רקע וצדדים

1. התובע הזמין עבודת איטום הגג אצל הנתבע, וזו בוצעה בחודש אפריל 2012.

2. לטענת התובע, לאחר ביצוע העבודה ועם הגשם הראשון, "חזרה הנזילה באותו מקום". התובע טען כי העבודה שבוצעה לא היתה תקינה ובדיון אף טען כי "זה עוקץ".

3. הנתבע טען כי התקשר בהסכם עם וועד הבית (להלן: "הוועד") ולא עם התובע, כי ביצע את העבודה שהוזמנה על ידי הוועד, וכי האיטום שבוצע לא אמור להעלים כתמי רטיבות ישנים הקיימים בתקרת ביתו של התובע.

לטענת הנתבע, לאחר ביצוע העבודה נקרא לביתו של התובע והגיע לשם שלוש פעמים, ובכל אותם ביקורים נוכח לדעת כי טענות התובע מתייחסות לכתבי רטיבות ישנים בתיקרת דירתו, שאינם קשורים לעבודת הנתבע.

4. בדיון שהתקיים הגיש התובע מכתב מנציג הוועד המייפה את כוחו להגיש את התביעה דנן. המכתב לא סומן כמוצג, ולכן בשלב זה הוא מסומן ת/3 וייסרק לתיק בית המשפט.

התובע הגיש מכתב של יועץ הנדסי ת/1 אשר לגישתו "מוכיח שקיימות נזילות רבות בתקרה עקב בצוע לא מקצועי של איטום הגג." התובע גם הגיש שתי הצעות מחיר לביצוע עבודות תיקון ואיטום מחדש (ת/2) וטען כי "לפחות 10 אנשים" היו על הגג ואמרו שהנתבע מרח צבע ולא ביצע איטום כלל, וכי הצבע נמרח על גבי הצינורות הנמצאים בגג ולא מתחתם.

הנתבע טען בדיון כי בביקורו בבית התובע עם נציג הוועד, נראו כתמי צבע יבשים וישנים, כי ביצע תיקון על הגג באזור שנראה מקולף, וכי הוא מוכן לפעול באמור בתעודת האחריות ולתקן כל בעיה, באם קיימת כזו. מטעם הנתבע הגיע עד, עובד מטעמו, שתמך בגרסת הנתבע וטען כי בתקופה גשומה ביקר בבית התובע, לא נמצאו נזילות ואשת התובע נאלצה להתקשר לתובע כדי לברר היכן הכתמים שהיו קשים לאיתור.

במעמד הדיון נדרש בית המשפט להעיר לתובע מספר פעמים על התנהלותו, על הרמת הקול ועל ההפרעה למהלך הדיון.

 דיון והכרעה

5.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

היריבות המשפטית:

6. אין חולק כי העבודה הוזמנה על ידי הוועד, ואילו התביעה הוגשה על ידי התובע. התובע אינו בעל הדין הנכון להגשת תביעה בגין הפרת הסכם ההתקשרות, שלא היה צד לו.

אמנם, התובע הציג בפני בית המשפט מכתב המייפה את כוחו להגיש את התביעה בשם הוועד (ת/3), אלא שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בעילת תביעה שהומחתה או שהוסבה, בהתאם להוראות סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. 

7. התובע לא הוכיח כי מריחת חומר איטום ללא חיפוי הגג כולו ביריעות איטום, מהווה ביצוע לקוי של העבודה, ובשל אופן זה של ביצוע העבודה נגרמו נזילות מים לתקרת דירתו. התובע הלין על כך ש"נמרח צבע" בלבד, אך בהצעת המחיר שהגיש מ"איטום וגגות שלמה" (להלן: "הצעת המחיר הראשונה") פורטו שתי אופציות לאיטום – האחת במריחת חומרי איטום והלחמת יריעות ביטומניות על כל הגג, והשנייה במריחת חומרי איטום, תיקון יריעות ביטומניות במקומות נקודתיים והתזת חומר משמר. מכאן שאף לשיטת התובע, מריחת חומר איטום ותיקון נקודתי יש בו משום תיקון נאות של בעיית איטום בגג. הנתבע טען כי ביצע תיקון "באזור שהיה נראה מקולף" ויש בכך כדי להתאים לאופציה השנייה של עבודות התיקון כמפורט לעיל, המתייחסת לתיקון נקודתי.

8. בנוסף לאמור לעיל, הצעת המחיר של ישראל סלקטר (להלן: "הצעת המחיר השנייה") שהגיש התובע התייחסה לליקויים בשיפועי הגג, לסדקים במעקה ולנקודות של צנרת חודרת גג שאינן אטומות כהלכה. לא נטען ולא הוכח כי הנתבע נדרש לתקן ליקויים אלה, ואף הצעת המחיר הראשונה שהוגשה על ידי התובע לא התייחסה אליהם. בהצעת המחיר השנייה צוינה עלות תיקון של 23,000 ₪ בצירוף מע"מ, כאשר הנתבע קיבל עבור עבודתו 8,500 ₪ כולל מע"מ, והצעת המחיר הראשונה נקבה בעלויות של 6,800 ₪ + מע"מ ו- 4,800 ₪ + מע"מ.

מכאן אני מסיקה כי הצעת המחיר השנייה מתייחסת לעבודות שונות מאלה שהוזמנו על ידי הוועד ובוצעו על ידי הנתבע. ייתכן שאם תבוצענה עבודות אלה של פתרון ליקויים שונים בגג, בנוסף לעבודות איטום, תיפתר בעיית הרטיבות בתקרת ביתו של התובע.

9. מכל המפורט עולה כי אין יריבות בין התובע לנתבע, אין מקום לדון בתביעה בשל הפרת ההסכם שבין הנתבע לבית הוועד, והתובע אף לא הוכיח את הפרת ההסכם על ידי הנתבע כפי שיפורט להלן.

עילת התביעה של התובע:

10. אין מניעה כי התובע יגיש וינהל נגד הנתבע תביעה, ככל שהיא נוגעת לנזקים שנגרמו בדירתו, בטענה לפיה הנתבע ביצע עבודה לקוייה.

עם זאת, כדי שהתובע יזכה בפיצוי, עליו להוכיח הן את העובדה שהנתבע ביצע עבודה לא ראויה, הן את קיומם של הנזקים בדירתו והן את הקשר שבין הנזקים לבין רשלנותו המקצועית של הנתבע. אין די בהוכחת רשלנות בלבד, ובלא הוכחת נזק והוכחת הקשר בין הנזק לבין הרשלנות, לא יוכל התובע לזכות בסעד כלשהו.

11. בהקשר לנטל השכנוע נקבע ברע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז(4) 981 [2003] כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

וכן בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי (1995), פ"ד מט(4) 221 [1995], בעמ' 239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות... בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

12. במקרה המונח בפני מדובר בגרסה  מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.  

13. בחינה כאמור מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו. התובע לא הוכיח כי כתבי הרטיבות בדיקתו נגרמו לאחר עבודות הנתבע, ולא לפניהם, כאשר עמדת הנתבע שפורטה בכתב ההגנה היתה, כי בביקוריו בבית התובע מצא כתמים ישנים שהיו קיימים טרם ביצוע האיטום.

14. זאת ועוד, התובע לא הביא למתן עדות את אשתו, אשר אין חולק שחולקת עם התובע את דירת המגורים והיא שהיתה בדירה בעת ביקורו של הנתבע, והצביעה בפניו על הכתמים הנטענים. כמו כן לא הובא נציג הוועד למתן עדות, על אף שלדברי התובע הנציג מודע לבעיות הרטיבות בביתו ואף ניהל עם הנתבע מספר שיחות בעניין זה.

הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, קלוגר נ. החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4)595, 602 [1990]).

נפסק לא פעם, בסוגיית אי העדת עד רלוונטי, כי ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו.

כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

15. יתרה מזו, התובע אף לא עמד בנטל להוכיח רשלנות בעבודת הנתבע.

במסמך ת/1 אשר התובע סבור שמבסס את טענת הרשלנות, נרשם כי הוא אינו מהווה חוות דעת מומחה לשם הגשה לבית משפט, ועל כן יש קושי בקביעת מסקנה הנוגעת לרשלנות הנתבעת על בסיס האמור בו.

זאת ועוד, המסמך ת/1 - שקובע לכאורה את קיומן של  "נזילות רבות מהתקרה לחדר השינה והמסדרון עקב ביצוע לא מקצועי של איטום הגג ושימוש בחומרים לא תקניים" - אינו מציין כי בשל נזילות אלה נגרמו לתובע נזקים, ומה נדרש לצורך תיקונם.

16. הנזקים

למעלה מן הצורך אציין, כי אף אם התובע היה עומד בחובתו להוכיח כי נגרמו לו נזקים בשל רשלנות הנתבע, עדיין היה מוטל עליו להוכיח את היקף הנזק שנגרם והסכום שנדרש התיקון הנזק, וזאת לא נעשה. לשאלת בית המשפט התובע השיב כי קבע את הסכום התביעה בהתאם לסמכותו המקסימאלית של בית משפט זה, ולמעשה התביעה מבוססת על הצעות המחיר לביצוע מחדש של עבודות האיטום, כאשר אין קשר ישיר בין סכום התביעה לבין הנזקים הנטענים בדירת התובע.

אין בידי בית המשפט כלים לקבוע את הנזק הנטען בתקרת דירת התובע, אפילו היה נקבע כי התובע זכאי התובע לפיצוי בגין נזקים אלה, ואף בשל כך דין התביעה להידחות.

סוף דבר

17.  התביעה נדחית. 

לאחר ששקלתי את הוצאות משפט ואת מכלול נסיבות העניין, לרבות את התייצבות הנתבע (המנהל עסק עצמאי) וכן עובד מטעמו לצורך מתן עדות, אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע סך של 600 ₪ בגין הוצאותיו בניהול הליך זה.  סכום זה ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל התובע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

 ניתן היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.