משיבה מועצה מקומית זמר

1. המשיבה (להלן: "המועצה") הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים בגין חובות מוניציפאליים למועצה, ארנונה ומים.

2. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן. המבקשים טענו בבקשה כי הינם אנשים מבוגרים אשר מפאת מצבם הרפואי הם מרותקים למיטתם.

לטענתם, הגישו למועצה בקשות לקבלת הנחה בשל גילם, נכותם, מצבם הבריאותי ומצבם הכלכלי ואולם, וועדת ההנחות לא התכנסה ולא דנה בעניינם. המועצה אף לא שלחה להם כל מכתב דרישה או התראה בגין החוב.

טוענים המבקשים כי על פי הקריטריונים הרלוונטיים הרי שהם זכאים להנחה בשיעור של 80%. המועצה העלימה מסמכים במזיד ונהגה ברשלנות עת לא נתנה תשובות למבקשים על ההשגות שהוגשו.

3. התיק נקבע לדיון בבקשת הרשות להתגונן ואולם, ב"כ המבקשים הודיע כי נבצר מהמבקשים להתייצב לדיון לצורך חקירתם בשל מצבם הבריאותי. בין לבין ניתנו אורכות על מנת לאפשר למבקשים לפנות לוועדת ההנחות. משלא הגיעו הצדדים להסדר כלשהו, ולאחר שב"כ המועצה ויתר על חקירת המבקשים, ניתנה הוראה להגשת סיכומים בכתב.

דיון והכרעה:

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומים שהוגשו, החלטתי לדחות הבקשה.

ראשית, הלכה היא כי רשות להתגונן תינתן מקום בו יש בפי הנתבע הגנה ולו בדוחק כנגד התביעה. יחד עם זאת, על מבקש הרשות להתגונן להתכבד ולפרט את פרטי הגנתו ואין הוא יכול להסתפק בהעלאת טענות כלליות.

אין חולק כי המבקשים מחזיקים בנכסים נשוא התביעה ואין בפיהם כל טענה באשר לגובה החוב הנתבע. יוער כי התביעה הוגשה בגין חובות שלא שולמו משנת 2007 ועד שנת 2012.

כל שטוענים המבקשים הנו כי בשל מצבם הרפואי והכלכלי הם זכאים להנחה משמעותית בארנונה. על אף זאת, ועל אף שפנו למועצה מספר פעמים למימוש זכותם לקבלת ההנחה, לא זומנו לוועדת ההנחות.

אלא, שגרסת המבקשים בתצהיר אינה מפורטת כדבעי. אין המבקשים מפרטים המועדים בהם פנו למועצה ולמי פנו, , מתי הוגשו הבקשות לקבלת ההנחות וביחס לאלו שנים וכיוצ"ב. המבקשים אף אינם מפרטים מהו החוב אשר לשיטתם עליהם לשלמו, ככל והיתה ניתנת להם ההנחה, ולא ניתן כל הסבר מדוע לא שולם אף סכום זה. המבקשים טוענים כי יש להחיל את ההנחה בארנונה רטרואקטיבית ואולם, אינם טוענים כי הם משלמים התשלומים השוטפים או לכל הפחות תשלום כלשהו בגין יתרת הארנונה. גם אם לא ניתנה למבקשים, כטענתם, כל תשובה לבקשות שהוגשו על ידם, הרי שאין המבקשים מציינים האם פעלו להגשת השגה למנהל הארנונה ואם כן, המועד בו פנו, התשובה שניתנה, אם ניתנה וכיוצ"ב.

בסיכומים טען ב"כ המבקשים כי על פי תקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה בארנונה) הרי שנכה המקבל קצבת נכות כלל אינו צריך להגיש בקשה למתן ההנחה וכי מתן ההנחה לפי חוק לזכאים לקבלת קצבת נכות אינה מותנית בהגשת בקשה.

ואולם, על פי סעיף 4(ב) לתקנות אלו ככל ולא ניתנה ההנחה רשאי הנישום, אשר לטענתו זכאי להנחה, להגיש בקשה לקבלת ההנחה.

5. מפסיקת בתי המשפט השונים עולה כי ישנן דעות שונות באשר לשאלה למי נתונה הסמכות לדון בטענה כי בקשה שהגיש הנישום לפטור או הנחה נדחתה. ישנן דעות בפסיקה כי הסמכות לדון במקרה כזה נתונה למנהל הארנונה ועל החלטתו ניתן להגיש בפני ועדת הערר ומאידך, ניתן למצוא ספיקה גישה לפיה אין לדחות טענת הגנה בדבר זכות לקבלת הנחה או פטור רק משום שלא הוגשה השגה. (ראה לעניין זה רוסטוביץ, "ארנונה עירונית" מהדורה חמישית עמ' 1462 וההפניות שם).

אלא, שגם בהנחה ויש סמכות לבית המשפט לדון בטענות המבקשים כטענות הגנה במסגרת הליך זה הרי שאין מנוס מהמסקנה כי גרסת המבקשים, אשר אינה מפורטת כלל ונטענה אך באופן סתמי בלבד, אינה עוברת את הרף הנדרש למתן הרשות להתגונן.

6. נוכח האמור לעיל, בקשת הרשות להתגונן נדחית.

ניתן פסק דין בהתאם לכתב התביעה.

לפנים משורת הדין, איני מחייבת את המבקשים בהוצאות בגין דחיית בקשת הרשות להתגונן.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.