ב"כ התובעת: עו"ד דואל

הנתבע: בעצמו

מונחת בפניי תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 16.09.2010 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב מושא התביעה (להלן: "התאונה").

אין חולק כי ארעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התחשותה – עת טוען כל אחד מהנהגים המעורבים כי משנהו הוא שסטה אל עבר נתיב נסיעת האחר.

העיד בפניי הנתבע (להלן: "הנתבע") אשר נהג ברכבו במועד התאונה. כמו כן, מטעם התובעת הובא הנהג ברכב התובעת, אך זה בחר שלא להמתין לשמיעת ההליך, ועזב מבלי למסור את עדותו.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, עת רכב התובעת נוסע בנתיב הימני כאשר רכב הנתבע נוסע בנתיב השמאלי. לפתע, סטה רכב הנתבע אל עבר נתיב נסיעת רכב התובעת וזאת על מנת להגיע לתחנת האוטובוס.

עוד נטען, כי הנתבע הודה שסטה ימינה, וכי הנזקים מתיישבים עם גרסת התובעת והודאת הנתבע. כמו כן, הנתבע לא ידע לומר היכן נסע רכב התובעת עובר לתאונה.

לטענת הנתבע, רכב התובעת פגע ברכב הנתבע מאחור בפינה הימנית, לאחר שרכב התובעת ביצע פנייה מהירה ורשלנית ימינה ללא שהיה לו שדה ראיה מתאים והופתע מרכב הנתבע.

עוד נטען, כי הנתיבים אינם מסומנים טרם הפנייה וכי שדה הראיה לקוי בשל צמחייה גבוהה. כמו כן, לא ייתכן כי הנתבע בא במהירות מופרזת שכן היה מתקשה לתמרן למסלול הנכון.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, דהיינו מי מהנהגים המעורבים הוא שסטה אל עבר נתיב נסיעת האחר.

כבר עתה אומר, כי לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את עדות הנתבע, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

ובמה דברים אמורים:

במשפט האזרחי השתרש הכלל – "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא, ג' י"א). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו.

על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו.

הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. באופן ציורי נוהגים לומר שדרושה רק רמת נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50%, דהיינו, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת שיצא ידי חובתו.

באשר לנסיבות התאונה, בטופס ההודעה שנמסר לתובעת נרשם: "בכביש מכיוון משרד הרישוי בחולון לכיוון אבו כביר תל אביב, נסעתי מאחורי מונית ופנינו ימינה ליד בנין פנורמה, לאחר הפניה הכביש מתפצל לשני נתיבים אני נסעתי בנתיב הימני והמונית בנתיב השמאלי, בהמשך הכביש יש תחנת אוטובוס ונהג המונית סטה לפתע לנתיב שלי ופגע בי".

לעומתו העיד הנתבע: "...נסעתי נתיב הימני הסתובבתי ימינה אחריי נסע רכב הדבר הראשון ששמעתי זה חריקה של הגלגלים, הוא נסע בטירוף בהמשך אני עוד מנסה להתחיל לשבור שמאלה כיוון שאני צריך להמשיך מהכביש שמאלה. אני מנסה לתפוס איפה החריקה הבנתי שכנראה זה מצד ימין, ואני מפסיק את הסטייה לצד ימין, ועוצר. אני מדגים שאני בנתיב הימני והוא מאחוריי, והוא מנסה לעקוף אותי מימין, מימיני יש לי עוד חצי נתיב שאני יכול להיכנס. אני הייתי בכוונה להיכנס לצד הימין. והוא ניסה לעקוף מצד ימין." (ראה: עמ' 1 לפרוטוקול).

ב"כ התובעת שם יהבו בתשובת הנתבע כאשר זה ציין ואמר "ואני מפסיק את הסטייה לצד ימין".

אולם, שנשאל מתי חש בפגיעה, השיב: "... אני כבר נסעתי כבר פניתי."; "אני בחצי נתיב ימינה. אני בסיבוב, ואני מתחיל להתייצב על הנתיב שלי." (ראה: ע"מ 2 לפרוטוקול).

זאת ועוד, ציין כי התאונה התרחשה לאחר תחנת האוטובוס.

יוער, כי משלא המתין עד התובעת על מנת למסור את עדותו, אזי שאין גרסה סותרת אל מול גרסת הנתבע, ועל כן אין זה מקרה קלאסי של גרסה מול גרסה. כאמור, משלא העיד נהג רכב התובעת ולא מסר גרסתו, אזי גרסת הנתבע לא נסתרה. לפיכך, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה על מנת להוכיח את תביעתה. ברי הוא משוויתר העד על מסירת הגרסה, הדבר עומד לו לרועץ.

לדברים אלה יש לצרף אף את מיקומי הנזקים ברכבים המעורבים, אשר אין בהם כדי לשפוך אור על התרחשות התאונה, שכן אלה מתיישבים עם שתי הגרסאות גם יחד.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הנני להורות על דחיית התביעה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסכום של 300 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, בהעדר הצדדים.