1. כללי

פסק-דין בתביעת התובעת, שרכשה מספר פרטי ריהוט מהנתבעת בטענות לפיהן נפלו פגמים בפרטים שרכשה ולאי התאמה ברכיבים אחרים.

2. עילת התביעה

על-פי כתב התביעה, רכשה התובעת מהנתבעת, בשתי פעימות, שישה מוצרים תמורת סך כולל של 45,100 ₪, וכדלקמן: בשלב הראשון שולחן ופינת אוכל, מזנון ומראה; וכשבועיים לאחר מכן, שמונה כיסאות, שני שולחנות קפה ושתי כריות.

המחלוקת בין הצדדים בשלב זה מצטמצמת לשולחן (הגדול יותר), הכיסאות והמזנון. ולצד טענותיה ביחס לרכיבים אלה נטען לעוגמת נפש ולהוצאות.

3. חוות דעת מומחה בית המשפט

בית המשפט אף הורה על הזמנת חוות דעת מומחה מטעמו. חוות דעתו של מר יוסף הראל מיום 24.3.2014 – על שולחן בית המשפט, ונועדה לה חשיבות ממשית במישור הראייתי. עם זאת, באשר לא התייצב המומחה להיחקר על חוות דעתו בבית המשפט, הגיעו הצדדים כדי הסכמה שביחס לנושא העיקרי אשר בשלו ביקש בא-כוחה הנכבד של התובעת את חקירתו, סוגיית המזנון, יפסוק בית המשפט את דברו על דרך הפשרה. בשאר הסוגיות לא נדרשה חקירת המומחה, ואכן בכוחו של בית המשפט לפסוק את דברו כנדרש.

4. הכיסאות

א. על-פי סעיף 21 לכתב התביעה, הכיסאות אינם בגובה אחיד וקיימים ביניהם הפרשי גבהים. המומחה מאשר זאת ביחס לכיסא אחד תוך שקובע הוא, שעלות ההחלפה של מסגרת הנירוסטה המשמשת כרגליים לכסא הינה 600 ₪ בתוספת מע"מ, היינו 708₪. עם זאת, הוסיף, שאם אין הדבר אפשרי באמצעות מסגרת נירוסטה תואמת, אין מנוס מהחלפת כל הכיסאות (מושב ורגליים).

ב. עוד קובע המומחה שהבד על גבי המושבים משופשף ועלות החלפתו בשמונת הכיסאות – 6,400 ₪ בתוספת מע"מ. ברם, במקביל, לבטח צודק בא-כוחה הנכבד של הנתבעת בציינו שריפוד הכיסאות כלל לא צוין בכתב התביעה ומעבר לכך, בשים לב לחלוף הזמן ממועד העסקה ועד למועד הכנת חוות הדעת (כשנתיים), ובאשר נתברכה התובעת בילדים קטנים שסביר שתרמו לשחיקת הבד, קיים קושי להכיר בנזק זה.

ג. עם זאת, באופן קיצוני בגבול שורת הדין לטובת התובעת, שלא התייחסה לכך כלל בתביעתה, אך בשל הסבירות הנלמדת מהמצב אליו הגיעו הכיסאות, שאיכות הבד הייתה גבולית ולא התאימה לשימוש רגיל וסביר בכיסאות (שימת לב: נגרמה השחיקה כבר תוך שנתיים), נכון אני לחייב את הנתבעת בשליש מקביעת המומחה. בכך אף אתן ביטוי מאזן מסוים גם לחשש, שציין המומחה שלא יהיה מנוס מהתערבות וטיפול ביתר הכיסאות.

ד. בסך הכל בגין הליקוי בכיסאות (מסגרת ושליש מעלויות החלפת הריפוד), מחייב אני את הנתבעת בסך של 3,225 ₪ ( = 708 + 2,517).

5. השולחן

א. על-פי סעיף 16.א לכתב התביעה, לקוי השולחן בשל מרווחים בקו החיבור של שני לוחות השולחן.

ב. מומחה בית המשפט סבור, שהמשטח העליון של השולחן בכללותו טעון החלפה. אבחנתו מלמדת על פגם שמעבר לזה שפירטה התובעת בתביעתה, ובגבול שורת הדין נכון אני לכבדה. בד בבד, קובע המומחה שהחלפת המשטח תפתור גם את הבעיה המקורית שציינה התובעת. עלות ההחלפה לדבריו – 4,000₪ בתוספת מע"מ, היינו 4,720 ₪.

6. המזנון

א. על-פי סעיף 16.ג לכתב התביעה: "גוון המזנון היה כהה יותר מזה שהוזמן ותבנית המזנון הייתה שונה מזו שהופיעה בסקיצה (במזנון שסופק, בשונה מזה שהוזמן, קיימים מרווחים בולטים בין המגירות)".

ב. כאמור בפתיח לפסק-דין זה, הוסמך בית המשפט לפסוק את דברו על דרך הפשרה תוך מודעות, מן הצד האחד, לחוות דעת המומחה; אך מן הצד האחר, לכך שמסתייגת התובעת מחוות דעת זאת.

ג. הדיון במזנון אף שונה במעט מהדיון ברכיבים האחרים, באשר נרכש המזנון על-פי הזמנה מיוחדת וסקיצה שנערכה עובר לגיבוש ההתקשרות, ותהא לכך משמעות במעלה הדרך.

ד. עיקר הדיון במזנון מתמקד בחריץ על הפס שבין שני חלקיו. צילום החריץ אף הוצג לבית המשפט. לדברי התובעת, לא ידעה שצפוי חריץ שכזה, יש בו כדי לפגוע באסתטיקה של המזנון, אילו ידעה, לא הייתה היא מזמינה מזנון זה, ונגרמת לה בשל כך עוגמת נפש רבה ומתמשכת.

ה. לדברי המומחה בנקודה זו, כמפורט בסעיף 4 לפרק המסקנות: "במזנון לא מצאתי פגם טכני או אסתטי...", וטכנית, כלשונו: "אין דרך להפריד בין המגירה לקלפה ללא חריץ ולא צריך להיות נגר להבין זאת". עמדתו זו של המומחה חופפת לחלוטין לטענות ההגנה.

ו. ראשית, יוטעם, שבכל הקשור לצבע המזנון, נושא שקיבל ביטוי בכתב התביעה, זנחה התובעת את טענותיה, אך מעבר לכך, יוער, גם אם במאמר מוסגר, שבכל מקרה, ספק הכיצד יכלה התובעת להוכיח שהמזנון שקיבלה הוא בצבע אחר מכפי שהוזמן, שלא לדבר על כך, שכאשר בריהוט מעץ עסקינן, על המזמין, מלכתחילה, לקחת בחשבון שינויים, לפחות דקים, בצבע שיתקבל אל מול הצבע של הפריט שראה בתצוגה. בעולם המושגים החוזי, תופסת מקום ההולך וגדל, הדוקטרינה בדבר ביצוע בקירוב [השווה: ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' דוד טייק, פ"ד מ' (3) 169, 198]. דומה, לכך מקום גם ביחס לגוון העץ של רהיט שהוזמן.

ז. ומכאן, לשאלת החריץ. ראשית, נאמנת עלי עמדת המומחה שלא זו בלבד שקבע שהחריץ הוא בלתי נמנע, אלא שאף ציין, כלשונו, כאמור, שגם מי שאינו נגר, מצופה ממנו שיבין את הדבר. שעה שנשמעים הדברים מפי מומחה, שעל פניו לא נטה דווקא לטובת הנתבעת, ובקביעותיו לחובתה ברכיבים האחרים הראה אובייקטיביות, ראוי לייחס לדבריו משקל הולם, גם אם, אכן, לא עלה בידי התובעת לחקור אותו על חוות דעתו.

ח. ומעבר לאמור, כשבפני בית המשפט טענה לאי התאמה, נדרשת התייחסות לטענה זו בנסיבותיו של ריהוט המוזמן על פי "סקיצה". מדרך העולם, שעה שנכון לקוח להזמין ריהוט בהתבסס על סקיצה, מגלה הוא בכך את נכונותו לשינויים, גם אם, לבטח, מתונים עד מזעריים, בין המוצר כפי שרואה הוא אותו בעיני רוחו, סובייקטיבית, לבין המוצר שיתקבל. לתפיסתי, ניכר הבדל בין "גובה הרף" לטענת אי התאמה בנסיבות בהן יכול לקוח נתון לצפות לקבל בדיוק את המוצר שרואה הוא במו עיניו, בחנות, לבין "גובה הרף" בנסיבות בהן מתבצעת העסקה כשעל לקוח סביר להניח ולקבל שינויים, גם אם מתונים, בין המוצר שמאמין הוא שיקבל, לבין המוצר שהתקבל בפועל. זאת, באשר, מדרך העולם, סקיצה – כשמה, כן היא: כעין תרשומת המשקפת מידות ושאר אפיוני המוצר באופן כללי. אין זה מפרט מדויק. ומכאן, למזנון נשוא פרשתנו: בית המשפט צפה בצילומי החריץ וחזר וצפה בצילומים אלה, ומנקודת מבט אובייקטיבית, ספק רב אם ניתן לקבוע שחריץ זה הוא מהותי ויש בו כדי להוות משום אי התאמה הגורמת לעגמת נפש -

אם הצדדים התקשרו מדעת בחוזה מסוים, ובהגיע שעת ביצועו מתברר שאין אפשרות לקיימו ככתבו וכלשונו ממש, רשאי בית המשפט להוסיף נופך משלו בצורת שינויים קלים, לא יסודיים, כדי להגשים את כוונתם העיקרית של הצדדים... דוגמה אחרת, בה יכולה להעלות שאלת הביצוע בקירוב, היא, כאשר בשל טעמים שונים אין הדבר מעשי לבצע את החוזה כמו שהוסכם. הרעיון העיקרי, המונח ביסודה של גישה זו, הוא, כי כל מקום בו ניתן לאכוף את החוזה, תהיה לבית המשפט נטייה לחפש דרכים לממש את כוונתם הבסיסית של הצדדים. בית המשפט ייזהר, כמובן, מקביעת תנאים חדשים, המשנים את אופיו של החוזה או של חלק עיקרי ממנו. המדובר, כאמור, על ביצוע בערך או 'בקירוב', אך לא בעריכת הסדר חוזה חדש, כאשר הצדדים לא שיערו בנפשם בעת כריתת החוזה כי כך יקוים [ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים ואח' נגד דוד טייק, פ"ד מ' (3), 169, 198].

ט. ולכל היותר, במסגרת סמכותי לפסיקה בדרך הפשרה, בשל כך, שלא נתן נציגה הנכבד של הנתבעת ביטוי לחריץ זה בסקיצה שערך, ניתן לייחס לו חסר מסוים במצג לתובעת בדבר פרטי המוצר, וגם אם בגבול ה – mindiminis, נכון אני להכיר בתובעת כזכאית לפיצוי בסך של 2,000 ₪.

7. לסיכומה של פרשה, ולשאלת עגמת הנפש

כללו של דיון במסקנת בית המשפט שלטענות בשל אי התאמות מסוימות, היה בסיס, אך בתביעה בסדר הגודל שבו נקבה התובעת, היתה מידה לא מבוטלת של הפרזה. מקבל אני, כפי שאף מציין המומחה, שנועדו פרטי הריהוט שהוזמנו לעמוד על רמת איכות וגימור גבוהה, ובנסיבות אלה, גם פגמים מוגבלים בהיקפם טעונים התייחסות ואף פיצוי, בין היתר בשל כך שלטענות בדבר עגמת נפש כשעל הפרק מוצרים איכותיים, יתר משקל. ועם זאת, גם בנסיבות אלה נדרש בית המשפט למידתיות. עתיד אני, בהמשך לאמור, להכיר בזכות התובעת לעגמת נפש ואף להוצאותיה בגין הליך זה, אך גם זאת, בפרופורציות המתאימות. ער אני, במקביל, לתהיות הרבות של הנתבעת, הכיצד התבקשה להוציא את החשבוניות על שם בעלה של התובעת, היינו, טענה בה נרמז לעמדת הנתבעת ביחס לאופן התנהלות התובעת בהקשרי מע"מ, ואף ייתכן שמשנעשה כך, אין כלל התובעת בעלת הדין הראויה, ואולם, בנסיבותיו של הליך זה, אצמצם בהתייחסותי לסוגיה, להיבט הנוגע להשבת המע"מ (וכדלהלן).

בגין עגמת נפש ובשים לב לאמור, זכאית התובעת, בנוסף לסכומים שנקבעו בשל נזקה הישיר לסך של 6,000 ש"ח.

8. לחשבונה של פרשה

א. הערה מקדימה לסוגיית המע"מ. שעה שמורה בית המשפט לבעל דין להשיב לחברו כספים ששולמו בתוספת מע"מ, והמקבל אינו עוסק (כהגדרת החוק),היינו צרכן סופי, מגיעה לו השבה גם של סכום המע"מ, על פי החלק היחסי (ואם ההשבה מלאה – כל ששילם). בפרשתנו – התובעת, למיטב הידיעה אינה 'עוסק', אך החשבונית הוצאה על שם אחר, ייתכן מאד תאגיד שהינו עוסק, שניכה את המע"מ ששילם. פסיקתי, תתבסס על ההנחה שבשל נזקים ישירים שהוכרו, יושב לתובעת המע"מ ששילמה, אך נמצא להתנות זאת בתצהיר מנהל התאגיד שעל שמו, ולבקשת התובעת, נרשמה החשבונית, או כל תצהיר מספק אחר שיאושר על ידי, שבמע"מ נשאה התובעת בפועל.

הסכומים דלעיל, חושבו כולל מע"מ בשיעור של 18 אחוז, ובכל רכיב בו הוריתי על השבת המע"מ, נכתב הדבר במפורש. (מקום בו לא צוין מע"מ, עגמת נפש והפיצוי בגין החריץ בשולחן – נושא המע"מ אינו רלוונטי). במישור זה, במידת הצורך תינתנה הבהרות בכפוף לסמכות בית המשפט להבהיר את פסיקתו, מקום שנצרך הדבר.

ב. סוף דבר, תשלם הנתבעת לתובעת את מצרף הסכומים דלעיל, היינו 15,945 ₪ (כולל מע"מ, ובכפוף לאמור לעיל).

ג. כמו כן, תישא הנתבעת, בשכר טרחה בא כוחה הנכבד של התובעת בסך של 7,000 ₪. זאת, בתוספת השבת אגרת בית המשפט בסך של 1,034 ₪, והשבה לתובעת של מחצית שכר טרחת המומחה, בסך של 1,534 ₪.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ו, 19 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.

'