רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות תקיפת בת זוג (שני אישומים), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש, איומים והפרת הוראת חוקית. זאת במסגרת הסדר דיוני אשר כלל תיקונים בכתב האשום וצירוף של תיק נוסף, 26091-8-10. אין הסכמה בין הצדדים בשאלת העונש.

על פי עובדות האשום הראשון, ביום 29.1.13 התגלע ויכוח בין הנאשם ואשתו (להלן: המתלוננת). במהלך הויכוח דחף הנאשם את המתלוננת לעבר שולחן זכוכית, אשר התנפץ. המתלוננת התעלפה והנאשם שפך עליה מים ולקח אותה למיטה בחדר השינה. כתוצאה מהארוע נגרמה למתלוננת חבלה בצוארה. בשל כל אלה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג.

על פי עובדות האשום השני, כשעתיים לאחר הארועים המתוארים באשום הראשון, ביקש הנאשם להכנס לביתו. בנו שהיה במקום מנע ממנו לעשות כן. בשל כך, הנאשם שבר דלת זכוכית של סלון הבית והכה את בנו בפניו באגרופו. בשל כל אלה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה והיזק לרכוש.

על פי עובדות האשום השלישי, בעקבות העבירות מושא שני האשומים הראשונים, הוגשה על ידי המאשימה בקשה למעצרו של הנאשם עד תום ההליכים. הנאשם נעצר עד תום ההליכים ושוחרר בתנאים שכללו שהיה בשיקום בבית החולים קריית שלמה.

ביום 21.2.13 שהה הנאשם מחוץ לבית החולים כשהוא שיכור. בשל כך הורשע הנאשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית.

על פי כתב האשום המתוקן בת"פ 26091-08-10, ביום 11.8.10, במרכז מסחרי בעיר מודיעין אחז הנאשם בידה של המתלוננת והכה בראשה בשני אגרופים, תוך שהוא מקלל אותה. כאשר נעצר והובא לתחנת משטרה, אמר הנאשם לחוקר משטרה, ביחס למתלוננת "ימח שמה, כל כלב יבוא יומו". בשל אלה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפת בת זוג ואיומים.

טעוני הצדדים

ביום 1.9.13 התקיימה ישיבת הטעונים לעונש.

ב"כ המאשימה שם דגש על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, ועל הערכת שירות המבחן, כי הנאשם מסוכן למתלוננת ואינו מתאים להליך טיפולי. לאור אלה עתר להשית על הנאשם עונש מאשר בפועל של 24 חודשים. לשיטת המאשימה, שיקול מרכזי אליו אמור בית המשפט להתייחס במקרה זה הוא הצורך להגן על המתלוננת מפניו של הנאשם – שיקול אשר יכול אף להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם.

ב"כ הנאשם שמה דגש על חוות דעת פסיכיאטרית אותה הגישה, ממנה עולה כי בבסיס העבירות בהן הורשע הנאשם עומדת בעיה רפואית. כן התיחסה לנסיבותיו האישיות החריגות, ובהן גילו המבוגר והעובדה כי עד להדרדרותו בשנים האחרונות חי חיים נורמטיביים ללא כל הסתבכות עם החוק. לאור אלה, בקשה לאמץ את האמור בחוות הדעת אותה הגישה ולהסתפק בימי מעצרו של הנאשם ולאפשר לו לשוב לחיק משפחתו.

נסיבותיו האישיות של הנאשם וההמלצות הטיפוליות בעניינו

הנאשם כבן 73, לחובתו קביעה קודמת כי עבר עבירות תקיפה בשנת 2008.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם חי חיים נורמטיביים רוב ימיו. לפני כעשר שנים התגלה אצלו סרטן ערמונית, אשר גרם להדרדרותו להתמכרות לאלכוהול. מהתסקיר עולה, כי כאשר הנאשם משתכר, הוא נעשה תוקפני ואף אלים וכי ההתמכרות לאלכוהול היא שורש הרע בהתנהלותו של הנאשם.

עוד עולה מהתסקיר, כי מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת התאפיינה גם בעבר במתחים ותוקפנות, אך עד הארועים מושא כתב האשום, ללא אלימות פיזית.

במהלך מעצרו של הנאשם נעשו שני נסיונות לשלבו במסגרת שיקומית, אך הנאשם עזב את המסגרת הראשונה מיוזמתו תוך מספר ימים וסולק מהמסגרת השניה תוך מספר ימים, בשל יחסו לאנשי הצוות.

להערכת השירות הנאשם ימשיך וינהג באלימות כלפי המתלוננת אם לא יגמל מצריכת אלכוהול. עם זאת, השירות מעריך כי אין לנאשם מוטיבציה ממשית להתמודד עם בעית ההתמכרות לאלכוהול וכי אינו מקבל אחריות על מעשיו, אלא נותן להם הסברים קרבניים, כאילו המתלוננת היא שתקפה אותו.

המלצת שירות המבחן היא להטיל על הנאשם מאסר בפועל ושילובו במסגרת טיפולית נוקשה ובעלת גבולות ברורים, בכלא.

ב"כ הנאשם הגישה לבית המשפט חוות דעת מומחה של פסיכו-גריאטרית, ד"ר פנינה אברמוביץ שניידר. חוות הדעת הוגשה בהסכמה.

התמונה העולה מחוות הדעת דומה ביסודה לאמור בתסקיר. עורכת חוות הדעת מזהה את מחלת הסרטן בה לקה הנאשם כגורם אשר הביא להדרדרותו להתמכרות לאלכוהול ואת התמכרות זו כשורש הרע בהתנהגותו של הנאשם. גם אופי מערכת היחסים בין הנאשם והמתלוננת מתואר באופן דומה, כקשר המאופיין במתחים וויכוחים, אך ללא ארועים אלימים מעבר למקרים מושא כתב האשום. בנוסף, גם עורכת חוות הדעת סבורה, כי התמכרותו של הנאשם לאלכוהול יוצרת מסוכנות שלו, בעיקר כלפי המתלוננת.

המחלוקת העקרית בין תסקיר שירות המבחן ובין חוות דעתה ד"ר אברמוביץ שניידר, היא בשתיים: ד"ר אברמוביץ שניידר סבורה, כי הנאשם חווה תהליך דמנטי המשולב בפגיעה אורגנית בשל צריכת האלכוהול וענין זה מסביר, לשיטתה, את התיחסותו המצמצמת לעבירות בהן הורשע ואת נטילת האחריות החלקית שלו. שנית, כנגזרת של אותו תהליך דמנטי, מציעה ד"ר אברמוביץ שניידר מתווה טיפולי שונה לבעית התמכרותו של הנאשם לאלכוהול.

ד"ר אברמוביץ שניידר סבורה, כי לנוכח הבעיה הקוגניטיבית ממנה סובל הנאשם, טיפול פסיכוסוציאלי מקובל אינו יעיל. המתווה המוצע על ידה מבוסס על טיפול תרופתי, הכולל תרופות המדכאות את הדחף לצריכת אלכוהול, תרופות נוגדות דכאון ותרופות אנטי פסיכוטיות. לצד הטיפול התרופתי ממליצה ד"ר אברמוביץ שניידר לשלב הנאשם בטיפול פסיכיאטרי במסגרת אמבולטורית ביחידה המתמחה בתחלואה כפולה.

ראוי לציין, כי ד"ר אברמוביץ שניידר ערה למסוכנותו של הנאשם. על פי המלצתה, לשם מניעת הסיכון והצלחת הטיפול יש ראשית לשחרר את הנאשם למסגרת של מעצר בית בבית אחד מילדיו תוך פיקוח שלהם עליו. כמו כן היא ממליצה, כי פגישותיו של הנאשם עם המתלוננת יהיו מפוקחות על ידי מלווה, זאת כמסר הרתעתי וטיפולי כאחד. נקודה זו נותנת בעיני משקל רב להמלצתה של ד"ר אברמוביץ שניידר.

עמדות הצדדים ביחס לחלופה המוצעת

לאחר שמיעת הטעונים לעונש, תוך כדי כתיבת גזר הדין, סברתי כי יש מקום לשקול בטרם גזירת דינו של הנאשם לבחון באופן מעשי החלופה המוצעת. לשם כך זימנתי הצדדים לדיון בפני, על מנת לשמוע עמדותיהם בענין.

מטבע הדברים, ב"כ הנאשם הסכימה לשחרורו של הנאשם למעצר בית מלא, תוך שילובו במסגרת הטיפולית המוצעת.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשה. בטעונו בפני הפנה לכך שהנאשם הפר תנאי שחרור פעמיים במסגרת הליכי המעצר בתיק זה. כן הפנה לאמור בתסקירי המעצר והתסקיר לענין העונש, אשר בטאו פסימיות רבה ביחס לסיכויי שיקומו של הנאשם וגמילתו מאלכוהול – בעיקר לנוכח הערכת השירות כי הנאשם נעדר מוטיבציה ממשית לפתור את בעיותיו.

לשיטתו של ב"כ המאשימה, שחרורו של הנאשם לחלופה בפיקוח בתו אינה י\מציבה בפניו גבולות ברורים ועל כן התנגד לשחרורו של הנאשם.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לנסיבות הענין, נראה לי כי המסגרת הטיפולית המוצעת על ידי ד"ר אברמוביץ שניידר, יש בה כדי להשיג את מטרות המעצר ולהבטיח שלומה של המתלוננת, תוך מתן אפשרות לנאשם לקבל את הטפול לו הוא זקוק. לאור זאת, אורה על שחרורו לחלופת מעצר משולבת בטיפולי גמילה, כמומלץ בחוות הדעת.

אני ער לכך שהנאשם הפר פעמיים את האמון אשר ניתן בו, כאשר הוחלט לשחררו. לא בלב קל אני מורה על שחרורו פעם נוספת. עם זאת, מדובר באדם בן למעלה משבעים שנה, הסובל מבעיות רפואיות וקוגניטיביות, אשר מלבד קביעה כי עבר עבירת תקיפה, לא נכשל קודם לכן בעבירה. כמו כן, מבלי להקל ראש בחמרת העבירות בהן הורשע הנאשם, הן אינן ברף הגבוה ולא נגרמו כתוצאה מהן חבלות חמורות.

שמעתי טעוני הצדדים לענין העונש הראוי לנאשם. גם לוּ הייתי גוזר דינו של הנאשם היום ומשית עליו מאסר בפועל לתקופה נוספת, לא היה בכך כדי לאיין מסוכנותו, אלא רק לדחותה – וגם זאת רק במספר חודשים לא רב. לא נראה לי כי שילובו של הנאשם בהליך גמילה במסגרת ריצוי עונש מאסר יהיה אפקטיבי. זאת הן לנוכח תקופת המאסר אותה הייתי גוזר על הנאשם לוּ היה עלי לעשות כן כעת והן לנוכח הצורך להתאים לו טיפול יחודי.

מנגד, המתווה המוצע על ידי ד"ר אברמוביץ שניידר, גם אם אינו מבטיח הגנה מלאה, לפחות מציע תוחלת טיפולית ושיקומית, אשר אם יגזר על הנאשם מאסר בפועל כיום סיכוייה נראית נמוכים בהרבה.

אוסיף על כך, כי על פי התרשמותי מבתו של הנאשם, גב מירב פרי, היא תוכל לפקח עליו פיקוח יעיל, אשר יבטיח את מטרות המעצר. גב פרי התחייבה כי אין בביתה אלכוהול ואף נתנה הסכמתה לכך שהדבר יבדק על ידי שוטרים.

לאור כל אלה, הנאשם ישוחרר ממעצרו, לאחר שיעמוד בתנאים הבאים:

מעצר בית מלא בביתה של מירב פרי בכתובת כרכום 289, בית אריה, יחד עמו ישהו כל העת גב' פרי, בעלה מר אייל פרי או בניו של הנאשם.

הנאשם יהיה רשאי לצאת ממעצר הבית בליווי אחד המפקחים לשם טיפולים רפואיים ודיונים בבית המשפט, זאת בתיאום מוקדם בין הצדדים וללא צורך בצו נוסף.

איסור על פגישות עם המתלוננת, אלא בליווי אחד המפקחים.

להבטחת התנאים יופקד סכום מזומן של 4,500 ש"ח, הנאשם יחתום על ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח וכל אחד מן המפקחים יחתום על ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח כל אחת. ככל שיש בתיק ערבויות או הפקדה, הן תשמשנה לצורך השחרור ואין צורך להפקיד סכומים נוספים.

ד"ר אברמוביץ שניידר תגיש לבית המשפט חוות דעת משלימה עד ליום 10.12.13.

שירות המבחן יגיש תסקיר משלים עד ליום 10.12.13.

קובע להשלמת טעונים לעונש ביום 15.12.13, 9:00.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים.