1. בפני בקשה מטעם הנתבעת 2 (להלן: המבקשת) לדחיית התביעה על הסף, מחמת העדר עילת תביעה והתיישנות.
2. ברקע הבקשה עומדת תביעתה של התובעת (להלן: המשיבה) לפיצוי בגין נזקי גוף שמקורם בפגיעה נטענת שאירעה לה ביום 7/9/10 כתוצאה מהחלקה על מרצפות בסמוך לפתח ניקוז שנמצא ב"רחבה" במתחם המשלב בנייני מגורים ומרכז מסחרי. בכתב התביעה צוין, בנוסף כי אחות המשיבה אשר גרה בסמוך למקום וירדה "לבדוק מה קרה" בסמוך לפגיעה, הבחינה ברטיבות על גבי המרצפות. לגבי רטיבות זו צוין כי מקורה אינו ידוע, ושיתכן כי המדובר בטפטוף של כביסה שנתלתה על ידי אחד השכנים.
3. במהלך ישיבת הקד"מ הראשונה בתיק שהתקיימה ביום 2/12/14, העידה המשיבה כי "לא יודעת מה קרה" כש"כולם" אמרו לה לאחר מכן ש"היו שם מים" (ר' ע' 1 שו' 14; ע' 2 שו' 4 לפרו').
4. המבקשת הינה החברה הקבלנית אשר בנתה את המתחם האמור לפני למעלה מ-20 שנה (הבניה הושלמה בשנת 1986). הנתבעת 1 הינה נציגות הבית המשותף בו דרה המשיבה.
5. לטענת המבקשת אין כל בסיס עובדתי ו/או משפטי להגשת התביעה כנגדה, ככל שסיימה את בניית המתחם לפני כ-24 שנה, ולא הייתה לה מאז כל מעורבות באחזקתו וטיפוחו לאורך כל השנים שחלפו. כן, נטען כי יש עצם העובדה שאחות המשיבה טענה לרטיבות במקום הנפילה הנטען, כדי ללמד על כך שבחינה והתעלמה מהסיכון שכרוך בנתון זה, ואין להטיל על המבקשת כל אחריות בנדון. כן, טענה המבקשת להתיישנות התביעה, ככל שתקופת ההתיישנות באשר לאי התאמות תכנוניות נמנית ממועד מסירת החזקה (שנת 1986 כאמור).
6. לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, לרבות בנתונים החדשים שהועלו בתשובת המבקשת, לא מצאתי לקבל את הבקשה, בשלב זה של הדיון.
7. הפסיקה עמדה על כך שסילוק תביעה על הסף, יעשה רק בנסיבות בהן ברור כי אין סיכוי שהתובע יזכה בסעד המבוקש בכתב התביעה (ר' רע"א 4499/06 ים אילת בע"מ ואח' נ' עוזי פייס ואח' [פורסם בנבו] (11.12.2006), רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועיין נ' עו"ד סלאמן פרג' [פורסם בנבו] (26.4.2006). על בית משפט לנהוג במשנה זהירות, בכל הנוגע לסילוקה של תביעה על הסף - מתוך חשש לפגיעה בזכות הגישה של התובע לערכאות. על פי מדיניות זו, מקום שבו קיים סיכוי ולו קלוש שאם יוכיח התובע את העובדות שבסיס התביעה הוא יהא זכאי לסעד הנדרש על ידו, ואפילו יהא עליו לתקן את כתב התביעה לשם כך – יש להימנע מסילוקה של התביעה על הסף (רא' רע"א 8263/08 שגיא נ' אנטוני רוט ובניו בע"מ, [פורסם בנבו] (27.6.2008).
8. המדובר כאמור בתביעה לנזקי גוף שנטען כי מקורם בנפילה כתוצאה מהחלקה, כשאין מחלוקת כי על כתפי המשיבה מוטל הנטל להוכיח תביעתה. מלבד הוכחת עצם הגרסה העובדתית הנטענת, יהיה עליה להוכיח, בין היתר, כי מי מהנתבעים התרשל כלפיה. במסגרת סעיף 8 לכתב התביעה, העלתה המשיבה טענות הרלוונטיות למבקשת עצמה, וביניהן טענה לשימוש במרצפות שאינן מתאימות לרחבה ציבורית החשופה לרטיבות, וכן טענה לתכנון הבניין באופן שכביסה יכולה לטפטף על הרחבה. בנסיבות אלה, אין מנוס מלתת למשיבה את יומה, כך שתינתן לה האפשרות להביא ראיותיה ולפעול לשם הוכחת טענותיה. השאלה האם קיימת עילת תביעה נבדקת בהתאם לאמור בכתב התביעה.

1. לא נעלמה מעיני טענתה של המבקשת לעניין התיישנות התביעה, ככל שעסקינן במבנה אשר בנייתו הסתיימה לפני למעלה מ-20 שנה. מבלי להידרש לשאלת תחולת חוק המכר שהוזכר לעניין תביעות שאינן לליקויי בניה, אציין כי מתגובת המשיבה לבקשה, נלמד כי בוצעו עבודות שונות ברחבת המתחם לפני מספר שנים לא רב, כשנטען כי "ככל הנראה", הן בוצעו על ידי המבקשת. בתשובתה לתגובה המבקשת נטען בתוקף כי היא לא הייתה מעורבת כלל באותן העבודות הנזכרות, אולם די באי בהירות זו לבדה, כדי לקבוע כי הדבר מחייב בירור עובדתי בפני עצמו, וגם מסיבה זו אין להורות על סילוקה של התביעה, שעה שאין דנים בשלב זה כיצד יעלה בידי המשיבה להוכיח את טענותיה האמורות.
2. לאור כל האמור, ומבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי התביעה, לרבות הוכחת העובדות הנטענות וביסוס עוולת הרשלנות כלפי המבקשת ובכלל, סבורתני כי לא יהא זה ראוי לסלק התביעה כנגד המבקשת ללא שמיעת ראיות.
3. אשר על כן הבקשה נדחית.
4. שאלת ההוצאות תידון בתום ההליך.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ה, 27 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.