המבקשת עותרת לביטול פסק דין שניתן ביום 22.08.13, בהעדר הגנה מטעמה וחייב אותה לשלם סך של 32,200 ש"ח.

עסקינן בתביעה קטנה לתשלום פיצוי כספי בגין נזק שגרמה המבקשת לרכבו של המשיב במהלך תאונה שאירעה ביום 05.08.12.

בבקשתה טענה המבקשת כי אי הגשת כתב הגנה מטעמה לא נבעה מזלזול כלשהו בבית המשפט אלא מחוסר ידיעה בנוגע לתביעה שהוגשה נגדה מאחר ולא הומצא לה כתב התביעה. ביחס לאישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק דין, נטען כי אינו תקין מאחר ונמסר למורשה חתימה שזהותו אינה ידועה.

נטען בנוסף כי העתק פסק הדין הומצא למבקשת רק ביום 03.10.13 ולאחר שנפתח כנגדה תיק הוצל"פ. אשר לסיכויי הגנת המבקשת, נטען כי מדובר בתאונה קלה וכי לרכבו של המשיב לא נגרם כל נזק. המשיב אף לא צירף אסמכתא או תמונות שיעידו על הנזק הנטען וכן לא הוכיח כי שילם מכיסו את עלות תיקון הרכב ועל כן, לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת נזקו.

יוער כי טרם הגשת הבקשה הנוכחית לביטול פסק דין, הגישה המבקשת בעצמה בקשה לאקונית וקצרה לביטול פסק הדין, במסגרתה נטען כי אם המבקשת, אשר ככל הנראה, חתמה על אישורי המסירה, הינה חולת אלצהיימר וכי המסמכים שנשלחו, לא הועברו למבקשת.

מאחר והיה קושי להבין את האמור בבקשה, ניתנה למבקשת שהות בת 30 יום להגיש בעזרת חברת הביטוח מטעמה, בקשה מסודרת לביטול פסק הדין.

המשיב עותר לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. לטענתו, טרם הגשת התביעה נמסר למבקשת מכתב דרישה לתשלום הנזק אולם, לא נתקבלה תגובתה למכתב זה. בתאריך 06.03.13 נמסר כתב התביעה למבקשת ואישור המסירה הוגש לבית המשפט והומצא למבקשת פסק הדין. המשיב התייחס לבקשה הראשונה לביטול פסק דין שהגישה המבקשת, בה נאמר כי "כל הדואר נשאר על השולחן" וטען כי הדבר מהווה הוכחה כי המבקשת קיבלה את מסמכי בית המשפט והתעלמה מהם. כמו כן נטען כי המסמכים נמסרו כדין ובהתאם לתקנות מאחר והומצאו לאחד מבני משפחתה של המבקשת, הגר עמה ונראה כי הוא בגיר. לטענת המשיב, שוחח עם אביה של המבקשת לאחר התאונה והוא "מניח" כי גם הוא מתגורר עמה. עוד נטען כי אין מקום לקבל את טענת המבקשת לפיה לא הומצא לה פסק הדין מאחר ובהתאם לאישור המסירה, המסמך נמסר לידה. אשר על כן, שעה שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה בחלוף למעלה משבעה ימים מיום המצאת פסה"ד למבקשת, בהתאם לתקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז- 1976, אין מקום לקבל את הבקשה.

אשר לטענות המבקשת בנוגע לסיכויי הגנתה, נטען כי המבקשת וכן עדים שהיו במקום, ראו את הנזק שנגרם לרכבו של המשיב כתוצאה מהתאונה. בנוסף, לשם הוכחת נזקו צירף המשיב דו"ח שמאי, תמונות וכן חשבוניות בגין התשלום ששולם עבור התיקון.

דיון והכרעה

אכן כטענת המשיב, בהתאם לסעיף 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976, היה על המבקשת להגיש את הבקשה לביטול פסק דין בתוך 7 ימים מיום שהומצא לידה.

עיון באישור המסירה מלמד כי פסק הדין הומצא למבקשת ביום 03.09.13 ואילו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף חודש בדיוק ומכאן שלכאורה, לא עומדת למבקשת הזכות הדיונית להגשת הבקשה.

בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, רשאי בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק, מטעמים מיוחדים שירשמו. תקנה זו חלה בענייננו מאחר ונושא הארכת המועד לא הוסדר בתקנות השיפוט בתביעות קטנות. בפסיקה נקבע כי קיומו של טעם מיוחד נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו [ע"א 3832/10 אריאל מיטרני נ' קלמן מחלוף (10.08.10)]. לטעמי, אין להכביד יתר על המידה על בעל דין בתביעות קטנות אשר לא גילה זלזול מופגן בהליך. במיוחד שעה שניתנה לה ארכה על ידי בית המשפט לפנות לחברת הביטוח מטעמה. טענת המבקשת כי לא קיבלה את פסק הדין וכן הצורך לפנות לחברת הביטוח מטעמה ושיעור פסק הדין, עולים כדי טעמים מיוחדים להארכת המועד.

בנוסף, המבקשת טענה כי לא קיבלה אף את כתב התביעה. מאישור המסירה (נספח ג' לתגובת המשיב) עולה כי כתב התביעה לא נמסר ישירות למבקשת אלא לבן משפחתה ולמרות שאין חולק כי מדובר במסירה כדין, לא נסתרה טענת המבקשת שהועלתה במסגרת הבקשה הראשונה לביטול פסק דין, לפיה יתכן ואימה המתגוררת עמה ואשר חולה במחלת אלצהיימר, חתמה על אישורי המסירה ושכחה ליידע אותה בנוגע למסמכים שקיבלה.

אציין בנוסף כי מהבקשה הראשונה עולה שהמבקשת הסתמכה על חברת הביטוח שתנהל עבורה את ההליכים מול המשיב ויתכן כי בשל כך, לא דאגה לברר כיצד עליה לפעול בעקבות התאונה.

אשר לסיכויי הגנת המבקשת, מעיון בכתב התביעה התרשמתי כי עומדות לה טענות בעלות משקל המחייבות בירור עובדתי. המבקשת טוענת כי לרכבו של המשיב לא נגרם נזק ויש מקום לברר את הטענה, בפרט נוכח סכום הנזק הנטען שהינו סכום לא מבוטל אף על רקע טענות המשיב כי התאונה גרמה לפגיעה בפגוש האחורי ולמכסה תא המטען, פגיעה אשר על פניה, אינה נראית כה חמורה.

אשר על כן ומכל הטעמים המפורטים לעיל, החלטתי כי דין הבקשה להתקבל . ממילא התנגדותו של המשיב אינה ברורה. למשיב עניין כי מאחורי חובת התשלום, אם תקבע, תעמוד חברת ביטוח אשר תשלם מייד עם קבלת פסק הדין. חששו לערוך בירור אמיתי של שיעור החוב מהווה טעם נוסף לקבלת הבקשה.

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין.

נוכח המחדלים הדיוניים, תשא המבקשת בהוצאות המשיב בסך 500 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תעביר את התיק לקביעה.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ד, 03 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. חתימה