1. התובע הגיש תובענה זו לפיצוי כספי בסך 50,659 ₪, כנגד הנתבעים בגין תיקוני קטנועים ושמירה על קטנוע.
2. מדובר בתביעה בסדר דין מהיר, ובהתאם להוראות תקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, יהיה פסק הדין קצר ותמציתי.
3. כבר כאן יצוין כי המחלוקת המהותית בין הצדדים הינה על סכום של 16,000 ₪ לערך. כפי שאראה בהמשך, גם התובע עצמו לא היה סבור שיש ממש בדרישה לתשלום עבור שמירה על הקטנוע במכתב הדרישה מטעמו.
   נוכח גובה המחלוקת, הזמן השיפוטי הרב שהצדדים בזבזו זה לזה ולבית המשפט, היה בלתי מידתי, וצר הדבר שהצדדים לא השכילו לבוא בדברים ולנסות להגיע להסכמות שהיו חוסכות בזבוז זמן זה.
4. כעולה מכתב התביעה, הנתבעים ניהלו עסק של פיצה במסגרתו החזיקו בידיהם מספר קטנועים, אשר נשלחו מידי פעם בפעם לתיקון אצל התובע. התובע צירף תשעה כרטיסי עבודה, בגין טיפולים אלה ואחרים שעשה בקטנועים השייכים לנתבעים.
   כעולה מכרטיסי העבודה שצורפו לתביעה, התיקון הראשון היה ביום 22.5.08 (כרטיס עבודה מספר 02) ואילו התיקון האחרון היה ביום 12.11.09 (כרטיס עבודה ללא מספר).
   בנוסף לתשלום עבור הטיפולים שבוצעו בקטנועים, תובע התובע תשלום נוסף בסך 45,720 ₪ (!), עבור אחסנה בלבד של אחד הקטנועים, לפי 40 ₪ ליום עבור 1143 ימים. כפי שציינתי בפתיח, נראה כי רכיב זה הוסף לכתב התביעה רק כדי להגדיל את גובה התביעה, וצר שכך.
5. מלכתחילה נערך כתב ההגנה באופן כוללני ובלתי ראוי, כך שקשה היה להבין מה בדיוק טיב הטענות העולות ממנו.
   בעקבות החלטת בית המשפט, הוגש כתב הגנה מתוקן בו פרטו הנתבעים, כי הם טוענים לזיוף חתימה על גבי שלוש כרטיסיות בלבד: כרטיסי עבודה מספר 05, 06 ו- 09 (סעיף 7 א' לכתב ההגנה). באשר לכרטיסים האחרים, נטען כי החתימות הן אכן חתימות של הנתבעים או מי מטעמם, אולם העבודות המפורטות בכרטיסיות הוספו לאחר החתימות.
6. יצויין כי גם לאחר תיקון כתב ההגנה, לא ניתן לדעת על איזה מהעבודות המפורטות בכרטיסי העבודה חולקים הנתבעים, ואיזה עבודות בוצעו. הנתבעים גם לא פרטו מהי לדעתם העלות האמיתית של העבודות שבוצעו לטענתם, ואלו סכומים בדיוק שולמו לטענתם לתובע. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את גרסת הנתבעים שאיננה מפורטת, סדורה וברורה.
   אכן, נטל השכנוע מוטל על התובע. ואולם, נתבע הטוען טענת הגנה, חייב לפרט אותה כדבעי. העדר הפירוט פוגע באופן ממשי בגרסת הנתבעים.
7. עדות התובע
   התובע בעדותו הסביר כי לא הציג חשבוניות עובר לביצוע התיקונים כיוון שבאותו מועד היה בגדר עוסק פטור ורק בשנת 2010, לאחר תום מועדי כרטיסי העבודה, שינה את מעמדו למעמד של עוסק מורשה החייב במע"מ.
   התובע הסביר בעדותו כי הגיש את התביעה באיחור, נוכח העובדה שבמשך תקופה ממושכת דחו הנתבעים את הדרישה לתשלום בלך ושוב.
   התובע עמד על כך כי בכל אחד ואחד מכרטיסי העבודה, ניתנה החתימה לאחר ביצוע הטיפול בקטנוע. הוא הסביר כי לפעמים היה מקבל קודם לכן אישור טלפוני לסכום התיקון. התובע הופנה לעדותו בתיק תא"מ 24791-08-12 (נ/1), שם העיד תחת אזהרה כי לפעמים ממולא הכרטיס כבר בקבלת הקטנוע, והתקשה להסביר את הסתירה.
   באשר לדמי הפיצוי שדורש התובע בגין "שמירה" על הקטנוע, ציין התובע כי הוא סירב להשיב את הקטנוע לבעליו, כי הנתבעים סירבו לשלם והקטנוע שימש כאמצעי לגבות את התשלום (ע' 12 ש' 26 לפרוטוקול).
   התובע אישר כי ימים ספורים לפני הדיון התקשר לחנן אוחיון, עד הגנה מטעם הנתבעים, ושוחח איתו לגבי עדותו. יצוין כי מדובר במעשה חמור.
   
8. עדות הנתבע 2
   חזי חרתי, הבהיר בעדותו בבית המשפט כי כל הטיפולים עברו דרכו. לדבריו, אכן נעשו טיפולים אצל התובע, אולם מדובר בטיפולים בסכומים קטנים של מאות שקלים ולא בסכומים הגבוהים המפורטים בכרטיסי העבודה.
   יצוין כי בניגוד לאמור בכתב ההגנה המתוקן, אישר הנתבע 2, את חתימתו גם על גבי כרטיס עבודה מספר 05 (ע' 18 ש' 23 לפרוטוקול), וגם על כרטיס עבודה מספר 09 (ע' 18 ש' 30 לפרוטוקול).
9. עדות הנתבע 1
   יצחק חרתי, בעדותו אישר כי הוא ניהל את העסק אולם אחיו חזי התעסק עם נושא התיקונים. הנתבע 1 אמר כי באיחור של ארבע שנים הוא לא יכול להגיד מה בוצע ומה לא בוצע בכל אחד ואחד מהכרטיסים, ולא ידע להסביר מדוע הוא המשיך לשלוח את הקטנועים לתיקון אצל התובע, במשך תקופה של שנה וחצי, למרות שלדבריו התובע סירב לתת לו קבלות וחשבוניות.
   הנתבע 1 הופנה להסכם לרכישת קטנוע מיום 6.5.09, נספח ד' לכתב התביעה, וטען כי סעיף 4 להסכם הוסף לאחר שהוא כבר היה חתום עליו.
10. עדי ההגנה
    הנתבעים הביאו כחיזוק לטענותיהם שני עדים נוספים, חנן אוחיון ונטלי אוצ'יק. שני העדים הללו מסרו בתצהיריהם כי אף לגביהם היו כרטיסים חתומים, כאשר לאחר החתימה הוסיף התובע טיפולים או עלות שלא הופיעה בכרטיס בעת החתימה.
    אוחיון העיד כי הוא רק נתבקש להביא קטנוע שהיה שייך לכלתו מתיקון, והתובע ביקש כי הוא יחתום על דף ריק. אוחיון אף סיפר על השיחה הטלפונית בה ניסה התובע להניא אותו ממתן העדות כנגדו.
    העדה אוצ'יק לא ידעה להסביר מדוע את הטענות הקשות שיש לה כנגד התובע, לא פירטה בתצהיר שהוגש בהליך אחר בינה לבין התובע ת/5.

ההכרעה

1. לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים, ועיינתי בסיכומים שהגישו הצדדים, התרשמתי כי קשה לבסס הכרעה שיפוטית על עדותו של אף אחד משני הצדדים, ששניהם לא דייקו עד תום בפרטי העניין.
2. אין מחלוקת כי הקטנועים אשר שייכים לנתבעים, אכן טופלו אצל התובע.
   בעניין זה אני דוחה את טענת הנתבעים בדבר זיוף חתימות. כבר במהלך עדותו של העד חזי חרתי, הוא אישר לגבי שתי חתימות שנטען בכתב ההגנה המתוקן כי הן מזויפות, כי הן אכן חתימותיו.
   עם זאת, התרשמתי כי אכן יש ממש בטענת הנתבעים, כי ייתכן שעלות הטיפולים (להבדיל מפרטי הטיפולים) נוספה לפחות בחלק מהמקרים לאחר חתימת הנתבעים או מי מטעמם.
3. ההכרעה בתיק 24791-08-12
   הנתבעים בסיכומיהם ביקשו לסמוך ידם על ההכרעה בתיק אחר בו תבע התובע. אין מקום להשוואה כזו.
   ההלכה הפסוקה קבעה ברורות, כי העובדות והמסקנות בעניין אמינותם של עדים שנקבעו במשפט אחר, אינן קבילות כלל. ההתרשמות של השופט מאמינותו של עד צריכה לנבוע מנתונים שבפניו. שופט איננו רשאי לסמוך ידיו על התרשמות וממצאי המהימנות שנקבעו על ידי שופט אחר במשפט אחר (ע"פ 2309/90 האשם סבאח נ' מדינת ישראל (24.12.1991) ; ע"א 3073/03 "החקלאי" באר יעקב אג' שיתופית בע"מ נ' שמעון מזרחי, פ"ד נח (6) 419 (12.7.2004)).
   מכאן שאתעלם בפסק דין זה מההכרעה בעניין שנקולובסקי, להבדיל מההתייחסות לעדות התובע כאשר מסר שם גרסה שונה במקצת, כאמור לעיל.
4. הוספת סכומים לאחר החתימה
   הנתבעים טענו כי אמנם חתמו על מירב כרטיסי העבודה, אולם מדובר היה בתיקונים קטנים שעלותם כמה מאות שקלים, כאשר לאחר החתימה הוסיף התובע את סכום התיקון.
   הנתבעים הביאו כחיזוק לטענתם בדבר הוספת פרטים לאחר החתימה, את העדים אוחיון ואוצ'יק.
   העדה אוצ'יק הינה נתבעת בעצמה בתיק אחר, ולכן יש לה אינטרס ממשי בתיק. אוצ'יק אף התקשתה להסביר מדוע לא פירטה טענות כה חמורות בתיק הנוגע לה עצמה. לפיכך קשה להסתמך על עדותה.
   יחד עם זאת, התרשמתי מעדותו של העד אוחיון, כי אכן כאשר הוא חתם על המסמך בעת שחרור הקטנוע, המחיר לא היה רשום שם ומחיר זה הוסף לאחר מכן. המשפט נגד העד אוחיון כבר נסתיים. העד אוחיון כבר שילם את כל הסכום ולא הגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין שהתקבל כנגדו. אין לאוחיון כל אינטרס "להכניס את ראשו" למחלוקת של אחרים. התרשמתי מעדותו של אוחיון, כי העניין אכן חורה לו, משום שהתובע מילא את הסכום לאחר חתימתו.
   לא זו אף זו - מספר ימים לפני הדיון התקשר התובע לעד אוחיון. התובע הוא מי שיזם את השיחה והוא זה שהעלה את נושא העדות. ניכר מהתמליל שהוגש, כי התובע הוא זה שמנסה לגשש מה ניתן להציע לעד אוחיון כדי שלא יבוא להעיד כנגדו.
   מדובר במעשה חמור שייתכן ועולה אף כדי עבירה לפי סעיף 249 או 246 לחוק העונשין התשל"ז – 1977, אולם משנושא זה לא היה בלב המחלוקת, לא אקבע מסמרות בעניין זה. יחד עם זאת, מתוכן השיחה עולה כי אכן אוחיון משוכנע כי התובע הונה אותו בכך שרשם את המחיר לאחר שאוחיון כבר חתם על המסמך. גם אם אוחיון ידע שהשיחה מוקלטת, הרי שהתובע איננו מכחיש טענה זו במהלך השיחה, ונוסח השיחה כולה כמקשה אחת, מחזק את עדותו של אוחיון.
5. מחד גיסא, לחיזוק טענה זו, ניתן לציין כי לא הייתה מחלוקת שמדובר בקטנועים ששוויים כמה אלפי שקלים, ולפיכך יש ממש בטענת הנתבעים בדבר חוסר סבירות בקיום תיקונים כה יקרים באופן בלתי פרופורציונאלי לערכם של האופנועים.
   אף אם טוען התובע כי מדובר בקטנועים אשר נעשה בהם שימוש תכוף, יומיומי ורב שעות, ולכן נכנסו שוב ושוב לתיקונים, הרי שהתובע לא הוכיח כיצד הגיע לחישוב עלויות התיקון הגבוהות ביחס בלתי סביר לשווי הקטנועים.
6. מאידך גיסא, יש ממש בטענת התובע בסיכומיו, כי היה על הנתבעים להגיש חוות דעת לגבי עלות הטיפולים. כאמור בפתיח, הנתבעים נמנעו מלנקוב במפורש בטיפולים שנערכו בפועל לטענתם ובעלותם, ומסרו הצהרות מעורפלות בעניין זה.
7. יודגש כי מטבע העבודה במוסך, לא ניתן תמיד לדעת מראש מה יידרש לתיקון והצורך בחלק מהעבודות מתגלה רק במהלך הטיפול.
   בנסיבות אלה, כאשר מתגלה כי כלי רכב זקוק לטיפול בעלות גבוהה משהיה מתוכנן מלכתחילה, נהוג שבעל המוסך מתקשר ללקוח ומקבל את אישורו לביצוע התיקון לפני הביצוע.
   התובע עצמו אישר כי לעיתים הוא מקבל אישור טלפוני לטיפול. ואולם, אין בכרטיסים כל אזכור של אישור טלפוני כזה, בעלות גבוהה יחסית לערכו של הקטנוע.
   כאשר מדובר בתיקונים בענייננו בעלויות גבוהות יחסית, לא נראה לי כי הנתבעים היו ממשיכים לעבוד עם התובע, לו היו מודעים לאותן עלויות.
   
   
8. עצם קיום חוב לתשלום
   חרף ההכרעה לפיה עלות הטיפולים הוספה לפחות בחלק מהמקרים לאחר החתימה, לא ניתן לדחות את התביעה מכח נימוק זה, ולא ניתן גם לקבל את עדותם של הנתבעים, אשר גילו טפח וכיסו טפחיים.
9. אין מחלוקת כי ביום 6.5.09, נערך זיכרון דברים בין התובע לנתבע 1, במהלכו נרכש קטנוע על ידי הנתבעים.
   המועד הוא לאחר שמונה כרטיסי עבודה מתוך תשעת הכרטיסים נשוא תביעה זו.
   במסגרת ההסכם נקבע בסעיף 4 כדלקמן: "סוכם בין הצדדים שלעסקת מכירת הקטנוע מספר 14-570-51 לא יהיה שום קשר ולא תשפיע ולא תהווה עילה או כל סירוב שיהיה לתשלום החובות בעבר לתיקונים שקיבלו פיצה פצץ (חזי / יצחק) מארז עטון ותשלום החוב יתבצע במועדו".
   אינני מקבל את טענתו של הנתבע 1 כאילו סעיף זה התווסף לאחר מכן.
   מדובר בזכרון דברים אשר כתוב בכתב אחד, כאשר בתחתית העמוד חתימות שני הצדדים וטענת הנתבע 1 בעניין זה היא עורבא פרח.
   נמצא איפוא כי קיימת הודאת בעל דין בדבר קיום של חוב עבור תיקונים מן העבר.
10. מדובר בעסק לממכר פיצה, אשר רשאי לנכות הוצאות שנועדו לשם יצירת ההכנסה. לא ניתן לקבל את טענותיהם של הנתבעים, כאילו שילמו מידי פעם בפעם סכומים קטנים לתובע, בגין הטיפולים. לא הומצאו כל אישורים בגין תשלומים אלה, לא פורט מתי שולם וכמה ועבור איזה טיפול, וקשה להאמין שהנתבעים המשיכו שוב ושוב לשלוח קטנועים לטיפול אצל התובע, במהלך תקופה של כשנה וחצי, כאשר התובע מסרב לתת אישורים על תשלומים שבצעו כביכול.
11. תשלום עבור שמירה
    כאמור בפתיח עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי התיקונים. התרשמתי כי התוספת של תביעה לפיצוי בסך 45,000 ₪ בגין שמירה על האופנוע, נועדה אך "לנפח" את התביעה, ואין בה ממש.
    התובע עצמו העיד כי הוא סירב לשחרר את הקטנוע לנתבעים, כאמצעי לחץ עליהם לתשלום חובותיהם. לא ניתן לאחוז במקל משני קצותיו: מצד אחד לסרב לשחרר קטנוע ומצד שני לדרוש תשלום עבור אחסנתו.
    
12. עוד יצוין, כי בניגוד לכל כרטיסי העבודה הסמוכים זה לזה בפערים של חודשיים שלושה, הרי שכרטיס העבודה האחרון, הוא ממועד שלאחר שבעה חודשים תמימים ללא כל כרטיס עבודה מאז כרטיס העבודה שלפניו. הוא גם איננו ממוספר ברצף של כרטיסי העבודה האחרים.
    הטענה שדווקא בכרטיס זה הוסף, לפני החתימה, כי כל עיכוב בשחרור יגרור תשלום של 40₪ ליום, היא טענה בעייתית בהתחשב בכך שגם בעבר לא שולמו חובות.
13. לא זו אף זו, במכתב דרישה ששלח התובע לנתבעים ביום 4.9.12, ושצורף לכתב התביעה מציין התובע כי: "חובך בגין השירותים האמורים להם התחייבת על פי הזמנות העבודה, עומד על סך 15,955 ₪ בתוספת מע"מ כדין".
    לו אכן היה חוב נוסף בגין שמירה, מן הסתם היה התובע מצרף אותו למכתב הדרישה.
14. מכל האמור לעיל עולה, כי אני דוחה את גרסת התובע, כאילו התחייבו הנתבעים לשלם 40₪ בגין כל יום אחסנה של הקטנוע. סביר יותר שלא היה כדאי לתקן את הקטנוע ולכן הסכימו הצדדים כי הוא יישאר אצל התובע, כטענת הנתבעים.
15. נוכח כל האמור לעיל, אין מקום לפיצוי התובע בגין שמירה על הקטנוע.
16. הוכחת החוב הקיים
    קבעתי כאמור לעיל כי התובע ביצע תיקונים לקטנועים של הנתבעים בכל תשע הפעמים המופיעות בכרטיסי העבודה, וכי הנתבעים לא שילמו דבר בגין תיקונים אלו.
    עוד קבעתי כאמור לעיל, כי הנתבעים או מי מטעמם חתמו בכל אחת מהפעמים על ביצוע התיקונים, אולם העלות לא הייתה תמיד ידועה להם.
    התובע בפניי העיד כי תמיד החתימה מתבצעת לבסוף. לאחר סיום הטיפול ולאחר שהוצג לו פרוטוקול אחר, בו מסר כי לעיתים החתימה מבוצעת לפני הטיפול ולעיתים אחרי הטיפול, הוא שינה את גרסתו.
    כפי שקבעתי לעיל וכפי שנובע מהיגיון הדברים ומהעדויות שנשמעו בתיק, לעיתים מגיע כל רכב לטיפול בגין תקלה מסוימת, ובמהלך הטיפול מתגלה הצורך בתיקונים נוספים. בנסיבות אלה, חייב בעל מוסך לנהל כרטיסי עבודה, כך שיהא זה ברור בכרטיס העבודה מהי העבודה שהוזמנה מלכתחילה ומהי העבודה הנוספת שקיבלה אישור טלפוני.
    מחדלו של התובע בעניין זה, מדבר בעד עצמו.
    
    
17. מנגד, היה על הנתבעים להוכיח מהי העלות האמיתית של העבודות שבוצעו בקטנועים, בגינם לא שילמו לתובע. הנתבעים בחרו בהכחשה כללית, ולא הביאו כל ראיה לעניין זה.
18. על דרך האומדן ולאחר שהתבוננתי בחשבוניות אחרות שהוצגו בפניי מחד גיסא, ובטיפולים המורכבים שבוצעו בקטנועים בענייננו מאידך גיסא, נראה לי כי ניתן לחייב את הנתבעים בשלושה רבעים מן הסכום לו טען התובע בגין ביצוע התיקונים.
19. נוכח כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סכום כולל של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובצירוף סכום כולל בגין שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ נוספים.
    לא מצאתי מקום להורות על השבת תשלום הוצאות האגרה לנוכח ההגזמה בתביעה, ומסיבה זו גם סכום ההוצאות נמוך יחסית.
    הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.