התובעים הגישו תביעה בגין נזקי רכוש לרכב (נזקי פח), ביחס לתאונה שארעה ביום 07.08.2012 ברח' שאול המלך בבאר שבע, במעורבות שני כלי רכב. האחד – מסוג אאודי, בו נהגה התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"), והשני – מסוג מזדה, בו נהג הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

המחלוקת העיקרית נסובה בשאלת האחריות לתאונה.

כל נהג טוען כי משנהו אחראי לתאונה.

גרסת התובעת לתאונה, כפי שדווחה לפניקס חברה לביטוח בע"מ: - "בעת פניה ימינה לחניה ברח' שאול המלך בב"ש פגע בי רכב מאחור בדופן ימין אחורית מעל הגלגל. כשיצאתי החוצה התנצל הפוגע ואמר שלא שם לב שהיה קרוב כל כך".

גרסת הנתבע לתאונה, כפי שדווחה לאיילון חברה לביטוח בע"מ: - "מבוטח נסע בנתיב ימני ישר. רכב צד ג' נסעה בנתיב שמאלי וחתכה כדי לפנות ימינה ללא איתות. המבוטח פגע בחלקו ימני אחורי של רכב צד ג'".

בפני ביהמ"ש הוצגו תמונות של הרכבים שנפגעו בתאונה, והצדדים אף הכינו תרשימים לגבי אופן קרות התאונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי שיש מקום לדחות את התביעה, שכן התובעים לא הוכיחו שהתאונה נגרמה ברשלנותו של הנתבע.

כאמור, העדויות והמסמכים שהוצגו בפני ביהמ"ש, מחזקים דווקא את עמדת הנתבע.

מהתרשים שערכה התובעת, אשר מהווה הודאת בעל דין, ניתן ללמוד כי בעת הפניה ימינה, התובעת לא נצמדה לצד ימין של הכביש. מהתרשים עולה עוד, כי בעת הפניה ימינה, רכב התובעת היה משמאלו של רכב הנתבע (היינו מרחק מה מהשוליים הימניים של הכביש). ביהמ"ש מתקשה לקבל את הסבר התובעת לכך שאמרה "אולי השרטוט שלי לא מדויק".

כביש שאול המלך, הינו בעל שני מסלולים לכל כיוון. ראו דברי התובעת בעדותה בפני:- "לא נסעתי בצד השמאלי. נסעתי בנתיב הימני... אהה. סליחה, סליחה. אני מבקשת להבהיר, יש חומה, גדר הפרדה. הכביש שאני נסעתי בו הוא כביש עם מסלול אחד. יש חניה בצד. נסעתי במסלול אחד...". אם מדובר בכביש עם מסלול אחד, הרי שהתרשים שערכה התובעת אינו הגיוני.

מאוחר יותר, שינתה התובעת את גרסתה, ואמרה:- "לכל כיוון יש שני מסלולים. במסלול אחד חונים רכבים. אני נסעתי בצד ימין". משנשאלה פעם נוספת, האם במקום התאונה יכולים לנסוע שני רכבים במקביל, השיבה: "לא זוכרת. אני זוכרת שיש שני נתיבים. בנתיב אחד יש רכבים שחונים...".

לשאלה האם התובעת הבחינה ברכב הנתבע נוסע אחריה, השיבה:- "אני מבהירה, סליחה – ראיתי מי היה אחראי. אני הייתי הרכב הראשון. אני פניתי ימינה. הנתבע פנה יחד איתי, נצמד אלי..." (ההדגשה שלי – ע.ר.). מאוחר יותר, שנשאלה התובעת מתי הבחינה בנתבע לראשונה, השיבה:– "כשהוא פגע בי...". משנשאלה פעם נוספת: "האם באיזה שהוא שלב הנתבע נסע מאחורייך, ראית אותו במראה?" השיבה: "לא. הבחנתי שאין אחראי כל רכב כשרציתי לפנות ימינה... הנתבע נסע אחרי. אני הסתובבתי. לא ראיתי שהנתבע היה אחרי" .

עסקינן בגרסאות סותרות. הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה". קרי, נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעים (הם המוציא מחברו).

ודוק: "...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981].

ראה גם: ע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221 – 239:

"...תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מאויינות..... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

לא זו אף זו, גם מאופן הפגיעות הן בכלי הרכב של התובעים והן בכלי הרכב של הנתבע, מתחזקת המסקנה כי בעת הפנייה ימינה התובעת לא נצמדה לצד ימין. הפגיעה ברכב הנתבע היתה מתחת לפנס שמאל ואילו הפגיעה ברכב התובעים הייתה בדופן ימין, מעל גלגל אחורי, ולא פגיעה מאחור לפי שטענה התובעת.

החובה להיצמד לצד ימין בצד פנייה ימינה, מקורה בתקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961, הקובעת כי:- "נוהג רכב המתכוון לפנות ימינה, לא יפנה אלא כשהוא נמצא עד כמה שאפשר סמוך לשפה הימנית של הכביש ואין בצידו הימני רכב אחר בתנועה, ויפנה ימינה פניה חדה, זולת אם סומן אחרת על פני הכביש". כאמור, מבירור המקרה שלפני, עולה כי התובעת פנתה ימינה, לא כשהיא סמוכה לשפה הימנית של הכביש, וכאשר היה בצידה הימני רכב הנתבע שהיה בתנועה.

גרסתו של הנתבע מהימנה בעיני, ומתאימה גם למארג יתר הראיות שהוצגו בפני (ההודעות שנמסרו לחברות הביטוח ותמונות מיקום הנזק).

לפיכך, התובעים לא הצליחו להרים את נטל הראיה ולא הוכיחו את תביעתם כנדרש, ועל כן אני מורה על דחיית התביעה.

אני מחייב את התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים, ביחד ולחוד, בסכום כולל של 500 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

מזכירות ביהמ"ש תסרוק עותק נוסף מחוות הדעת של התובעת באמצעות סורק צבעוני.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ג, 07 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.