1. לפני תביעה ותביעה שכנגד אשר במסגרתן מבקשים הצדדים לחייב איש את רעהו בנזקי תאונת דרכים - בה היו מעורבים כלי הרכב שבבעלותם – מיום 23.10.12 בצומת גינות סחרוב בירושלים. התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") הינה הבעלים של אוטובוס מסוג וולו מ.ר. 88-569-01 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה הנהג ברכב מסוג מזדה, מ.ר. 28-463-28 שבבעלות הנתבע 2 והתובע שכנגד (להלן: "רכב הנתבעים").

2. הצדדים הסמיכוני לפסוק בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984, עם הנמקה קצרה.

3. אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, בכניסה לעיר ירושלים במהלך חציית הצומת תוך ציות למופע אור ירוק שהוצג בכיוון נסיעת רכב התובעת לפתע רכב הנתבעים שהגיע מכיוון גבעת שאול נכנס לצומת בניגוד למופע אור אדום שהיה עם כיוון נסיעתו ופגע בחזית רכב התובעת (להלן: "התאונה"). לכתב התביעה צורפה הודעה על קרות תאונה (ת/1) במסגרתה מסר נהג התובעת את נסיבות קרות התאונה לדבריו, "הגעתי מכיוון צפת לירושלים בהגיעי לרמזור של גינות סחרוב היה מופע אור ירוק נסעתי בנת"צ בהגיעי למרכז הצומת הגיעה לפתע פרטית מצד ימין ונכנסה למרכז הצומת ופגעה בחזית האוטובוס שלי עם דופן שמאל שלה...". כמו כן, צויין מוקד הנזק באוטובוס – חזית. כך עולה אף מהתמונות שהוגשו כ- ת/2. מוקד הנזק ברכב הנתבעים בצד שמאל. בנוסף, צורפה לכתב התביעה חוות דעת בוחן התנועה, רפ"ק כהן משה, אשר בדק את דיסקת מכשיר הטכוגרף וכן, העתק מתיק המשטרה לרבות הודעות עדים והנתבע 1, חוות דעת בוחן תנועה וכן, חוות דעת שמאי רכב בגין הערכת נזקי רכב התובעת.

4. אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, רכב הנתבעים הגיע לצומת גינות סחרוב ועצר את רכבו זאת נוכח מופע אור אדום שהיה עם כיוון נסיעתו. הנתבע 1 הבחין בכך שמופע האור האדום התחלף לירוק ואף שמע את בנו הקטן "ישראל" אומר את המילים "הנה ירוק" כי אז נכנס לצומת ובעת שהגיע לאמצע הצומת רכב התובעת נכנס לצומת ופגע בצידו השמאלי. לכתב התביעה שכנגד לא צורפה חוות דעת שמאי רכב המעידה על אובדנו המוחלט ועל ערכו של רכב הנתבעים.

5. בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים נשמעו הנהגים המעורבים, מר אבי זאדה מטעם התובעת והנתבע 1 וכן, העיד בוחן התנועה מטעם משטרת ישראל, מר אייל יוספי, שערך את דו"ח בוחן תנועה נשוא תיק זה. שתי עדות תביעה, גב' סתיו בן עמי וגב' דנה פלג.

בחקירתו הראשית של נהג התובעת, מר זאדה, העיד, כי נכנס לצומת בהיותו בנסיעה רציפה זאת בחסות האור הירוק שהיה עם כיוון נסיעתו כאשר לפתע רכב הנתבעים שהגיע מכיוון גבעת שאול התפרץ לצומת. על פי עדות נהג התובעת, למרות שלחץ על הבלמים לא הצליח לעצור ופגע עם חזית האוטובוס בצד שמאל של רכב הנתבעים. עוד מסר, כי נסע במהירות של 40-50 קמ"ש.

בחקירתו הנגדית של הנתבע 1 אישר הנתבע 1, כי חזר מאירוע משפחתי שבמסגרתו שתה אלכוהול כמו כן, מסר, כי בעקבות התאונה איבד את הכרתו וחלק מזיכרונו באשר לנסיבות קרות התאונה.

גב' סתיו בן עמי, העידה מטעם התובעת. על פי עדותה, במועד קרות התאונה נסעה עם חברתה, גב' דנה פלג, במונית מירושלים לכיוון מבשרת ציון. לדבריה, ראתה את קרות התאונה וכן, ראתה כי מופע האור עם כיוון נסיעתה היה מופע אור ירוק. בחקירתה הנגדית אישרה העדה, כי לא ראתה את מופע האור באותו מועד, אלא, הסיקה כי היה מופע אור ירוק מהעובדה שהמונית המשיכה בנסיעה רצופה תוך שחלפה על פני הצומת ונעצרה לאחריו בעקבות התאונה.

גב' דנה פלג, העידה מטעם התובעת. על פי עדותה, נסעה יחד עם חברתה במונית כאשר היא ישבה במושב הקדמי בסמוך למושב הנהג. לדבריה, בסמוך מאוד לצומת כאשר היו בנסיעה רצופה ועמדו להיכנס עם רכב המונית לצומת אירעה התאונה כאשר המונית המשיכה וחלפה על פני הצומת ועצרה אחריה.

בנוסף, העיד בוחן התנועה, מר אייל יוספי, מטעם התובעת. לדבריו, הינו בעל ניסיון כבוחן תנועה מזה כ- 20 שנה במשטרת ישראל והוא בדק את נסיבות קרות התאונה מתוקף תפקידו זה. העד ציין, כי בהתאם לתכנית הרמזורים שהוצאה על ידי עיריית ירושלים נכון למועד התאונה מופע האורות של רמזור בכיוון נסיעת המונית (מופע מס' 1) הינו זהה למופע הרמזור שהיה בכיוון הנגדי, בו נסע רכב התובעת (מופע מס' 3). כמו כן, ציין, כי בהתאם לסדר המופעים של מערכת הרמזורים בצומת גינות סחרוב - לאחר שמופע האור בכיוון נסיעת רכב הנתבעים (מופע מס' 4) מתחלף לאדום מתחיל מופע אור ירוק במופעים 1 ו-3. כמו כן, העד ציין, כי לא ניתן לשייך באופן מוחלט את סימני הבלימה לרכב התובעת. בחקירתו הנגדית אישר הבוחן, כי סביר להניח כי סימני הבלימה שניצפו בנתיב נסיעת האוטובוס במרחק של 32 מטרים שייכים לו.

6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הנהגים המעורבים והעדים הנוספים כפי שפורטו לעיל ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, הנני מעדיף את גירסת התובעת על פני גירסת הנתבעים וקובע, כי התאונה אירעה כתוצאה מאי ציות הנתבע 1 למופע אור אדום שהיה בכיוון נסיעתו תוך שנכנס לצומת וגרם לקרות התאונה. קביעתי זו נסמכת בעיקר על עדויות שתי העדות ובוחן התנועה. הנני מייחס לעדויות אלה משקל רב הן בשל היות העדים אלה עדים אובייקטיבים במובן זה שהינם אדישים לתוצאות הליך זה והן, בשל העובדה כי עדויות אלה נמצאו קוהרנטיות ומשלימות האחת את השנייה ובשים לב לכך, שלא נתגלו בהן סתירות.

7. עם זאת, מצאתי לייחס לנהג התובעת אשם תורם בשיעור של 20%, זאת, נוכח כניסתו לצומת שאינו פנוי במהירות יחסית גבוהה כפי שעלה מחקירתו הנגדית של בוחן התנועה. בהתאם להוראת סעיף 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, הקובעת: "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעה ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור". הלכה פסוקה היא, כי "אף על פי שניתנה לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני ייתן לו זכות קדימה...". ( ראה לעניין זה: ע"א 165/75, לוזדה נ. מטיבג, פ"ד ל(3) 430 בעמ' 435 וכן, ע"א 586/84, מקלף נ. זלברברג, פ"ד מג (1) 137 בעמ' 144). וכן, ראה: הלכת חן חן, בע"א 533/73, שלמה אליהו נ' סלם חנחן: "באותה מידה, אם לא יותר מזה, על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור "עצור" המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חופשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן".

8. באשר לשיעור הנזקים הנטענים בכתב התביעה הנני מאשר הנזקים הישירים שנתמכו בחוות דעת שמאי רכב כדבעי ולא נסתרו על ידי חוות דעת שמאי נגדית. עם זאת, בהיות השמאי שמאי שכיר של התובעת ובהיעדר ראיות מספיקות לכך כי עבור עריכת חוות דעתו שילמה התובעת סך של 1,720 ₪ עבור שכ"ט – אין בידי לאשר הנזק הנטען הנ"ל. כמו כן, אין בידי לאשר הנזקים העקיפים שהיעדר הוכחה כדבעי. באשר לנזקים הנטענים בתביעה שכנגד אין בידי לאשר הנזקים הנטענים זאת בהיעדר אסמכתאות כלשהן לשיעורם.

9. נוכח האמור, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי והתביעה שכנגד נדחית. הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 15,767 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישא הנתבעים בהוצאות המשפט ( עדים ואגרת בית משפט) ובשכ"ט עו"ד בסך 1,860 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.