לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

אציין כי זימון נשלח כדין למבקשת וחזר כלא נדרש, הדבר מהווה מסירה. לאור נימוקי הבקשה לא הוכח בפני שהדבר אינו באשמת הנאשמת, ולכן אין בנימוקי הבקשה כי לא ידעה על מועד הדיון, עילה לביטול פסק הדין.

יתרה מכך העונש שהוטל על המבקשת הנו מתון ביותר וכולל פסילה על תנאי וקנס בלבד, כמו כן לא נטענה בבקשה ל טענת הגנה, ולכן איני רואה כל עיוות דין בנושא.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ג, 03 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.