רקע

1. הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירת התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) שיוחסה לו בכתב-האישום. עוד הורשע הנאשם בעבירת תקיפה כדי למנוע לכידה כדין לפי סעיף 381(א)(3) לחוק העונשין, לאחר שאשמתו בעבירה זו נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניי. יצוין כי הנאשם זוכה מעבירת ניסיון למעשה מגונה אשר יוחסה לו בכתב-האישום.

2. בהתאם לממצאי הכרעת-הדין, ביום 25.1.2013 לקראת השעה 04:00 לפנות בוקר, התפרץ הנאשם לדירתה של המתלוננת, תיירת אמריקאית כבת 26, וזאת דרך דלת מרפסת של הדירה שהיתה סגורה אך לא נעולה. אותה עת, המתלוננת ישנה במיטה והתעוררה משנתה. כאשר הבחינה המתלוננת בנאשם בתוך חדרהּ, החלה לצעוק וזינקה מהמיטה. הנאשם אחז בה ושם את ידו על פיה כדי להשתיקה. המתלוננת הדפה את הנאשם מאזור החזה. הלה תפס את המתלוננת מאחורה. המתלוננת נאבקה בנאשם, נפלה קדימה והצליחה לפתוח את דלת הכניסה לחדר. באותו שלב, השותפה לדירה של המתלוננת שמעה את צעקותיה ושאלה בקול מה קרה. הנאשם שמע את הקולות, ונמלט מהדירה דרך דלת המרפסת.

בהכרעת הדין קבעתי כי הנאשם התפרץ לדירת המגורים של המתלוננת, אולם לא הוכח שתקיפת המתלוננת נעשתה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. לפיכך, זיכיתי את הנאשם מעבירת ניסיון למעשה מגונה שיוחסה לו בכתב-האישום. תחת זאת, הרשעתי את הנאשם בעבירה של תקיפה כדי להתנגד ללכידה כדין, אשר יסודותיה העובדתיים והנפשיים התגלו מן העובדות שהוכחו לפניי ואשר לנאשם ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן מפניה.

טיעוני הצדדים לעונש

3. המאשימה עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם ונסיבות ביצוען. לגישת המאשימה, מתחם העונש ההולם בגין העבירות בהן הורשע הנאשם בהתאם לנסיבות ביצוען, נע בין 18 ל- 36 חודשי מאסר בפועל. בנסיבות העניין, ביקשה המאשימה להציב את עונשו של הנאשם ברף הבינוני של המתחם הנטען, ולהטיל עליו 26-27 חודשי מאסר בפועל לצד מאסרים מותנים. יוער כי המאשימה לא עתרה לפיצוי המתלוננת.

מנגד, בא-כוח הנאשם טען כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר בודד של חודשי מאסר שניתנים לריצוי בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל. הסנגור עמד על הנסיבות לקולא ועתר להשית על הנאשם עונש ברף התחתון של מתחם הענישה הנטען ולהסתפק בימי מעצרו (כתשעה חודשים).

מתחם העונש ההולם

4. על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה.

אשר לערכים החברתיים המוגנים שנפגעו - בעבירה של התפרצות למקום מגורים טבוע נזק קנייני-רכושי, ולצידו גם פגיעה מהותית בפרטיות, בתחושת הביטחון האישי ובשלוות הנפש של אדם אשר התפרצו ללא רשות אל ביתו שאמור להיות מקום מבצרו (ראו למשל: דברי כב' השופט מלצר בע"פ 7453/08 מדינת ישראל נ' אואזנה, פיסקה 8 (31.12.2008)). נקל לשער את תחושת הפחד, הבהלה וחוסר האונים וכן את עוצמת הפגיעה בפרטיות של אדם המגלה כי ביתו-מבצרו נפרץ, קל וחומר כאשר הוא מוצא עצמו ניצב בתוך ביתו מול פורץ באישון לילה. ברי כי הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבחורה צעירה כמו המתלוננת, ששהתה בישראל כתיירת. תחושת הפגיעה מתעצמת, כאשר לעבירת ההתפרצות למקום מגורים נלוותה גם עבירה של תקיפה כדי למנוע לכידה כדין כפי שאירע במקרה דנן. בהקשר זה, אעיר כי עבירת התפרצות למקום מגורים טומנת בחוּבה ברגיל פוטנציאל להתפתחות אלימה על הסיכונים הכרוכים בכך. במקרה דנן, סיכון זה התממש, שכן הנאשם סתם את פי המתלוננת ותקף אותה לאחר שזו החלה צועקת בבהלה כאשר ראתה אותו באישון לילה בחדרהּ. תקיפת המתלוננת על-ידי הנאשם פגעה מהותית באוטונומיה שלה על גופה והעצימה את התחושות הקשות שחוותה המתלוננת בעקבות האירוע.

מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה דנן היתה משמעותית. כפי שעולה מנסיבות ביצוע העבירות, הנאשם פרץ לדירתה של המתלוננת דרך דלת מרפסת לפנות בוקר, כאשר המתלוננת ישנה במיטתה. הנאשם בחר שלא לעזוב את המקום לשמע צעקות המתלוננת, אלא אחז במתלוננת ושם את ידו על פיה במטרה להשתיקה, תוך שהמתלוננת מנסה להדוף אותו. בהמשך, תפס הנאשם את המתלוננת מאחור. המתלוננת נאבקה בנאשם ונפלה קדימה. רק לאחר שנשמע קולהּ של דיירת אחרת בבית, נמלט הנאשם מהמקום. מכאן שלא היה מדובר באקט אלימות בודד כדי למנוע לכידה כדין, אלא הנאשם נקט במספר אקטים אלימים עד למנוּסתו דרך דלת המרפסת (אחיזה במתלוננת, חסימת פיה באמצעות היד ותפיסתה מאחור, תוך שהמתלוננת נאלצת להיאבק בו עד נפילתה קדימה). אין לדעת כיצד האירוע היה בא אל סיומו, אלמלא נשמע קולה של הדיירת האחרת ששהתה בבית אותה עת. מכל מקום, אף שלמתלוננת לא נגרמו חבלות גופניות ממשיות, לא יכול להיות חולק כי האירוע בגינו הורשע הנאשם היה טראומטי עבורה. הדבר עולה בבירור מדבריה של המתלוננת ומתגובותיה הרגשיות בהן ניתן לצפות בקלטת מסדר הזיהוי, בקלטת העימות עם הנאשם בתחנת המשטרה וכן בעדותה המוקדמת בבית-המשפט.

בכל הנוגע לענישה הנוהגת - אומר כי התקשיתי למצוא פסיקה הדנה בשילוב העבירות בהן עסקינן בתיק זה (התפרצות לדירת מגורים וכן תקיפה כדי למנוע לכידה כדין). יחד עם זאת, בחנתי מקרים העוסקים בעבירת התפרצות לדירת מגורים בצירוף עם עבירות נלוות אחרות. בהתחשב באותה פסיקה; בשים לב לערכים שנפגעו ולעוצמת הפגיעה בהם; בשים לב לנסיבות ביצוע העבירות; ובהתחשב בעקרון ההלימה כעקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם נע בין 12 ל- 26 חודשי מאסר בפועל.

יצוין כי לא התבקשתי, ואף לא ראיתי לנכון, לחרוג מהמתחם שנקבע לקולא משיקולי שיקום, או לחומרה משיקולי הגנה על שלום הציבור.

העונש המתאים בגדרי המתחם

6. מחד גיסא, בעת ביצוע העבירות היה הנאשם מספר ימים מעל גיל 21, קרי- גילו צעיר יחסית. הנאשם שהה בארץ כשמונה חודשים לפני מעצרו, והוא נעדר עבר פלילי בישראל. יוער כי הוא נתון במעצר מזה קרוב לתשעה חודשים, וכידוע תנאי המעצר קשים מתנאי מאסר. אוסיף ואומר כי נוכח היותו של הנאשם נתין זר מאריתריאה, הוא נאלץ להתמודד בארץ עם קשיי שפה ותרבות, והוא נעדר סביבה תומכת. ניתן להניח כי כל אלה יקשו עליו לשאת עונש מאסר. מאידך גיסא, עמדתי לעיל על חומרת מעשיו של הנאשם השוהה בארץ לאחר שביקש מקלט בה. המעשים מעידים על תעוזה רבה, בין היתר מאחר שהנאשם ראה לתקוף את המתלוננת בעת שהמתלוננת הבחינה בו לאחר שהתפרץ לחדרהּ. אף שלא נגרמו למתלוננת חבלות גופניות ממשיות, לא ניתן להקל ראש בחומרת האירוע של התפרצות גבר זר באישון לילה לחדרה של המתלוננת בו היא לנה, תוך שהוא תוקף אותה לאחר שהחלה לצעוק בבהלה, והיא נאלצת להיאבק בו כדי להשתחרר מאחיזתו. נוכח חומרת המעשים, יש להרתיע את היחיד ואת הרבים מפני הישנותם. אוסיף כי הנאשם לא נטל אחריות למעשיו. אמת, הנאשם זוכה לאחר ניהול הוכחות מעבירת הניסיון למעשה מגונה שיוחסה לו בכתב-האישום, אולם הורשע תחתיה בעבירת תקיפה כדי למנוע לכידה כדין, בנוסף לעבירה של התפרצות למקום מגורים. עקב אי נטילת אחריות למעשים, המתלוננת נאלצה לבצע מסדר זיהוי תמונות ועימות עם הנאשם בתחנת המשטרה וכן להעיד בבית-המשפט בעדות מוקדמת, ולחוות מחדש את פרטי האירוע הטראומתי בטרם עזבה את ישראל כתיירת. אין לבוא חשבון עם הנאשם על כך שניהל את התיק עד תום שכן זו זכותו, אולם לא ניתן להקל עימו כפי שניתן היה לעשות עם מי שנטל אחריות למעשיו. בהתחשב במכלול השיקולים האמורים ולאחר איזון ביניהם, אני רואה להשית על הנאשם עונש ברף הבינוני-תחתון של מתחם הענישה שקבעתי לעיל.

סוף דבר

7. נוכח מכלול הטעמים האמורים, אני רואה לגזור על הנאשם כדלקמן:

א. 17 חודשי מאסר לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו.

ב. מאסר על-תנאי של שלושה חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר. התנאי הוא שהנאשם לא יבצע עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון.

ג. מאסר על-תנאי של שישה חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר. התנאי הוא שהנאשם לא יבצע עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בנוכחות הצדדים.