בין ממוצע שעות העבודה החודשיות לבין משרה מלאה (186 ש') ולסיום אחשב את ממוצע השכר לפי היחס למשרה מלאה. להלן החישוב:

• 1. בשנים עשר חודשי העבודה המלאים האחרונים לפני הפיטורים (מחודש 7/2011 ועד 6/2011. חודש 7/2011 לא הובא בחשבון מכיוון שהתובע פוטר לאחר 12 ימים) עבד התובע 2,379 שעות, כך שבממוצע עבד 198 שעות לחודש (65 שעות בימי חול (2,379/12).
  2. משיש להביא בחשבון בעת חישוב פיצויי הפיטורים רק את השכר עד להיקף של משרה מלאה הרי שיש לבחון מהו היחס בין משרה מלאה (186 ש') לבין שעות העבודה הממוצעות (198 ש'). היחס בין משרה מלאה לממוצע שעות העבודה החודשיות של התובע הוא 94% (186/198).
  3. השכר ששולם לתובע עבור עבודתו בימי חול בשנים עשר חודשי העבודה האחרונים היה בסכום כולל של 100,623 ₪ ברוטו (27,149 ₪ ברוטו בימי חול ו-73,474 ₪ ברוטו בשבתות וחגים). כלומר השכר הממוצע של התובע לחודש היה בסכום של 8,385 ₪ (100,623/12). מתוך שכר זה יש להביא בחשבון רק 94%, כלומר סכום של 7,882 ₪ (8,385 ₪ x 94%).
  4. מכאן שהשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים הוא בסכום של 7,882 ₪ ברוטו.

1. בנסיבות אלה זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 17,953 ₪ (7,882 ₪ x 27.33/12) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.8.2012 (כפי שנתבע בסיכומים) ועד לתשלום בפועל.
2. לעניין התביעה לתשלום פיצויי הלנה אציין כי מצאתי שבין הצדדים ניטשת מחלוקת של ממש בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה ולכן יש להפחית את פיצויי ההלנה לסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

חישוב חלף הודעה מוקדמת

1. משקבענו כי הנתבעת פיטרה את התובע באופן מיידי ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת כדין, זכאי התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת. התובע טען כי הוא זכאי לסכום של 8,218.59 ₪^[34].
2. סעיף 4(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 קובע כי עובד שמשכורתו משתלמת על בסיס שעות עבודה יהיה זכאי במהלך שנת עבודתו השלישית לתשלום חלף הודעה מוקדמת של 21 ימים בתוספת יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה באותה שנה. משהתובע עבד למעלה מעשרים ושבעה חודשים הוא זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת עבור 22.5 ימים קלנדריים (21 ימים + 3 חו' x 1/2).
3. אי לכך התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסכום של 5,911 ₪ (7,882/30 x 22.5) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.8.2012 (כפי שנתבע בסיכומים) ועד לתשלום בפועל.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

1. התובע טען כי פוטר מעבודתו לאלתר וללא עריכת שימוע כדין. לטענתו, הפיטורים בוצעו באמצעות מכתב הפסקת עבודה שנמסר לו במשרדי הנתבעת. התובע תבע בכתב התביעה פיצוי בגובה שש משכורות ובסכום כולל של 52,790 ₪.

בסיכומים הוסיף התובע וטען כי פוטר בעודו בחופשת מחלה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1988 ותבע פיצוי בגובה שמונה עשרה משכורות^[35].

מנגד טענה הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו ביום 28.3.2012 ונשאר לעבוד עד שיימצא לו מחליף ותבוצע חפיפה. בנסיבות אלה נטען כי התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו בגין אי עריכת שימוע. עוד נטען כי הטענות בנוגע להפרת חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות הן בבחינת הרחבת חזית אסורה ויש לדחותן.

1. תחילה אציין כי טענות התובע בדבר פיצוי בגין פיטורים בחופשת מחלה ובניגוד לחוק שוויון לאנשים עם מוגבלות מהוות הרחבת חזית אסורה מכיוון שנטענו לראשונה בסיכומים ולכן אין מקום לדון בהן. במאמר מוסגר אציין כי טענות אלה אף לא הוכחו נוכח עדותו של התובע ולפיה ביום 12.7.2012 לא היה חולה^[36] וכי בשבוע שלאחר מכן ביקש להשתבץ לעבודה^[37].

בנסיבות אלה, אדון בטענות התובע בדבר פיטורים ללא עריכת שימוע בלבד.

1. כידוע, זכות השימוע היא חלק מחובת המעביד לפעול בתום לב ובדרך מקובלת בעת פיטורי עובד ולכן מוטלת על המעביד החובה לשמוע את העובד טרם פיטוריו^[38], וזאת על מנת ליתן לעובד הזדמנות להשמיע את טענותיו ולנסות ולשכנע את המעביד לחזור בו מההחלטה לפטרו. על חשיבותה של זכות הטיעון כבר נפסק כי^[39]:

"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד...

ודוק. זכות השימוע איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה...."

1. במקרה שלפנינו שוכנענו כי סיום יחסי העבודה בין הצדדים היה ביוזמת הנתבעת. התובע עבד עד ליום 11.7.2012 ומאותו מועד לא שובץ למשמרות. ביום 12.7.2012 נכתב מכתב הפסקת עבודה ולפיו תמו ימי ההודעה המוקדמת שנתן התובע ביום 28.3.2012. אין חולק כי מכתב הפסקת העבודה נמסר לתובע ללא שימוע כדין וכי אף לא נערכה עימו שיחה בנושא. בנוסף, פניותיו של התובע במסרון למנהל הנתבעת ביום 22.7.2012 ובמכתב לנתבעת מיום 30.7.2012 נותרו ללא מענה.

זאת ועוד. אף אם הנתבעת סברה שהתובע התפטר מעבודתו ביום 28.3.2012 הרי שהיה עליה לזמנו לשיחה על מנת לדון עימו במועד שבו תיכנס התפטרותו לתוקף, וזאת במיוחד נוכח עדותו של מנהל הנתבעת ולפיה לא סוכם מועד לסיום יחסי העבודה בין הצדדים.

בנסיבות אלה, זכאי התובע לפיצוי נוכח התנהלותה של הנתבעת.

1. אי לכך, בשים לב לאופן פיטוריו של התובע ובהתחשב בתקופת עבודתו ובשכרו אני סבורה כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסכום של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.8.2012 ועד לתשלום בפועל.

דמי מחלה

1. התובע טען כי בכל תקופת עבודתו צבר 40.5 ימי מחלה וכי ניצל רק 12 ימים מתוכם. בנסיבות אלה טען התובע כי הוא זכאי לתשלום עבור 19 הימים בהם שהה במחלה בחודשים יוני ויולי 2012. התובע טען כי על פי הזכאות הקבועה בחוק דמי מחלה הוא זכאי לתשלום בעד 8.5 ימי מחלה בסכום של 2,346 ₪. התובע הגיש אישורי מחלה^[40].

1. הנתבעת טענה כי לאחר שהתובע הודיע על התפטרותו הוא עשה דין לעצמו והחל להיעדר מהעבודה מבלי להודיע מראש או להציג אישור בגין ההיעדרויות. עוד נטען כי אישורי המחלה שצורפו לכתב התביעה לא הוצגו בפני הנתבעת וכי מדובר באישורים פיקטיביים שהוצאו בדיעבד כדי לקבל כספים שלא כדין מהנתבעת^[41].
2. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו מצאתי כי התובע זכאי לתשלום דמי מחלה בנוגע לחלק מאישורי המחלה שהציג, כפי שיפורט להלן.
3. ראשית, התובע הצהיר כי במהלך החודשים יוני ויולי 2012 נאלץ להיעדר מעבודתו לסירוגין בעקבות ההחמרה במצב הרגל שלו ובעקבות שפעת בה חלה^[42]. בעדותו נשאל התובע לנסיבות הוצאת אישורי המחלה והוא השיב כי לא זכורות לו הסיבות לכל יום מחלה אולם רב אישורי המחלה ניתנו בשל מצב הרגל וכי אף חלה בשפעת באותה תקופה^[43]. עדותו של התובע לא נסתרה.
4. שנית, מעיון באישורי המחלה עולה כי אישורי המחלה הרלוונטיים לענייננו, דהיינו אישורי המחלה עד ליום 12.7.2012 הוצאו סמוך לימי המחלה, ואפרט.

אישור המחלה עבור התקופה שמיום 10.6.2012 ועד ליום 14.6.2012 הוצא ביום 10.6.2012; אישור המחלה עבור התקופה שמיום 17.6.2012 ועד ליום 19.6.2012 הוצא ביום 17.6.2012; אישור המחלה עבור יום 20.6.2012 הוצא ביום 21.6.2012; אישור המחלה עבור התקופה שמיום 24.6.2012 ועד 28.6.2012 הוצא ביום 1.7.2012; אישור המחלה עבור יום 1.7.2012 הוצא באותו היום. משאישורי המחלה הוצאו בסמוך לימי המחלה ולא לאחר תקופה ארוכה מחזקת את האותנטיות של אותם אישורים.

יצוין כי התובע נשאל בנוגע למועדי הוצאת האישורים והעיד כי כאשר אינו חש בטוב הוא ניגש לרופאה ומקבל אישורי מחלה ולא נשאר בבית על דעת עצמו. התובע הוסיף כי כאשר הוא אינו יכול ללכת פיזית למרפאה או בסופי שבוע שבהם המרפאה סגורה, הוא ניגש למרפאה בהזדמנות הראשונה שהוא יכול^[44]. עדות התובע לא נסתרה ויש בה כדי לחזק את האותנטיות של אישורי המחלה.

1. שלישית, התובע הציג אישורי מחלה בהם צוין כי מדובר בהעתק וטען כי המקור נמסר לנתבעת. רק האישור שהוצא לאחר סיום העבודה עבור התקופה שמיום 13.7.2012, ואשר אינו רלוונטי לענייננו, הוגש במקור. העובדה כי בידי התובע הציג העתקים של אישורי המחלה מחזקת את גרסתו בדבר מסירת האישורים המקוריים לנתבעת.

1. רביעית, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי אישורי המחלה אינם אותנטיים. גם אם נקבל את הטענה ולפיה התובע לא הציג את אישורי המחלה בזמן האמת, הרי שמשעה שהאישורים צורפו לתצהירו ומשאישורים אלה הוצאו בסמוך לתקופת המחלה, הרי שדי בכך כדי לבסס את תביעתו ברכיב זה.
2. אציין כי לא נעלמו מעיני טענות הנתבעת בדבר סתירות לכאורה ביחס לאישורי המחלה, אלא שאין בידי לקבלן, מהנימוקים הבאים:

האחד, העובדה שבכתב התביעה נטען כי התובע קיבל את מכתב הפסקת העבודה ביום 12.7.2012 כשהיה חולה בעוד שבתצהיר ובעדות לא נטענה טענה זו ואף נטען כי התובע היה בריא באותו מועד, אינה משנה דבר. שכן, כתב התביעה נוסח על ידי ב"כ התובע והטעות בנוגע למועד קבלת מכתב הפסקת העבודה תוקנה בתצהיר התובע שבו קיימת גרסה עובדתית מפורטת לאירועים והתובע אף חזר עליה בעדותו.

השני, אישור המחלה שהוצא ביום 22.7.2012 והמתייחס לתקופה שמיום 13.7.2012 ועד 15.7.2012 אינו רלוונטי לענייננו נוכח הטענה ולפיה יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 12.7.2012 ולכן לא ניתן להיבנות ממועד הוצאת אישור זה.

השלישי, העובדה שלא פורט באישור הרפואי אבחון המחלה של התובע אינה מעלה ואינה מורידה באשר התובע פירט בעדותו את הסיבות להוצאות האישורים, ועדותו לא נסתרה. לפיכך בנסיבות אלה אין בעובדה שלא צוין אבחון המחלה כדי לשלול את זכאותו לתשלום דמי מחלה.

1. בנסיבות אלה זכאי התובע לתשלום דמי מחלה.

חישוב

1. סעיף 7 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן: חוק דמי מחלה) קובע כי "דין דמי מחלה המשתלמים מאת המעביד כדין שכר עבודה לכל דבר". מכאן, שתביעה לתשלום דמי מחלה היא כדין תביעה לשכר עבודה.
2. לעניין אופן חישוב דמי המחלה רלוונטיים סעיפים 2 ו-5 לחוק דמי מחלה, הקובעים כך:

"2. (א) עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעבידו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור סעיף 4 –

(1) החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור – תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן – דמי מחלה);

(2) בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור – מחצית דמי מחלה;

......

(ב) 'תקופת מחלה' תחושב לפי הוראות אלה:

(1) ........

(2) לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים;

(3) ........

......

(5) (א) דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו.

(ב) .......".

1. להלן חישוב דמי המחלה להם זכאי התובע בהתאם לאישורי המחלה שהציג ולהוראות חוק דמי מחלה.

חודש יוני 2012

מיום 10.6.2012 ועד ליום 14.6.2012: מדובר בחמישה ימי מחלה. שווי יום מחלה של התובע בהתאם לשכר הממוצע הוא בסכום של 303 ₪ (7,882/26). אי לכך, התובע היה זכאי לתשלום דמי מחלה בסכום של 909 ₪ (2 ימים x 303 ₪ x 50% + 2 ימים x 303). לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.7.2012 ועד לתשלום בפועל.

מיום 17.6.2012 ועד ליום 20.6.2012: מדובר בארבעה ימי מחלה. אי לכך, התובע היה זכאי לתשלום דמי מחלה בסכום של 606 ₪ (2 ימים x 303 ₪ x 50% + 1 יום x 303). לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.7.2012 ועד לתשלום בפועל.

מיום 24.6.2012 ועד ליום 28.6.2012: מדובר בחמישה ימי מחלה. אי לכך, התובע היה זכאי לתשלום דמי מחלה בסכום של 909 ₪ (2 ימים x 303 ₪ x 50% + 2 ימים x 303). לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.7.2012 ועד לתשלום בפועל.

יצוין כי הנתבעת שילמה לתובע בחודש יוני 2012 סכום של 261.92 ₪ עבור דמי מחלה ומשכך התובע זכאי להפרש דמי מחלה בסכום של 2,162 ₪ (2424 – 261.92). לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.7.2012 ועד לתשלום בפועל.

חודש יולי 2012

1.7.2012: מדובר ביום מחלה אחד ולכן התובע אינו זכאי לתשלום בעדו בהתאם להוראות חוק דמי מחלה.

13.7.2012 – 15.7.2012: משאין חולק כי יחסי העבודה הסתיימו ביום 12.7.2012, הרי שהתובע אינו זכאי לתשלום עבור תקופה זו.

1. אי לכך, התובע זכאי לתשלום דמי מחלה בסכום של 2,162 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.7.2012 ועד לתשלום בפועל.

קצובת נסיעה

1. התובע טען כי הנתבעת לא שילמה לו קצובת נסיעה מתחילת עבודתו ועד לסוף חודש ינואר 2011. בכתב התביעה נטען כי התובע זכאי לתשלום סכום של 25.2 ₪ לכל יום עבודה ובסה"כ לסכום של 7,711.2 ₪ עבור תקופה זו^[45]. בסיכומים טען התובע כי הוא זכאי לתשלום כולל של 8,078.4 ₪ בהתאם לסכום הנסיעות המעודכן לשנת 2014 (26.4 ₪ ליום)^[46].
2. מנגד טענה הנתבעת כי עד לחודש ינואר 2011 נכללו הוצאות הנסיעה בשכר ששולם לתובע, בידיעתו ובהסכמתו. הנתבעת הוסיפה כי שילמה לכל העובדים שכר הגבוה משכר מינימום ואשר כולל הוצאות נסיעה וכי רק מחודש פברואר 2011 החלה להפריד רכיב זה בתלושי השכר ולהפחית בהתאם את רכיב השכר שנכתב בתלוש השכר.
3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו הגעתי לכלל מסקנה כי התובע אינו זכאי לתשלום הוצאות נסיעה, כפי שיפורט להלן.
4. ראשית, אין כל איסור לכלול בשכר החודשי תשלום עבור הוצאות נסיעה או דמי הבראה.

סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, שעניינו 'איסור שכר כולל' קובע כי:

"עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, או הכולל דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 - רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי ..." (ההדגשות אינן במקור – ק.כ).

כלומר, בהתאם להוראת הסעיף קיים איסור לכלול בשכר העבודה תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, במנוחה שבועית ופדיון חופשה, שכן במקרה שכזה יחשב השכר הכולל כשכר הרגיל של העובד. אולם אין איסור לכלול בשכר העבודה דמי נסיעות ואף לא דמי הבראה.

מכאן, שדין טענת התובע בעדותו ולפיה דמי נסיעות אינם יכולים להיכלל בשכר השעתי^[47] – להידחות.

1. שנית, מעיון בתלושי השכר עד לחודש ינואר 2011 עולה כי שולם לתובע סכום של 25 ₪ נטו לשעה בימי חול וסכום של 27 ₪ נטו לשעה בשבתות ובחגים. בתלושי השכר לא נרשם רכיב הוצאות נסיעה.

לעומת זאת בתלוש השכר לחודש פברואר 2011 'הופחת' השכר השעתי עבור עבודה בימי חול לסכום של 24 ₪ נטו לשעה בימי חול ולסכום של 26 ₪ נטו לשעה עבור עבודה בשבתות ובחגים ו'התווסף' רכיב "נסיעות" בשווי של 1 ₪ לכל שעת עבודה.

התובע לא הגיש תביעה לתשלום הפרשי שכר בגין עבודתו בחודש פברואר 2011 ולא העלה כל טענה בנוגע ל'הפחתה' בשכר השעתי. עובדה זו מחזקת את גרסת הנתבעת ולפיה הוצאות הנסיעה נכללו בשכר השעתי ששולם לתובע בתקופת העבודה וכי הוא הסכים לכך.

1. שלישית, בטופס העסקת עובד מיום 15.3.2011 נרשם כי התובע ישמש בתפקיד אחראי משמרת וכי השכר שישולם לו יהיה בסכום של 35 ₪ לשעה בימי חול וסכום של 40 ₪ לשעה בסופי שבוע כאשר צוין כי "סכום זה כולל דמי נסיעה"^[48]. מעיון בתלושי השכר עולה כי שולם לתובע סכום של 34 ₪ לשעה בימי חול וסכום של 39 ₪ לשעה בסופי שבוע וכן סכום של 1 ₪ לכל שעת עבודה כדמי נסיעות. עובדה זו מחזקת אף היא את טענת הנתבעת ולפיה שכרו של התובע בכל תקופת העבודה כלל הוצאות נסיעה.
2. יצוין כי לא נעלם מעיני שהנתבעת לא העידה את גב' חדד אשר קלטה את התובע לעבודה והסבירה לו את תנאי העסקתו, אלא שכאמור הסיבה לאי העדתה של גב' חדד היא הקרבה המשפחתית שלה לתובע ולכן לא מצאתי כי יש לזקוף זאת לחובת הנתבעת. אציין כי אף אם הייתי זוקפת עניין זה לחובת הנתבעת הרי שלטעמי די באמור לעיל כדי להצביע על כך שהתובע ידע ששכרו השעתי כולל תשלום עבור הוצאות נסיעה והסכים לכך.
3. בנסיבות אלה, דין תביעה התובע לתשלום קצובת נסיעות להידחות.

הפרשות לפנסיה

1. התובע טען כי לא הופרשו מלוא ההפרשות בתקופת עבודתו. בכתב התביעה נטען כי הנתבעת לא הפרישה תגמולי עובד ותגמולי מעביד עבור החודשים אוקטובר 2010 עד אפריל 2011, פברואר 2012 ומרץ 2012 בסכום כולל של 3,656.33 ₪^[49]. בדיון ההוכחות הפחית התובע את התביעה לסכום של 1,972 ₪ בגין אי ביצוע הפרשות בחודשים אוקטובר 2010 עד ינואר 2011 ואפריל 2011 ועד יוני 2011^[50].

מנגד טענה הנתבעת כי ערכה בדיקה נוספת בעניין ההפרשות לפנסיה והתברר לה כי עקב טעות כנה לא הופרשו הפרשות בגין החודשים אוקטובר – דצמבר 2010 בסכום כולל של 330 ₪. הנתבעת הוסיפה כי עבור החודשים ינואר 2011 ואפריל – יוני 2011 הפרישה כספים על פי הדין ולכן היא שולחת לתובע המחאה בסכום של 330 ₪ בגין רכיב זה^[51].

יצוין כי הנתבעת הגישה דו"ח מחברת הביטוח בנוגע להפרשות שבוצעו בתקופת עבודתו של התובע (להלן: הדו"ח)^[52].

1. בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק זכאי התובע להפרשות לאחר שישה חודשים וזאת בהיעדר הוכחה לכך שהתובע התקבל לעבודה כשהיה מבוטח בביטוח פנסיוני. אי לכך התובע זכאי להפרשות החל מחודש אוקטובר 2010.
2. מעיון בדוח עולה כי הנתבעת החלה להפריש עבור התובע רק מחודש פברואר 2011 וכי בחודשים אפריל 2011 עד יוני 2011 לא הופרש דבר. בנסיבות אלה, התובע זכאי להפרשות לפנסיה מחודש אוקטובר 2010 עד לחודש ינואר 2011 וכן מחודש אפריל 2011 עד לחודש יוני 2011.
3. בנסיבות אלה, משהנתבעת לא הוכיחה כי הפרישה את מלוא הפרשות בגין החודשים האמורים, אני מקבלת את תביעת התובע.
4. בנסיבות אלה התובע זכאי לתשלום הפרשות לפנסיה בסכום כולל של 1,972 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.7.2011 ועד לתשלום בפועל.

יצוין כי בסיכומי התשובה לא התייחס התובע לטענת הנתבעת ולפיה שילמה לו סכום של 330 ₪ בגין הפרשות לפנסיה. עם זאת, אם אכן שולם הסכום לתובע הרי שיש להפחיתו מהסכום האמור.

רכיבי תביעה שהוספו בסיכומי התובע

1. בסיכומים טען התובע כי על הנתבעת לשלם לו פיצוי הלנת שכר בגין תשלום גמול עבודה בשעות נוספות בסיום עבודתו וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום שייקבע על ידי בית הדין מכיוון שפוטר בשל מגבלותיו הרפואיות בהתאם להוראות חוק שוויון לאנשים עם מוגבלות^[53].

מנגד טענה הנתבעת כי מדובר בהרחבת חזית אסורה וכי יש לדחות את התביעה ברכיבים אלו.

1. לטעמי דין תביעות התובע להידחות. מדובר ברכיבי תביעה שהועלו לראשונה בסכומי התובע המהוות הרחבת חזית אסורה ומשכך אין מקום להידרש להם. עוד אציין כי לא ניתן לפסוק לתובע סעד שלא התבקש על ידו בכתב התביעה ואשר לא ניתנה לנתבעת ההזדמנות להתגונן מפניו.

בנסיבות אלה, דין תביעת התובע לתשלום פיצויי בגין הלנת שכר בשל תשלום גמול עבודה בשעות נוספות באיחור ולתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל פיטורים מחמת מגבלותיו הרפואיות – להידחות.

סוף דבר

1. תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה.
2. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
   1. פיצויי פיטורים בסכום של 17,953 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.8.2012 ועד לתשלום בפועל.
   2. חלף הודעה מוקדמת בסכום של 5,911 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.8.2012 ועד לתשלום בפועל.
   3. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסכום של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.8.2012 ועד לתשלום בפועל.
   4. דמי מחלה בסכום של 2,162 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.7.2012 ועד לתשלום בפועל.
   5. הפרשות לפנסיה בסכום כולל של 1,972 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.7.2011 ועד לתשלום בפועל.

יצוין כי אם שולם לתובע סכום של 330 ₪ בגין הפרשות לפנסיה לאחר הגשת סיכומי הנתבעת, הרי שיש לקזז סכום זה מהסכום שנפסק בסעיף זה.

1. התביעות לתשלום הוצאות נסיעה, פיצוי הלנת שכר בגין תשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות באיחור ופיצוי בגין נזק לא ממוני – נדחות.
2. כמו כן, תוסיף הנתבעת ותשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 6,500 ₪. לא ישולמו סכומים אלה בתוך 20 יום ממועד קבלת פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב כסלו תשע"ה, (14 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. סעיף 3 לכתב התביעה; סעיף 3 לתצהיר התובע; סעיף 14 לכתב ההגנה. ↑

2. סעיף 1 לכתב התביעה; סעיף 2 לתצהיר התובע; סעיף 6 לכתב ההגנה; סעיף 3 לתצהיר מר בלו (להלן: מנהל הנתבעת). ↑

3. סעיפים 6 ו-12 לכתב התביעה; סעיף 2 לתצהיר התובע; סעיף 6 לכתב ההגנה; סעיף 3 לתצהיר מנהל הנתבעת. ↑

4. סעיפים 7 ו- 8 לכתב התביעה; סעיפים 9 ו-10 לתצהיר התובע; תלושי השכר של התובע – מוצגים א'1 עד א'28 בתיק המוצגים של הנתבעת. ↑

5. סעיף 4 לכתב התביעה; סעיף 4 לתצהיר התובע; סעיף 15 לכתב ההגנה. ↑

6. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 10 לפרוטוקו0ל ש' 19 – 23. ↑

7. סעיף 10 לכתב התביעה; סעיף 13 לתצהיר התובע. ↑

8. סעיפים 12 ו-20 לכתב ההגנה; סעיף 4 לתצהיר מנהל הנתבעת. ↑

9. סעיף 14 לתצהיר התובע; מוצג ד' בתיק המוצגים של התובע. ↑

10. סעיף 16 לתצהיר התובע; רישומי השעות בכתב ידו של התובע - מוצג ג' לתיק המוצגים מטעם התובע (העמוד האחרון לפני רישומי הנתבעת). ↑

11. סעיף 18 לתצהיר התובע; מוצג ה' בתיק המוצגים של התובע. ↑

12. סעיף 18 לתצהיר התובע; עדות התובע - עמ' 7 לפרוטוקול ש' 19 עד עמ' 8 ש' 5. ↑

13. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 14 לפרוטוקול ש' 25 – 27. ↑

14. מוצג ה' בתיק המוצגים של התובע (עמוד שני). ↑

15. מוצג ב' לתצהיר התובע – תלוש שכר לחודש 7/2012. ↑

16. נציגי הציבור שהוזמנו לא התייצבו ולכן התקיים הדיון בהיעדרם. ↑

17. דב"ע (ארצי) ל/6 - 3 שמואלי – שרייר, פד"ע א' 69 (1970). ↑

18. דב"ע (ארצי) ל/18 – 3 בנצילוביץ – "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב' 41 (1970). ↑

19. סעיפים 13 ו-18 לתצהיר התובע. ↑

20. עדות התובע - עמ' 5 לפרוטוקול ש' 9 – 22. ↑

21. עדות התובע – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 22; עדות מנהל הנתבעת – עמ' 14 ש' 25 – 27. ↑

22. עדות התובע – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 28, ש' 33 עד עמ' 8 ש' 2. ↑

23. מוצג ה' לתיק המוצגים מטעם התובע (עמוד שני) – סעיפים 5 ו-6 לתצהיר התובע. ↑

24. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 29 - 33. ↑

25. סעיף 5 לתצהיר מנהל הנתבעת. ↑

26. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 12 לפרוטוקול ש' 1 – 8. ↑

27. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 10 לפרוטוקול ש' 11 – 13. ↑

28. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 12 לפרוטוקול ש' 12 – 17. ↑

29. י. קדמי על הראיות, חלק שלישי (תשס"ד), עמ' 1650. ↑

30. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 12 לפרוטוקול ש' 18 – 22; סעיף 15 לסיכומי הנתבעת. ↑

31. עדות מנהל הנתבעת – עמ' 14 לפרוטוקול ש' 18 – 19. ↑

32. סעיף 15 לסיכומי התובע. ↑

33. דב"ע (ארצי) נז/57 – 3 סנונית הדגמות וקידום מכירות - פרץ, פד"ע ל 364 (1997). ↑

34. סעיף 16 לסיכומי התובע. ↑

35. סעיף 19 לסיכומי התובע. ↑

36. עדות התובע – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 4 – 5. ↑

37. סעיף 17 לתצהיר התובע. ↑

38. עס"ק (ארצי) 52/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף – עיריית קריית גת, (לא פורסם, 10.11.2005); ע"ע (ארצי) 415/06 מלכה – שופרסל בע"מ, (לא פורסם, 15.7.2007). ↑

39. ע"ע (ארצי) 1027/01 גוטרמן – המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח 455 (2003). ↑

40. מוצג ד' לתיק המוצגים של התובעת; סעיף 22 (השני) לסיכומי התובע. ↑

41. סעיף 26 לכתב ההגנה; סעיף 15 לתצהיר מנהל הנתבעת; סעיף 24 לסיכומי הנתבעת. ↑

42. סעיף 14 לתצהיר התובע. ↑

43. עדות התובע – עמ' 6 לתצהיר התובע ש' 15 – 17. ↑

44. עדות התובע – עמ' 6 לפרוטוקול ש' 9 – 11. ↑

45. סעיף 19 לכתב התביעה. ↑

46. סעיף 21 לסיכומי התובע. ↑

47. עדות התובע – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 18. ↑

48. מוצג ג' בתיק המוצגים מטעם הנתבעת. ↑

49. סעיף 19 לכתב התביעה. ↑

50. דברי ב"כ התובע – עמ' 3 לפרוטוקול ש' 18 – 20. ↑

51. סעיפים 34 – 36 לסיכומי הנתבעת. ↑

52. מוצג ד' לתיק המוצגים מטעם הנתבעת. ↑

53. סעיפים 22 (הראשון) ו-23 לסכומי התובע. ↑