כנגד הנאשם, שוטר במשטרת ישראל, הוגשה, ביום 20.6.12, תלונה על ידי מר יפתח שפריר, עד התביעה, לפיה בהיות הנאשם נוסע בניידת משטרה ברמת גן, בצומת הרחובות הרוא"ה – חיבת ציון, בשעה 10:15 לערך, לא היה חגור בחגורת בטיחות, עבירה על תקנה 83ב(א) לתקנות התעבורה ובעקבות מכתב התלונה, נערכה כנגדו הודעת תשלום קנס, על ידי תובע מוסמך.

יש לציין כי בעקבות דין ודברים שהיה בין הצדדים, התפתח האירוע במישורים נוספים, שאינם רלוונטיים לכתב האישום שבפני ולא אדרש להם.

הנאשם הודה בעובדות המתוארות בכתב האישום, אך טען כי היה בנסיעה מבצעית ולכן, היה לו היתר ממפקדיו שלא לחגור חגורת בטיחות באותו מועד.

לדברי הנאשם, בסמוך לפני הצומת האמור, הבחינו, הוא ונהג הניידת, בבן מיעוטים חשוד, שהתחיל לברוח וכן התקבל דיווח ברשת המשטרתית על אירוע פלילי של אדם עם סכין בבני ברק ולכן התירו, הנהג והנאשם, את חגורות הבטיחות, תוך כדי נסיעה לקראת הצומת. משהבחין הנהג כי אינו יכול לעבור את הצומת, בשל כלי רכב שהיו במקום, ביקש כי ניידת אחרת תטפל באירוע וטרם הספיקו השניים לשוב ולחגור את חגורות הבטיחות שלהם, פנה אליהם המתלונן.

בהעדר מחלוקת ראייתית, הגיש הנאשם מסמכים בכתב: נ/1 – דו"ח פעולה ומזכר, נ/2 – טופס תחקיר, נ/3 – הודעת נאשם וסיכמו בעל פה.

לאחר שבחנתי ראיות הנאשם ושמעתי סיכומי הצדדים, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

תקנה 83ג (1) לתקנות התעבורה, קובעת כי תקנה 83ב, שבנדון, לא תחול על:

"...שוטר הנוהג ברכב של משטרת ישראל ואשר המפקח הכללי של המשטרה אישר, בכתב, כי הוא רכב מבצעי ועל כל נוסע בו"

הנאשם לא הגיש אישור כאמור ומכאן, כי לא הוכח שמדובר ברכב מבצעי ואין לערב בין נסיעה מבצעית לרכב מבצעי, הדורש הגדרה מיוחדת על ידי המפקח הכללי של משטרת ישראל.

יתרה מזו, בנסיבות בהן רכב משטרה דולק אחרי עבריין או אדם חשוד, קיימת חשיבות יתרה לכך שהשוטרים בניידת יהיו חגורים, עד לעצירתו המלאה של הרכב, מחשש שיהיו מעורבים, חלילה, בתאונת דרכים.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ד , 07 נובמבר 2013, במעמד הצדדים