1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב שהוגשה במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 12-10319-12-6 בהתאם לסעיף 81 א1 (ד) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

2. כעולה מתצהיר מנהל המבקשת, מר בנימין כהן, בניגוד למצויין בנתוני תיק ההוצאה לפועל לפיו האזהרה נמסרה למבקשת ביום 18.7.12, האזהרה כלל לא נמסרה למבקשת אלא חזרה היא לשולח. לדבריו, לראשונה נודע לו אודות ההליך ביום 15.1.13 כתוצאה מניהול הליך משפטי בתיק אחר ( ת.א. 51490-09-12). עוד ציין מנהל המבקשת, כי בתאריך שלא צויין בתצהיר, הגיע למענו הפרטי שליח על מנת למסור לו דבר דואר של המבקשת ואולם הוא סירב לקבלו.

3. מנהל המבקשת מציין עוד, כי בהליך משפטי קודם שהתנהל (תא"מ 21513-12-11) נחתם הסדר דיוני במסגרתו שילמה המבקשת סך של 15,000 ₪ תוך מתן זכות לבירור טענות המבקשת ויישוב טענות המבקשת בדרכי שלום. כפי העולה מנספחי ההתנגדות והתצהיר התומך בה, בין הצדדים התנהלו במשך תקופה ארוכה יחסים מסחריים על בסיסם ניהלה המבקשת מספר חשבונות אצל המשיבה. במסגרת היחסים המסחריים נחתמו הסכמים כאשר על פי ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים בחודש ינואר 2011 הוסכם כי המבקשת תשמש כלקוח ראשי ותאגד תחתיה לקוחות משניים בתמורה להטבות שונות בהתאם למפורט בתנאי ההסכם.

לטענת המבקשת, המשיבה שגתה בזיכויים המגיעים לה ובחיובים שנזקפו לחובתה ובוששה לערוך חשבון סופי ומדוייק המציג את פירוט כל החיובים שנגבו לטענתה ביתר. רק בחודש אוקטובר 2011 המציאה המשיבה חשבון סופי ובו "חיוב מנופח וחסר כל פרופורציות". כך הצביע מנהל המבקשת על פערים בחיובים החודשיים בגין דמי שימוש לכל חשבון כאשר בהסכם הישן נקבעו דמי שימוש שעמדו על סך 35 ₪ לחודש ואילו בהסכם החדש המבקשת חוייבה בחיובים גבוהים יותר. כמו כן, למבקשת טענות בגין חיובי יתר בגין שלושה התקני אפנון ("מודמים") בגינם חוייבה למרות שלטענתה השיבה אותם לידי המשיבה. כמו כן, טוענת לחיובי יתר בגין אי ניתוק קו של עובד מטעמה בשם חיים אמיתי וכן, בחיובי יתר בגין המשתמשים תמר ויזן , אשר כהן, בוקבסקי גבריאלה, ווינשטין רונן, ינון דוידסון ואחד ממנויי "השומר החדש". כמו כן, המבקשת טוענת, כי המשיבה חייבה אותה בעשרה חיובים חודשיים בגין דמי שימוש למכשיר שטרם הזמינה וטרם הגיעה לידיה וכן, חייבה אותה בגין חיובים בשיחות לחו"ל ושירותים רבים אחרים שהיו אמורים להיות מועברים למשתמשי הקצה.

4. לטענת ב"כ המבקשת בסיכומיו, המבקשת זכאית לקבל את יומה בבית המשפט, זאת, נוכח מחדלי המשיבה במסירת מכתב התראה מקדים לפתיחת תיק ההוצאה לפועל וכן, נוכח אי פירוט מספק של סכום התביעה כאשר המשיבה הסתפקה בצירוף תדפיס כללי בלבד ללא צירוף החשבוניות נשוא החוב. כמו כן, נוכח טענות המבקשת כפי שפורטו לעיל.

5. לטענת המשיבה, יש לדחות הבקשה להארכת מועדים שהוגשה על ידי המבקשת, זאת, הואיל ומנהל המבקשת הודה כי האזהרה נמסרה לו אך הוא סירב לקבלה. כמו כן, המבקשת לא העלתה "טעם מיוחד" בגינה לא הוגשה ההתנגדות במועד. באשר לאישור המסירה צויין, כי האזהרה נמסרה למנהל המבקשת ביום 18.7.12. מנהל המבקשת אישר בבית המשפט כי כתב ידו מתנוסס על גבי אישור מסירת האזהרה כדלקמן:

" ש. כתוב כתב ידך על האזהרה עצמה ת. לא ראיתי מה זה. לא הסתכלתי מה זה. ולא רציתי לקבל שום דבר שהגיע אלי הביתה. ש. לא ראיתי על איזה מסמך זה כתוב ת. לא" (פרו' בעמ' 3 שורה 32 ועמ' 4 ש' 1-3).

6. באשר למסירת התביעה למנהל המבקשת הפנה ב"כ התובעת הלכה פסוקה כמסירה למנהל חברה רשום הינה מסירה כדין (ראה: א.גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 7 עמ' 541 , בר"ע 526/83 פרושינובסקי נגד שיראן כלל, פ"ד לז (4) 485 ).

7. בנוסף טענה המשיבה, כי טענות המבקשת נטענו באופן סתמי וכללי ללא כל תימוכין כלשהן והפנתה להלכה הפסוקה, לפיה, ללא פירוט כדבעי לא תוקנה למבקש רשות להגן.

8. לאחר שעיינתי בבקשה למתן ארכה להגשת התנגדות ובהתנגדות גופה הגעתי לכלל מסקנה, כי דינן להידחות. להלן נימוקיי.

א. המבקשת הגישה ההתנגדות באיחור רב, זאת, הגם ומנהלה אישר, כי האזהרה הומצאה לידיו ואולם הוא סירב לקבלה. הלכה פסוקה, כי ניתן להמציא אזהרה אף למנהל חברה רשום. לא הייתה מחלוקת, כי מנהל המבקשת רשום כמנהלה והדבר אף נתמך בתדפיס רשם החברות שהוגש בתיק. כמו כן, הלכה פסוקה, כי סירוב לקבל האזהרה מהווה המצאה כדין. המבקשת לא הראתה כל טעם לאי הגשת ההתנגדות במועד וודאי שלא "טעם מיוחד".

ב. לגופן של טענות, המבקשת לא פירטה את הסכומים בהם הינה טוענת לחיובי יתר ולא הציגה כל מסמך או ראייה התומכת בטענותיה. הלכה פסוקה, כי העלאת טענות בעלמא, טענות כלליות וסתמיות מתפרשות כ-"הגנת בדים".

ג. בין הצדדים מתנהל הליך מקביל בתובענה שהוגשה על ידי המבקשת במסגרתה טענה המבקשת, בין היתר, לחיובה בחיובי יתר. משכך, מן הראוי כי טענותיה יידונו במסגרת זו כאשר ככל שטענות אלה במלואן או בחלקן לא נטענו כדבעי בהליך דהתם תוכל המבקשת לתקן כתב תביעתה על דרך של הוספת פירוט החיובים הנטענים כאשר אין בהחלטה זו כדי להוות מעשה בי דין ביחסים שבין הצדדים.

9. סוף דבר- דין הבקשות להידחות. המבקשת תישא בהוצאות הבקשות בסך 2,500 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ד, 21 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.