הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

אציין כי זימון נשלח כדין למבקש וחזר כלא נדרש, הדבר מהווה מסירה כדין, לאור נימוקי הבקשה לא הוכח בפני שהדבר אינו באשמת הנאשם– לפיכך איני רואה סיבה לביטול פסק הדין על רקע זה.

יתרה מכך העונש שהוטל על המבקש הנו ברק רירת המשפט אותה קבע המחוקק ולכן איני רואה כל עיוות דין בנושא וזאת גם אם הנאשם טען בבקשה באופן כללי ביותר ומבלי לפרט שהינו כופר באשמתו (וראה לנושא אף רע"פ 8333/09).

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ג, 09 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.