לעורר טען עו"ד יאיר מושיוב.

למשיבה טענה עו"ד גב' ליהי קמחי לוי.

1. לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 11/02/13, על ידי השופט שלמה בנג'ו, בתיק פ"ת 9137-01-13

2. הערר מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא לפסול את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק תת"ע 9451-01-13, (להלן – " התיק העיקרי").

ההליך בבית משפט קמא:

3. העורר הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת במקום - עבירה לפי תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

4. בכתב האישום נטען כי ביום 25/01/13, נהג העורר ברכב פרטי מסוג פונטיאק (בעל 2 דלתות), בכביש 70, במהירות של 176 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש.

5. העורר זומן לבית משפט קמא וכפר בעובדות כתב האישום לכן נקבע כי שמיעת הראיות תתקיימנה ביום 01/07/13.

זאת ועוד, החליט בית משפט קמא לפסול את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך שהוא קוצב תקופה זו לשמונה חודשים ומכאן הערר שבפניי.

טענות הצדדים:

6. העורר טוען כי לא היה מקום לפסול את רישיונו עד לתום ההליכים. העורר עובד כאיש שיווק וזקוק לרישיונו לצורכי עבודתו.

7. העורר הפנה למסמך בדיקה של מכון רישוי ממנו עולה כי המהירות המקסימלית של הרכב בו נהג היא 164 קמ"ש ועל כך הוא מבסס את השגותיו וטענותיו כנגד הנטען בכתב האישום שהוא נהג במהירות של 176 קמ"ש.

8. עוד טען העורר כי אין זה ראוי להטיל עליו עונש בטרם הרשעתו כי הרי דין הפסילה עד תום ההליכים כדין מעצר עד תום ההליכים ובעניינים כגון דא אין בית משפט נוהג להיעתר לבקשות היה ויתברר כי ניתן למצוא חלופה קלה יותר אחרת הדבר יהווה מפרעה על חשבון העונש.

על בית המשפט לבחון את האופציות ולהעדיף את זו שתקל על אותו נאשם בין אם המדובר בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובין אם מדובר בבקשה לפסילה עד תום ההליכים.

9. בא כוח העורר הפנה לפסיקה של בית משפט קמא ממנה עולה כי בגין עבירות דומות הוטלו עונשי פסילה למספר חודשים.

10. המשיבה ביקשה לדחות את הערר. לטעמה, החלטת בית משפט קמא נכונה וצודקת בנסיבות העניין וזאת לאור המסוכנות הנשקפת מהעורר כלפי המשתמשים בדרך.

11. עוד טענה המשיבה כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה ועל כן, מתקיימות שתי העילות שיש בהן כדי להוביל למסקנה שיש לפסול אותו מלנהוג עד לתום ההליכים.

12. לדעת המשיבה, אין לתת כל משקל לבדיקת מכון הרישוי הואיל ולא מדובר בחוות דעת.

דיון והכרעה:

13. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בכתב האישום, בהרשעותיו הקודמות של העורר, בהודעת הערר, במסמך הבדיקה של מכון הרישוי שהוגש מטעם העורר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערר.

14. אין ספק כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה ולכל הדעות נהיגה במהירות של 176 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, יש בה כדי להצביע על מסוכנות גבוהה מטעם אותו נהג. לטעמי, די אם אומר כי אין במסמך של מכון הרישוי, שהציג העורר כדי לבסס טענתו ביחס למהירות רכבו וברי שאין בו כדי לסתור הנטען בכתב האישום.

מסוכנות זו, הולכת ומתחזקת בהתחשב בעובדה כי כבר הורשע העורר בעבר בעבירות דומות בשתי הזדמנויות. האחת, בשנת 2007, שבה נהג במהירות העולה ב – 31 קמ"ש על המהירות המותרת במקום והעבירה השנייה, בשנת 2010, בה נהג במהירות העולה ב - 25 קמ"ש על המהירות המותרת במקום.

כמו כן, לחובתו של העורר עבירות נוספות שיש בהן כדי להצביע על כך שלפנינו נהג שאינו מקפיד לקיים הוראות פקודת התעבורה ותקנותיה. בעניין זה כבר אמר בית משפט העליון ברע"פ 5250-12, מוחמד אבו גוידר נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 14/01/13) – (להלן "עניין אבו גוידר"), כי:

"בית המשפט ציין לחומרה את עברו התעבורתי של העורר, 17 הרשעות קודמות בתוך פחות משלוש שנות נהיגה, מדובר בבריונות, סיכון חיי אדם בצורה חריפה, על ידי עבריין תנועה רצידיוויסט, כבד ומסוכן, למהירות נסיעה שכזו לא מגיע נהג בהיסח הדעת, אלא בהחלטה מודעת. בנהיגתו סיכן המבקש לא רק את חייו שלו אלא גם את חיי הנוסעים במכוניתו וחיי שאר הנוסעים בכביש".

בעניינו של אבו גוידר, דובר גם במהירות קרובה למהירות שבה נסע העורר שבפניי ובגין כך נידון הנאשם לעונש מאסר למשך 4 חודשים ופסילה לתקופה של 50 חודש וזאת בעקבות התערבות בית משפט המחוזי, במקום 6 שנות פסילה שהטילה הערכאה הדיונית. לעומת זאת, בענייננו, לעורר 25 הרשעות קודמות שבחלקן עבירות מהותיות וחמורות.

15. הגם שלגוף העניין החלטתי לדחות את הערר, אציין כי גם הערר עצמו הוגש באיחור. החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 11/02/13 והערר הוגש ביום 28/05/13. היינו, מספר חודשים לאחר שחלפו שלושים הימים הקבועים בסעיף 53 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה- מעצרים], תשנ"ו 1996.

16. יצוין כי בית משפט קמא קצב את עונש הפסילה עד תום ההליכים לשמונה חודשים ואף קבע את מועד שמיעת הראיות בתחילת חודש יולי, כך שלא התרשמתי כי ההליכים בענייניו של העורר ימשכו מעבר לזמן הסביר.

17. כמובן שהעורר יוכל להגיש בקשה לעיון חוזר, במידה והנסיבות יצדיקו זאת וניתן להניח כי בית משפט קמא יבחן את הבקשה לגופה.

18. אשר על כן, אני דוחה את הערר.

19. המזכירות תשלח לצדדים עותק מהחלטה זו בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.